יש עתיד? האנשים שינווטו את המדיניות הכלכלית החדשה

באתר משרד האוצר עדיין אפשר למצוא את פרטי התוכנית הכלכלית של 2003, זו שהונהגה בממשלת שרון השנייה, שבה טומי לפיד היה השותף האסטרטגי ונתניהו היה שר האוצר. עכשיו, אחרי היוודע תוצאות הבחירות, כדאי לקרוא אותה שוב. התוכנית הזו מספרת את מה שיכול לקרות כאן שוב בקרוב. למעשה, ייתכן מאוד שממשלת שרון, לפיד האב ונתניהו כשר האוצר, תהיה האב־טיפוס לממשלת נתניהו ולפיד הבן במישור הכלכלי. שכן אם לשפוט על פי המצעים הכלכליים שלהם, ההתבטאויות והתשובות שלהם לשאלות ש"כלכליסט" הפנה אליהם ערב הבחירות, נדמה שנתניהו ושני שותפיו הכמעט ודאיים בממשלתו השלישית - יאיר לפיד ונפתלי בנט - הם בגדר שלישייה כלכלית שהופרדה בלידתה. 

הקואליציה שבדרך

1. שלוש אפשרויות קואליציוניות

כפי שזה נראה כרגע, הליכוד ויש עתיד הן הבסיס לכל קואליציה אפשרית. השאלה היא מי יהיו השותפות שלהן ואיך זה ישפיע על השאלות הכלכליות הבוערות שעל הפרק:

ממשלת ימין־מרכז רחבה, 80 מנדטים: ליכוד, יש עתיד, הבית היהודי, ש"ס, התנועה וקדימה

בטווח המיידי: הקמת ממשלת ימין־מרכז רחבה תאפשר לנתניהו להגדיל את כוח המיקוח שלו כלפי כל אחת משותפותיו לקואליציה, כך שפרישה של כל אחת מהן לא תערער את יציבות שלטונו. ככל שהמפלגה קטנה יותר, כך המחיר שנתניהו יצטרך לשלם תמורת הצטרפותה יהיה קטן יותר.

ממשלה בהרכב כזה תאפשר לנתניהו לשים דגש על קיצוצים במגזר הציבורי, תוך ויתורים מסוימים להסתדרות, ששליחה בתוך הממשלה יהיה מספר 3 במפלגת התנועה - עמיר פרץ. כל השותפים האחרים בקואליציה כזו - לפיד, בנט, דרעי ומופז - לא יתנגדו לקיצוצים ולרפורמות במגזר הציבורי.

עם זאת, נתניהו יתקשה להעביר בקואליציה כזו את מלוא הקיצוצים שהיה רוצה לבצע בקצבאות הילדים, בגלל התנגדותה של ש"ס. אלא שחולשתה היחסית, במיוחד מול לפיד ובנט, יכולה להביא בסופו של דבר לעסקת חבילה - גיוס חרדים תמורת ויתור מסוים בקיצוץ בקצבאות (קיצוץ חלקי תוך הבטחה של העלאת הקצבאות בתוך שנתיים, למשל). בתחום המיסוי, לכל השותפות בקואליציה יש נטייה להוריד את מס ההכנסה ומס החברות, או לפחות לא להעלות אותם, גם אם על חשבון העלאת מסים על צריכה (מע"מ ומס על הדלק), וביטול פטורים מסוימים ממס. יוצאת דופן בהקשר זה היא ש"ס, שחלק גדול מציבור בוחריה לא משלם מס הכנסה, אבל משלם (כמו כולם) מסים על צריכה.

בטווח הארוך: לממשלה רחבה כזו יהיה קל להביא לכנסת רפורמה לשינוי אופן גיוס וניהול כוח האדם במגזר הציבורי, תוך משא ומתן עם ההסתדרות על הפרטים של רפורמה כזו. בנוסף, ממשלה כזו לא תתקשה לקדם רפורמה לעידוד תעסוקת חרדים, כל עוד האלמנט המרכזי של רפורמה כזו לא יהיה קיצוץ בקצבאות לאברכים.

לפיד, נתניהו ובנט. שלישייה כלכלית שהופרדה בלידתה צילום: יובל חן גיא אסיאג

ממשלת ימין־מרכז צרה, 69 מנדטים: ליכוד, יש עתיד, הבית היהודי, התנועה וקדימה

בטווח המיידי: למעשה, זו אותה קואליציה כמו זו הקודמת, אבל בניכוי מפלגת ש"ס. במילים אחרות, זו מפלגה חילונית־ממלכתית דתית, ללא חרדים. המשמעות המיידית של הרכב קואליציה כזו היא שבתוך תמהיל הקיצוצים התקציביים, לממשלה יהיה קל יותר להגדיל את הקיצוצים בתחום הקצבאות, על חשבון הקטנת הפגיעה במגזר הציבורי. המפלגות החרדיות מבינות את יחסי הכוחות האלה, ומבינות שרק מתוך התנגדות מתוך הממשלה עצמה הן יוכלו לעצור את הפגיעה בקצבאות. זו בדיוק הסיבה לכך שכוח המיקוח של נתניהו גדול יותר משל המפלגות החרדיות.

ממשלת ימין־חרדים, 74 מנדטים: יש עתיד, הבית היהודי, ש"ס וקדימה

בטווח המיידי: מפלגה כזו, שהיא למעשה זהה לקואליציה הראשונה רק ללא התנועה של ציפי לבני, תכווין את תמהיל הקיצוץ התקציבי לכיוון פגיעה במגזר הציבורי, על חשבון הקטנת הפגיעה בקצבאות הילדים. כדי לבצר את עסקת החבילה הזו, נתניהו יוכל להשיג גם את תמיכתה השקטה של יהדות התורה (מחוץ לקואליציה), אם יפקיד בידיה את ראשות ועדת הכספים.

במקרה כזה, כשלהסתדרות אין שום נציגים בתוך הממשלה, נתניהו יוכל לבחור ללכת עד הסוף ולאיים על ההסתדרות בצעדים חד־צדדיים על ידי שינוי חוקים, עד הגעה לפשרה מוסכמת. חבילת צעדים כזו תכלול צעדים דומים לאלה שהופעלו ב־2003: דחיית תוספת שכר שמתוכננת ליולי במגזר הציבורי, הפחתת שכר מדורגת לשנתיים ב־3% בממוצע, דחיית תשלום דמי הבראה, פיטורים בהיקף מסוים ופגיעה בפנסיה התקציבית.

2. שותפים רבים לקיצוצים

עופר עיני. פקידי האוצר כבר שולפים תוכניות מהמגרה צילום: אוראל כהן

המשימה הראשונה והמיידית שתעמוד בפני הממשלה הזו, שכבר עתה עוסקים בה הנציגים של המפלגות השונות מאחורי הקלעים, היא לסגור את הגירעון לשנים 2013–2014 ולקצץ בהוצאות שהממשלה התחייבה להן מעבר לתקרה שמותרת בחוק. כפי שזה נראה כרגע, אם נתניהו יחליט לחזור לסורו הכלכלי בתקופה שכיהן כשר אוצר וללכת עד הסוף - קיצוץ של 14 מיליארד שקל ללא רחמים - הוא ימצא בלפיד ובבנט שותפים טבעיים, כל עוד המהלך לא יהיה כרוך בהעלאת מסים ישירים.

ארבעת עמודי התווך של הקיצוץ התקציבי הם אלה: קיצוץ בתקציב הביטחון (או אי־הגדלתו במידה שבה דורש משרד הביטחון), קיצוץ בקצבאות הילדים, קיצוץ בשכר (ובתנאי ההעסקה, לרבות פיטורים) במגזר הציבורי, קיצוץ בתשתיות (בעיקר בתחבורה). נוסף על אלה, יהיה צורך גם בקיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה.

מעל לקיצוץ בתקציב הביטחון תלוי סימן שאלה גדול. בשנים האחרונות, כשאהוד ברק היה בסביבה, היה מי שיילחם על תקציב הביטחון בחירוף נפש. כעת נדמה כי כל מועמד שימונה לתפקיד יהיה צייתן לנתניהו - מעין יובל שטייניץ של משרד הביטחון - לפחות בעניינים התקציביים. כך שבסופו של דבר השאלות האם ועד כמה לקצץ בתקציב הביטחון תלויות בנתניהו עצמו, ובתפיסת הביטחון שלו. אם לשפוט על פי העבר, נתניהו מאמין בתפיסת ביטחון רחבה מאוד שכוללת את כל האיומים האפשריים. הנגזרת של כך היא תקציב ביטחון גדול.

מעל לקיצוץ בקצבאות הילדים תלוי סימן שאלה במידה שבה המפלגות החרדיות יהיו חלק ממשלת נתניהו, ובמידת השפעתן עליו. ככל שיהיה להן חלק קטן יותר בממשלה, כך הקיצוץ יהיה פשוט יותר. הן לפיד והן בנט ישמחו לקצץ בקצבאות הילדים והן בקצבאות ייעודיות לאברכים מטעמים אידיאולוגיים. נתניהו עצמו, שבעת הרכבת הממשלה הקודמת הגדיל את קצבאות הילדים כדי לצרף את המפלגות החרדיות לממשלה, לא יהסס לקצץ בהן או לחלופין לוותר על הקיצוץ תמורת הסכמה של ש"ס לגיוס אברכים לצה"ל.

ולגבי הקיצוץ במגזר הציבורי - כאן נתניהו ימצא בלפיד ובבנט את השותפים הנלהבים ביותר לביצוע שינוי. קיצוצי שכר, התייעלות בדמות פיטורים, הנהגת יכולת לגמישות ניהולית - כלומר יכולת לתגמל עובדים על בסיס הצטיינות ולפטר עובדים גרועים - הפרטה, התייעלות בחברות הממשלתיות הגדולות, לפיד ובנט ישמחו לחתום על כל אלה. כל עוד מפלגת התנועה (שעמיר פרץ הוא חלק ממנה) או מפלגת העבודה לא יהיו חלק מן הממשלה, היריב היחיד שיעמוד בדרכו של נתניהו לממש את הצעדים הללו יהיה יו"ר ההסתדרות עופר עיני. בסופו של דבר, אם נתניהו ירגיש שיש לו גיבוי פוליטי ללכת עד הסוף, ייתכן מאוד שיעשה כן במחיר מלחמה עם עיני, שודאי תיגמר כפי שנגמרה כשנתניהו היה שר אוצר - באיום בצעדים חד־צדדיים על ידי שינוי החוק בהתאם, שיגרור את ההסתדרות לפשרה שתהיה הרע במיעוטו מבחינתה. אם נתניהו יחליט להטיל על כך את מלוא יהבו, זה יהיה הקרב הגדול של החודשים הקרובים, יותר מכל קרב אחר. פקידי האוצר כבר שולפים מהמגרות כל תוכנית שיש להם, כל מה שמזכיר ולו ברמז רפורמה במגזר הציבורי. זה עכשיו או לעולם לא, הם יודעים.

3. יציבות שלטונית עד 2014

בכל מקרה, לתקציב הדו־שנתי תהיה חשיבות גדולה בייצוב הממשלה, כמו גם בממשלת נתניהו השנייה. התקציב הדו שנתי לשנים 2013־2014, ימנע מנתניהו את הצורך להתמודד עם תוכנית קיצוצים נוספת בסוף 2013. לכן, לאחר שיאושר, התקציב הדו־שנתי יאפשר לממשלה יציבות שלטונית ושקט עד סוף 2014. אבל רק עד אז. אם לקראת סוף 2014, בעת בניית תקציב 2015 ואילך, האקלים כלכלי לא ישתפר, לנתניהו יהיה קשה יותר להשיג הסכמות לקיצוצים.

ויתרה מכך, ההיסטוריה מעידה שהסכמים קואליציוניים מחזיקים למשך זמן קצר. כלומר, בשנה הראשונה (לכל היותר בשנתיים הראשונות), הממשלה מבצעת את מה שנכלל במסגרת ההסכמים הקואליציוניים. אחר כך הנסיבות הכלכליות משתנות, ואיתן גם הדחיפות של הממשלה לבצע. כך יקרה גם הפעם. לכן, אם יש ללפיד ולבנט צעדים שחשובים להם במיוחד, הם מוכרחים לבצע אותם כבר בהתחלה, למרות הקשיים התקציביים שיהיו בשנתיים הקרובות לממשלה לפעול.