נורמות חדשות: מבחן "ניר גלעד" יכריע

רשימה שחורה, אקטיביזם מוסדי, עסקאות בעלי עניין, הסכמי שכר שערורייתיים - אלו מילות הקוד שבהן מקפיד בית ההשקעות פסגות להשתמש בשנה האחרונה. הוא גם דואג שקולו יישמע בשוק ההון ובעיקר בקרב ציבור לקוחותיו. הרווח השיווקי ברור: ככל שפסגות ייתפס כדון קישוט של החוסכים, הוא יוכל לעשות שימוש בתדמית זו כמנוף למשיכת יותר לקוחות. תדמית זו גם מבדלת את פסגות מול יתר בתי ההשקעות, ואף מחזקת את המותג שלו. מנכ"ל פסגות חגי בדש, שמכיר את עולם השיווק מלפני ומלפנים, מבין זאת היטב. גם המתוחכמים שבלקוחותיו מבינים שפסגות רוכב שיווקית על התדמית שהוא מנסה לייצר לעצמו.

חגי בדש, מנכ"ל פסגות

כלבי השמירה של בעלי מניות המיעוט

השאלה היא האם פסגות עסוק ביצירת מסך עשן יחצני, איומי סרק והפגנת שרירים, או שמדובר בגוף שפועל במלוא המרץ בעולם האמיתי וגם דואג שכולם יידעו זאת. התשובה לשאלה זו היא חד־משמעית: פסגות אכן עושה שימוש יחצני במהלכים שלו, אבל לפחות הוא אינו מתנמנם בכיסא האחורי של משאית המזומנים שעושה את דרכה לעבר הסדרי החוב.

בית ההשקעות התנגד להסדר החוב באי.די.בי, יש לו עמוד שדרה אמיתי בכל הנוגע לאישור הסכמי שכר והוא מקפיד להיצמד לעקרונות מחייבים. פסגות מוביל עם בית ההשקעות מיטב את הקו התקיף מול אמפל של יוסי מימן, שהחליט להתחכם עם משקיעי החברה. הוא גם לא היסס להוציא כרטיס אדום למינוי סמנכ"לית הכספים של אמפל אירית אילוז לדח"צית בחברת קמור, משום שלא ייצגה לדעתו את האינטרסים של אמפל אלא את אלו של בעל השליטה. פסגות אף התנגד לתספורת שניסה אילן בן־דב לעשות למשקיעים בסקיילקס, אך נכשל.

אתמול עלה פסגות עוד מדרגה: הוא החליט על גיבוש רשימה שחורה שאליה ייכנסו נושאי משרה ודירקטורים "שפעלו ואישרו מהלכים שיש בהם כדי לפגוע באופן מהותי באינטרס של בעלי מניות המיעוט או בעלי החוב". לרשימה זו ייכנסו גם בעלי שליטה וחברות שביצעו הסדרי חוב בניגוד לעקרונות של פסגות, שנמצאים ברשימת פיגור בתשלומים בפועל וכאלו שהרבו בעסקאות בעלי שליטה שאינן משרתות את ציבור המשקיעים. מצד אחד, זהו צעד מבורך: הנה, סוף סוף גוף מוסדי שהחליט להפסיק את הקשקוש הבלתי פוסק של "נפעיל אך ורק שיקולים שישיגו ללקוחות שלנו את התשואה המקסימלית", ומכניס גם שיקולים של נורמות התנהגותיות לתוך תהליך קבלת החלטות ההשקעה הקר שלו.

מצד שני, הצהרות פסגות על אותה רשימה שחורה הן כלליות ולא חד־משמעיות. כך, אותה "עבירה" של בעל שליטה או דירקטור יכולה להיכלל ברשימה השחורה ויכולה גם שלא, בייחוד במקרים שבהם החלטת ההשקעה באותה חברה תהיה קורצת במיוחד.

האם ניר גלעד ייכנס לרשימה השחורה?

הדוגמה הטובה ביותר היא ניר גלעד, מנכ"ל החברה לישראל. האחרון החליט שזה נחמד מאוד שחוקק חוק חדש לאישור שכר הבכירים במשק, אבל הוא מעדיף לעשות מחטף ולאשר את שכרו ימים ספורים לפני שההוראה תיכנס לתוקף. לא מדובר בעוד הסכם שכר זניח, אלא באחד מהסכמי השכר הנדיבים ביותר בשוק ההון ובאחד המנותקים ביותר מביצועי החברה (לגלעד היתה השפעה נמוכה על ביצועיה העיקריים של החברה, החברה השיגה תשואת חסר לעומת מדדי הייחוס השונים ועולים כמה סימני שאלה לגבי השקעות ענק שבוצעו).

מצד שני, ההשקעה בחברה כמו החברה לישראל היא טובה מנקודת מבט של משקיע: החברה יציבה, נהנית מפרת מזומנים כמו כיל, מבנה החוב שלה סביר ותשואות האג"ח שלה נמוכות ונעות בין 1% ל־3.7% - מחזה נדיר כשמדובר בחברת אחזקות ב־2012, והיא מהווה אפיק השקעה לא רע בתיק האג"ח הסולידי של כל גוף מוסדי, בטח של מי שמנהל 152 מיליארד שקל.

עם דילמה זו יצטרכו להתמודד בדש ושלומי ברכה, מנהל פסגות גמל. האם הם יוצקים תוכן אמיתי לתוך הרשימה המבורכת שהם מכינים, או שהם מעדיפים לשחק בכאילו? האם הם רוצים להמשיך להסתכל מבעד לחור של הגרוש ולמצוא את התירוצים המתאימים כדי להשקיע בחברות כמו החברה לישראל, או שהם יעדיפו לייצר כאן סטנדרט מוסדי חדש, להיות נאמנים לעקרונות הניקיון המוסדי ולחפש את אלטרנטיבות ההשקעה שלהם בחברות אחרות במשק הישראלי או מעבר לים? יש לא מעט כאלו.