עד מתי תנצח היד שעל השאלטר?

למשחק הזה שותפים האוצר עם או מול משרדי הממשלה האחרים, ועדי העובדים וכמובן הציבור. מכיוון שהשחקנים כה רבים והמציאות כה מורכבת, הדינמיקה משתנה לפי הסוגיה שעל הפרק כאשר אין טובים ורעים, צודקים וטועים - החלוקה הנכונה היא בין חזקים וחלשים. כדי להראות זאת קל להתחיל מהדוגמה האקטואלית של האחיות, שהצליחו להכניע את משרד האוצר ולהורידו על ברכיו. בעזרת שימוש בשאלטר שבידיהן - בריאות החולים - הן כנראה ישיגו את תוספות השכר שסומנו כמטרה.

הפגנה של האחיות בבלינסון צילם: עמית שעל

האוצר - לעתים ממנף ולעתים ממונף

עוד קודם שנתייחס להצלחת האחיות, ראוי להיזכר דווקא באירוע שהתרחש לפני כחודש ולא זכה להד ציבורי: 700 עובדי הקרן לשיקום מוגבלים, אנשים שמשתכרים גרוש וחצי תמורת טיפול באוכלוסייה קשה, לא קיבלו את המשכורת שמגיעה להם. הקרן, שהיא גוף חצי מופרט באחריות המדינה, נקלעה לבעיות כלכליות, ומשרד האוצר החליט שתקציב המדינה לא יעביר יותר כסף לקופתה. האוצר עשה זאת כדי לאלץ את הקרן להסכים לתוכנית הבראה, ואילו משרד הרווחה החלש עמד מנגד ונמנע מהתעמתות עם נערי אגף התקציבים.

באוצר ידעו כי משמעות אי־העברת התקציב היא אי־תשלום שכר העובדים, שעקב כך יפצחו בשביתה מוצדקת על הלנת שכר ולא יטפלו במוגבלים. הסוף ידוע מראש - האוצר הסכים להעברת כסף לתשלום שכר אוקטובר ונובמבר, והנהלת הקרן העבירה לאוצר את המסמכים והנתונים שדרש, בדרך למה שעשוי להיות ייבושה התקציבי והפרטת הטיפול במוגבלים. העובדים סבלו, הנכים סבלו גם כן, והאוצר החזק מהם ניצח.

לעומת זאת, עובדי נמל אשדוד חזקים יותר מהאוצר. לכן כאשר הם ראו כי תוספת שכר של כ־3,500 שקל לחודש ל־140 העובדים בבתי המלאכה של הנמל מתעכבת כבר כמה חודשים, הם פשוט האטו את העבודה באופן שגורם נזק כספי. זהו נזק שהעלות השנתית של תוספת השכר - 9 מיליון שקל - כמעט זניחה לידו. עובדי הנמל יקבלו בקרוב את מבוקשם, ואת המחיר משלמים היום היצואנים והיבואנים ומחר הציבור כולו.

האחיות ניצחו במשחק שבו הציבור תמיד מפסיד

האחיות מבינות את כללי המשחק: לפני יותר משבועיים הן פצחו בשביתה פראית שמתאימה יותר לתדמיתם של עובדי הנמלים והרכבות מאשר לתדמיתו של צוות רפואי רחמן. בצדק הן דרשו תוספות שכר רוחביות, אך האוצר התנגד. אחרי 7,000 ניתוחים שנדחו, 700 צנתורים שבוטלו ואינספור סבל ומצוקה שלא ניתנים לכימות, באוצר ייכנעו. האחיות צפויות לקבל את מבוקשן, עד השקל האחרון של תוספת השכר.

כך עובדת השיטה: יד מכופפת יד שמכופפת יד, וכך הלאה. לצערנו, בתחתית השרשרת, במקום המכופף ביותר, יושב הציבור. הוא שנאלץ לשלם את מחירה של השיטה הכוחנית. השאלה היא רק עד מתי הציבור ימשיך לתת לאיש עם היד על השאלטר לנצח.