החרב המתהפכת על ביבי
כיצד לגשר על הקונפליקט שבין הצורך לנהל כלכלה שתעמוד בסטנדרטים בינלאומיים לבין הרצון לשמר את ציבור הבוחרים? 8 משימות כלכליות חשובות לממשלה החדשה
נתניהו לקה בקוצר ראייה, ניהל את מדיניות האתמול ולא הבין שהתנהלותו איננה קבילה על מאות אלפי ישראלים. הוא היה בטוח שמה שהיה הוא שיהיה ושהדרך לשלטון עוברת באמצעות סיסמאות מיושנות מחד והעלמת הנושאים הכלכליים מאידך.
נתניהו שכח את ציבור בוחריו והליכוד שילם על כך מחיר כבד. רציונל עסקי בסיסי מביא לתובנה שיש לשמר את הלקוחות. בפוליטיקה הישראלית, הבוחרים (הלקוחות) נשכחים מיד לאחר הבחירות.
הליכוד לא שימר את לקוחותיו ובמשך כל הקדנציות האחרונות שלו דגל בקפיטליזם קיצוני, תוך הרחבת הפערים בחברה והעדפות סקטוריאליות, שהפילו חללים, בעיקר מקרב תומכיו ובקרב ציבורים רבים. המחאה החברתית היא תוצאה ראשונה של מדיניות זו, שגל ההדף שלה הביא את תוצאות הבחירות האחרונות, שמשמעותן שינוי כלכלי-חברתי.
הצמיחה לא מחלחלת
כלכלה איננה מדע מדויק ויש דרכים רבות לשיפור ביצועים במשק. יעד כלכלי מרכזי מתמקד בצמיחה. המשק צמח בשנים האחרונות, התוצר גדל ונוספו לא מעט מקומות עבודה. מאידך, צמיחה זו לא חלחלה לאוכלוסיות רחבות, שרמת חייהן הידרדרה.
חלק גדול ממצביעי הליכוד המסורתיים נמנה עם אוכלוסיות אלה. כיצד מגשרים על הקונפליקט הבא לידי ביטוי ברצון של ציבור רחב החפץ לשפר את רמת חייו, או פשוט יותר לשרוד, אך אין לו וכנראה גם לא יהיו לו בעתיד הקרוב משאבים ויכולות להגיע לשם.
הבעיה בחברה הישראלית נעוצה בפערים העצומים. האם ניתן לצמצמם? הרחבת נוספת של פערים אלה תקטין את תוחלת השלטון וההישרדות של כל מפלגת שלטון ונתניהו, שבפועל הקריב את הליכוד בבחירות האחרונות, עשוי לשלם על כך מחיר כבד בעתיד. החרב בעתיד עלולה להתהפך לא רק על נתניהו אלא על הליכוד כולו.
הצמיחה לא מחלחלת ליותר מאשר שלושת העשירונים העליונים והיא לא צפויה להתרחב לעשירונים נוספים בעתיד הקרוב כי הם לא יוצרים אותה. כ-55% מהשכירים אינם משלמים מס וחלקם מקבל אף מקבל החזרי מס (מס הכנסה שלילי). עשרות אלפים רבים נוספים שאינם משולבים בשוק העבודה וחיים על חשבון הציבור, יוצרים בפועל צמיחה שלילית. המסקנה: צריך אפוא לטפח ולעודד את אלו שיוצרים את הצמיחה ולא להקשות עליהם, שכן הצלחה שלהם תרחיב אותה ותאפשר בעתיד לעוד עשירונים להצטרף אליה.
כלכלה ושינוי שיטת הממשל
הרציונל הכלכלי מחייב ראשית להתמודד עם הגרעון התקציבי העצום הניצב לפתחנו, כאשר במקביל חשוב לשמר מומנטום של צמיחה, שלהיעדרה יכולות להיות השלכות שליליות על כל התקוות הגדולות שהפיחו תוצאות הבחירות. אבל צריך למדוד את הדברים בטווח הארוך. צמצום הגירעון והכורח להקצות משאבים ליצירת צמיחה לא יאפשרו, בוודאי לא בטווח הקצר, לשפר את מצבו הכלכלי של הציבור ולהקטין את הפערים החברתיים וצריך לומר זאת בגלוי. מתבקשת נקיטה של צעדים כלכליים שונים ואחרים מכל מה שידענו בעבר. יש היום, על פניו, מנדט לביצועם, בתנאי שיוסרו מחסומים, כאשר הראשון שבהם הוא חקיקה מהירה לשינוי שיטת הממשל.
מסתמן מצב שלקואליציה העתידית יכול להיות כושר ביצוע שלא היה לקודמותיה, בתחומים הבאים:
- הפסקת הכניעה למפלגות סקטוריאליות והעמדתן במקומן, בתוך או מחוץ לקואליציה, למרות הגידול בכוחן.
- הקטנת השקעות ביו"ש והתאמתן לצרכים ולא לגחמות משיחיות.
- נטרול הכוח של הוועדים הגדולים.
- ביטול של גופים אנאכרוניסטים כמו תאגידי המים, ואיחוד רשויות מקומיות.
- הקטנה והתאמה של תקציב הביטחון לצרכים האמיתיים.
- הקטנה והתייעלות רחבה של המשק הציבורי.
- השקעות מאסיביות בתשתיות, בהייטק ובתעשיות שיעודדו צמיחה ותעסוקה.
- מאבק בהורדת המחירים כולל מחירי הדיור.
הממשלה החדשה חייבת להפנים את המסר שהעביר לה מעמד הביניים ולפעול למען רוב האזרחים ולא לתועלת מיעוטם כבעבר. ייתכן שיפתח גם צוהר חדש במדיניות החוץ שיכול לסייע בהשגת היעדים הכלכליים. אם כל אלו לא יתקיימו הבחירות הקרובות יתרחשו מהר מהצפוי.
הכותב הוא דוקטור, מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה
