התחרות ליזמות בחינוך: ההבטחה הלא ממומשת של המבחנים הבינלאומיים
המבחנים הבינלאומיים בחינוך נחשבו במשך שנים ככלי לניבוי צמיחה במשקי המדינות הנבחנות. אלא שכיום יש הטוענים כי הקשר בין השניים היה נכון במאה הקודמת, ולא תקף בעולם שבו עיקר הצמיחה נעשית במדינות המתפתחות ולא במפותחות, כבעבר. ואז נותרת השאלה למה אנחנו משקיעים כל כך במיקומנו במבחנים האלו
משרד החינוך ממתין לתוצאות של מבחני פיזה 2012, הבוחנים את יכולות בני ה־15 בקריאה, במתמטיקה, במדעים ומהשנה האחרונה גם בפתרון בעיות ובאוריינות כלכלית ב־70 מדינות. תוצאות מבחן פיזה הן לא רק תמריץ לתחרות בין המדינות, מי הגיעה לאיזה מקום והאם היא ירדה או עלתה מהשנה הקודמת. הם גם טומנים בחובם הבטחה מוצהרת של נציגי רשויות המבחנים הבינלאומיים, הקורצת לקובעי המדיניות: המדינה שתשפר את ציונה היום, תבטיח צמיחה כלכלית עתידית לפי הנוסחה: כל סטיית תקן אחת בתוצאות המבחנים מביאה לגידול של 1% בקצב הצמיחה של התוצר הלאומי לנפש.
קראו עוד בכלכליסט:
- התחרות ליזמות בחינוך: מי אמר שצריך לשתוק בספרייה?
- התחרות ליזמות בחינוך: ההבטחה הלא ממומשת של המבחנים הבינלאומיים
- בי"ס קרוב - בית ספר משלב לדתיים וחילונים בחינוך אלטרנטיבי
טענה זו מבוססת על עבודתו של כלכלן החינוך האמריקאי פרופ' אריק הנושק מ־2008, שאסף תוצאות מבחני פיזה מ־50 מדינות - משנות השישים ועד העשור שעבר - ובחן מה קרה לצמיחה של אותן מדינות. ישראל, המשתתפת במבחני פיזה מאז שנת 2000, לרוב היתה נמוכה ב־50 נקודות מהממוצע בכל אחד משלושת התחומים שנלמדו. בראיון לפני שנה ל"כלכליסט" אמר הנושק שהמשמעות של התוצאות האלה היא ש"בתוך 40 שנה תחמיצו חלק מהצמיחה שהייתם יכולים לייצר, וכנראה תצמחו ב־1% פחות לשנה מאשר אם תשיגו את 50 הנקודות האלה". ההיגיון מאחורי ההבטחה הוא שבני ה־15 הנבחנים כיום יהיו בעתיד כוח העבודה שישפיע על הצמיחה. והרי למה בעצם שחינוך וצמיחה לא ילכו יחדיו.
מחקר מוטל בספק
פרופ' יולי תמיר, נשיאת מכללת שנקר ומי שהיתה שרת החינוך בשנים 2006–2009, טוענת כי היא לא התרגשה מקיום המבחנים כבר בעת שהיתה שרת החינוך: "אני לא מאמינה בגרפים שחלים על כל מערכות החינוך בעולם באותה מידה", מסבירה תמיר ומספרת כי בכנס שרי חינוך באירופה הציבה עשר שאלות שונות לפרופ' אנדריאס שלייכר, היועץ לענייני חינוך ב־OECD ומי שמוביל את מבחני פיזה, אך לא קיבלה מענה.
לפני שנתיים בכנס של מכון ון ליר קיימו תמיר ושלייכר דיון בנושא המבחנים, ובו תמיר הציבה לשלייכר את השאלה לגבי המתאם בין שיפור בציוני המבחנים ובצמיחת התמ"ג. תמיר הציגה בין היתר לשלייכר את המחקר של נחום בלס שמצא חוסר קשר בין תוצאות מבחן ה־TIMSS - מבחן בינלאומי הקיים מאז 1995 ובוחן פעם בארבע שנים את תלמידי כיתה ד' ו־ח' בתחומי המתמטיקה והמדעים - לבין ממוצע הצמיחה של התמ"ג בשנים 2005–2009. שלייכר חזר על ההבטחה כי אם ישראל תשפר 25 נקודות במבחן היא תראה עלייה בצמיחה.
תמיר לקחה את אותו מדד שבנה פרופ' הנושק, הכולל שקלול תוצאות המבחנים של פיזה ו־TIMSS, והשוותה בין מיקום המדינות שנמצאו בראש טבלת המבחנים הבינלאומיים בשנים 1990 ו־2000, לבין הצמיחה של התוצר הלאומי במדינות אלו ב־2010.
אם מסתכלים על השינוי בניקוד במבחני ה־TIMSS במתמטיקה בשנים 1995–1999 ומשווים לגובה הצמיחה עשור לאחר מכן, ב־2010, קשה לראות את הקשר בין השניים. סינגפור אמנם שומרת דרך קבע על מקומות גבוהים במבחנים, אך הפסידה בין המועדים 39 נקודות ועדיין צמחה בגובה 14.6% ב־2010. דרום אפריקה הפסידה 79 נקודות ועדיין המשיכה לצמוח ב־3%, ותאילנד שאיבדה 55 נקודות צמחה באופן מרשים ב־7.6%. גם ישראל שאיבדה 66 נקודות בין שני המועדים המשיכה לצמוח ב־2010. לטביה, היחידה מבין המדינות שהשתתפה בשני המועדים והציגה צמיחה שלילית ב־2010, דווקא שיפרה את ציוניה במבחנים ב־12 נקודות. במילים אחרות, קשרים שהיו קיימים במאה הקודמת אינם רלבנטיים במאה הנוכחית.
עולם מתפתח וצומח
"בעולם המתפתח יש סוג מסוים של צמיחה שהעולם הישן לא יכול להשיג. ישראל לא יכולה לצמוח כמו פקיסטן או ניגריה. מדינות לא צומחות עד אינסוף. בעולם המתפתח המשקל של החינוך די משמעותי, ובעולם המפותח המשקל של החינוך תופס חלק פחות בהשפעה על הצמיחה", מסבירה תמיר.
התרומה לצמיחה העולמית, שב־1970 היתה שייכת בעיקר למדינות המפותחות, היום כבר שייכת בעיקרה למדינות המתפתחות. ב־2011 פרסם אגף המחקר של בנק HSBC תחזית צמיחה גלובלית לארבעת העשורים הבאים. תחזית זו מאששת את הטענה כי המדינות המפותחות יצמחו, אם בכלל, הרבה יותר לאט מהמדינות הבלתי מפותחות. 19 מתוך 30 המדינות המובילות בתוצר הלאומי ב־2050 יהיו מדינות מתפתחות. תרומתן של אלה תגדל בעשורים הבאים, בעוד שחלקן של המדינות המפותחות לא צפוי להשתנות לפי התחזית. באותו דו"ח מציינים הכותבים כי עדכון מודל הצמיחה על ידי הפחתת חלקו של החינוך הביא לתוצאות מדויקות יותר.
בית ספר ביוהנסבורג. דרום אפריקה יורדת בדירוג אבל ממשיכה לצמוח צילום: אימג'בנק, Gettyimages אחת המדינות שצפויות להמשיך לצמוח הכי הרבה לפי ה־HSBC היא מלזיה. ב־2003 ניצבה מלזיה במקום גבוה במבחני TIMSS ודורגה במקום העשירי המכובד. ב־2007 צנחה מלזיה למקום ה־20. לנתונים אלו היתה השפעה מינימלית על הערכת ה־HSBC שמלזיה תצמח בעשורים הבאים יותר מכל מדינה אחרת. לעומת זאת הדו"ח מניח כי המדינות הנורדיות: פינלנד, שבדיה ונורבגיה, הידועות ברמת החינוך הגבוהה שלהן, יצמחו בתקופה זו באורח אטי שאינו עובר באף אחד מהעשורים את ה־2.1%. באחת הכלכלות הצומחות במהירות הרבה ביותר - גאנה - 12% מהאוכלוסייה מעולם לא ביקרו בבית ספר, ורק 5% בעלי יכולות קריאה וכתיבה סבירות בתום כיתה ט'. גאנה אינה יוצאת דופן. באורח מפתיע מפת הבערות חופפת את מפת הצמיחה העתידית, דווקא הפיגור העמוק של העשורים האחרונים מעניק מרחב צמיחה מהיר וניכר.
אבל לא רק בצמיחה רואים חוסר קשר. מדד אחר להצלחת כלכלת מדינה הוא אינדקס צמיחת התחרותיות, GCI, המשמש את הפורום הכלכלי העולמי ומעריך את רמת היצרנות והיעילות במדינות שונות בעולם. ישראל נמצאת בארבע השנים האחרונות בעשירייה השלישית במדד זה, לאחר שלפני כן היתה בעשירייה השנייה. במחקר של כריסטופר טינקאן, שבדק את הקשר בין המיקום במדד זה ב־2006 לתוצאות המבחנים הבינלאומיים בכמה תקופות לפני כן, נמצא כי ישנה קורלציה חלשה ובלתי משמעותית בין 22 האומות המובילות על פי ה־GCI, לתוצאות במבחנים הבינלאומיים במתמטיקה ובמדעים. הקשרים מתחזקים במדינות המצויות בחלק התחתון של מדד הצמיחה התחרותית.
חינוך בלי מדידה
קל להבין למה ההבטחה של המבחנים הבינלאומיים יכולה להיות ממכרת: "הבטחה של ודאות בעולם כאוטי זה דבר מדהים. לכן הרבה נשאבו למערכת הזו", מסבירה תמיר. מעבר לכך שהמדד אינו מנבא את מה שהוא מבטיח, תמיר טוענת כי התבססות על מדד יחיד יכולה לפגוע בחינוך, למשל על ידי הריסת החשיבה היצירתית.
"עושה רושם שאנחנו מלחיצים את המערכת ועושים דברים בלתי מוסריים עבור דבר שהוא אולי ללא תועלת". תמיר מתייחסת לכך שאת מקצועות הלימוד מכוונים לפי המבחנים הבינלאומיים, וכן שלא כל התלמידים בשכבת הגיל נבחנים. הבחירה בתלמידים אמורה להיות רנדומלית בבתי ספר המייצגים את כלל האוכלוסייה, ותוצאות המבחן לא מפורטות לפי בית ספר אלא כלליות למדינה. אולם הנתונים קיימים, וכפי שלמדנו מחשיפת נתוני המיצ"ב, ייתכן שבעתיד יקבע בג"ץ כי יש לחשוף את נתוני פיזה לפי בית ספר.
"התועלת שיש במבחנים היא שאפשר ללמוד מהם תפיסות הוראה חדשות בתחומי ידע שונים וכן מהי למידה איכותית. אם היו מסתכלים על זה רק כך, בתור דבר צנוע, זה היה בסדר. אבל ברגע שזה הופך לתחרות יופי ויש ניסיון להשיג את המקום הגבוה ביותר, המערכת לא מסוגלת ללמוד להשתמש בכלי נכון. יש מקום להשוואה בינלאומית בחינוך אבל יש מדדים נוספים: קבלה לאוניברסיטאות בעולם, קבלת מענקי מחקר למשל. אני בעד שנעשה מדד מורכב של הצלחה חינוכית, והמבחנים הבינלאומיים יכולים להיות חלק מזה אבל לא חזות הכל", אומרת תמיר.
הפחתת חשיבות המבחנים הבינלאומיים, לצד התועלת שבה, עלולה גם להוביל לוויתור על אינדיקטור פשוט למדידת שיפור או הידרדרות בחינוך. בנוסף, ישנו חשש כי אם נייחס חשיבות פחותה יותר לתוצאות המוצגות בכנסים בינלאומיים, התמריץ למשרד האוצר להוסיף תקציבים לחינוך ילך ויפחת. בנוגע להתבססות על כלים ומדידות חיצוניות אומרת תמיר: "מערכת החינוך שלנו לא צריכה להתמכר לכלי חיצוני שמעוות אותה, אלא להסתכל על הצרכים שלה. הדבר הכי חשוב במערכת הישראלית הוא לחנך לדמוקרטיה ולערכים בחברה מלאת שסעים. כי בחברה שלנו בועת ההייטק - לפני שתתפוצץ - תתפרק בגלל הקושי לחיות יחד. וזה לא נמדד במבחנים, אז זה כאילו לא קיים".
