חמש שנים אבודות
תהליך הפיטורים השלומיאלי של טבע מצד אחד, כאשר בצד השני עומדות הטבות המס הענקיות שקיבלה, קוממו רבים. כך נמחקו שנים אבודות של אסטרטגיה ניהולית במיליארדי דולרים
קיצפו של מבקר המדינה יצא כנגד השיטה לפיה נותנת המדינה הטבות מס. נימוקיו הרציונאליים אכן מעידים על הצורך בשינוי ובשידוד מערכות בנושא חשוב זה. טבע קיבלה בשנים האחרונות מענקים (פטורים ממס) בסכומים המתקרבים ל-12 מיליארד דולר, שניתנו כנגד השקעה והעסקת עובדים באזורי עדיפות לאומית. הפיטורים שמבקשת טבע לבצע בישראל, סותרים להלכה את הרציונל העומד מאחרי החוק לעידוד השקעות הון. היכון עומדות העובדות?
- הצעת חוק: לבטל הטבות מס לחברות הענק במשק
- לא יהיו פיטורים בטבע ללא הסכמת ההסתדרות
- מבקר המדינה על טבע: במקום לשלם מס הם מפרסמים הודעה על פיטורים
על המקטרגים לדעת שטבע השקיעה בארץ בעשר השנים האחרונות כ-8 מיליארד שקל בהקמת מפעלים ואתרי מו"פ ו-15 מיליארד שקל במו"פ ובקידום חדשנות טכנולוגית. (הרבה יותר מגובה הפטורים ממס שהיא קיבלה). צריך להבין גם ששם המשחק בעסקים הוא תועלת ורווח. יש בעולם מדינות רבות שנותנות פטורים והטבות גדולים יותר מאשר נותנים אצלנו. צריך גם להבין שלהשקיע באזורי פיתוח זה יקר. מעבר להשקעות נשאלת השאלה: מהם הכשלים שהביאו את טבע לרשום כמה אי הצלחות בשנים באחרונות, שגרמו לרצון לפטר?
שלמה ינאי. מדיניות שנכשלה צילום: עמית שעל
טבע של שלמה ינאי נכשלה
טבע שימשה במשך שנים רבות כסמן החיובי של ההצלחה הישראלית. האוריינטציה נבנתה והתבססה בעיקר על חזונו ואפיוני פעולתו המזהירים של המייסד אלי הורביץ, שהפך את החברה לגלובלית באמצעות אסטרטגיה שקולה וחכמה של מיזוגים ורכישות שהוסיפו ערך. טבע השתנתה לאחר לכתו. למאפייניה נוסף נופך גלובלי ואוריינטציה שנעדרים ממנה מרכיבים ערכיים וציוניים ששלטו בעבר בכיפה. הגלובליזציה מתבטאת בהרבה בעלי מניות זרים, הדורשים תוצאות מיידיות ואפילו במנכ"ל שאיננו ישראלי. שני האחרונים הינם טריוויאליים בעולם התחרותי של ימינו. מה שלא טריוויאלי, אבל אנושי, מתבטא בכישלונות של טבע בשנים האחרונות. ראשית: רכישות לא מוצלחות בסכומי ענק שלא החזירו את ההשקעה והכבידו על התוצאות העסקיות של החברה. שנית וחשוב: נכון שטבע היא חברה גנרית, אבל היתרון העצום שלה נבע מפיתוח ומכירה של הקופקסון שהיא תרופה אתית. קשה להמשיך ולהתפתח כל הזמן בשוק של תרופות גנריות עתיר תחרות. היתרון המוחלט הוא בפיתוח של תרופות אתיות. על הדירקטורים של טבע לשאול את עצמם מדוע חברה בגודל של טבע לא הצליחה לפתח בשנים האחרונות תרופה בסדר גודל דומה לזה של הקופקסון?. האם יש היחלשות ביכולות הפיתוח של החברה?. ברור שהתוכניות האסטרטגית הקודמת של טבע, בראשות המנכ"ל לשעבר, שלמה ינאי, נכשלה. 5 שנים שלמות של אסטרטגיה ניהולית בעלות של מיליארד דולרים בוזבזו. הגיע ג'רמי לוין וינאי הפך לחזיון תעתועים נשכח. הנזק מההשקעה הגנרית המוקדמת גרמה נזק של 1.6 מיליארד דולר.
נקיטת צעדי ההתייעלות הם נגזרת מצפי ההכנסות והרווחיות של טבע בשנים הבאות שאינם מזהירים.הבעיה אינה ברצון להתייעל, אלא בשיטה ובדרך. מה יותר פשוט היה להמשיך בפרישה הטבעית ששיעורה השנתי עומד על 7% ואפילו להגבירה ולעשות זאת בשקט בתוך החברה. טעות ניהולית מיותרת.
חיים הורביץ שכח את טובת הקהילה?
מנהלי טבע, כולל חיים הורביץ, שכחו את משנתו של אלי הורביץ, שעשה את הדברים תמיד גם לטובתה של הקהילה וזה לא משנה אם זה היה בישראל או במפעל שנרכש ע"י טבע בחו"ל והיה צריך לעבור מסכת פיטורים מהותית. כראיה לגישה הנפסדת של מנהלי טבע ניתן להתייחס לאמירתו של חיים הורביץ המאשים את המחאה הציבורית בכך שעלה מס החברות. או בלשון אחר: המחאה אשמה בתוצאות העסקיות של טבע. טבע "הצחיקה את הציבור" ועוררה את זעמו. כדאי שהנהלת טבע תתעסק בשיפור ביצועי החברה ושלא תאשים את הציבור ותייצר פידבק תקשורתי מגוחך. טבע גם העלתה את קרנו של עופר עיני שכופף את מנכ"ל טבע לוין בתהליך הפיטורים.
חשוב להבין שאין לפעמים מנוס מהתייעלות ופיטורים. בהקשר זה צריך לבחון היטב את החוק לעידוד השקעות הון, לשנותו ולהתנות חלק ממנו ביציבות תעסוקתית לזמן ארוך.
ד"ר ישראל בוקסר מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה
