האם עיני מקנא ביוונים?

ספרד ויוון נפלו בגלל עודף תרבות סוציאליסטית, שחיזקה מאוד את העובדים. העניקה להם תנאים משופרים, ולא דרשה במקביל שיפור של פריון העבודה, או רווחיות כתנאי למתן העלאות שכר. בספרד למנהלי מפעלים אין יכולת לפטר עובד, אפילו הוא הגרוע ביותר. הכוח של האיגודים המקצועיים היה אולטימטיבי. מה התוצאה? שיעור האבטלה בספרד עומד כיום על כ-27% - שישה מיליון ומאתיים אלף מובטלים, כאשר בקרב הצעירים הוא מגיע ל-43%.

באם נדון במה שקורה בקרב הרבה חברות במגזר הממשלתי שלנו, אנחנו מגיעים לתובנה שניתן להחיל עליהם גזרה שווה ליוון ולספרד. הוצאות השכר של חברות במגזר הממשלתי כמו חברת החשמל הרכבת, הנמלים ואחרים עלו מאוד בשנה האחרונה. זאת ביחס הפוך לביצועים העסקיים הירודים שלהן. תופעה ייחודית זו - החסרת רציונל כלכלי אלמנטארי - מתקיימת גם בחלק גדול של השירותים הממשלתיים, המתאפיינים בוועדים חזקים הדואגים רק לרווחתם של העובדים, כאשר הצד השני, הצריך לדאוג לביצועים, שירותיות, תפוקות ורווחיות, נעדר מהמשוואה. האוצר מרבה להתגאות בשנים האחרונות על עד כמה שהביצועים הכלכליים שלנו משובחים ושונים מהותית מאלו של יוון וספרד. מה שקורה בשירות הממשלתי, שמשרד האוצר אמון עליו, מוביל ישירות למשבר המאפיין מדינות אלה ואף למחוזות גרועים יותר.

נמל אשדוד. 24 מכולות בשעה לעומת 52 באוסטרליה צילום: צפריר אביוב

עלות השכר הממוצעת בחברות הממשלתיות בישראל עלתה בשנה האחרונה בכ-10% והיא עומדת על 26 אלף שקל לחודש, יותר מאשר כפול מהשכר הממוצע במשק וגבוה לאין שיעור משכר המינימום. אין עוררין על כך שלא מדובר ברמות שכר כלכליות, שהיו משולמות על ידי גוף עסקי כלשהו הפועל בתנאי תחרות. רמות שכר אלה יכול לשלם רק מונופול שיש לו ביטחון מלא בהכנסותיו – חברת החשמל, הרכבת והנמלים הנן מונופול מוגן לכל דבר ועניין. גם מונופול וגם מוגן. אין דברים כאלה והתוצאות ברורות, מי יסכים לוותר על מזבח הזהב?

לפיד נכנע ונכשל

הקונפליקט מתחזק על רקע העובדה שהמאזן של כלל החברות הממשלתיות מראה על הפסד של כ-95 מיליון שקל. כאשר רוב ההפסדים באים מחברת החשמל - 690 מיליון שקל, מהרכבת - 270 מיליון שקל, ומהתעשייה הצבאית שהפסידה כ-250 מיליון שקל. הנמלים יצרו רווח קטן שהיה צריך להיות גדול בהרבה, לו התפוקה שלהם הייתה מתקרבת לנמלי אוסטרליה למשל בה מטפלים ב-52 מכולות בשעת שהייה של אנייה, לעומת כ-24 מכולות בנמלי ישראל. בהתאם, אין הצדקה רציונלית לשלם עלות שכר ממוצעת של 38.2 אלף שקל בנמל חיפה (עלייה של 12% לעומת 2011), או 36.9 אלף שקל בנמל אשדוד, או 33.9 אלף שקל בחברת החשמל (עלייה של 18% לעומת 2011). מה שעמד לפני מקבלי ההחלטות שאישרו את תוספות השכר היה שקט תעשייתי ועלויות ההשבתה האפשרית ולא פריון, רווחיות ושירותיות. מהי התוצאה? כולנו בני ערובה למדיניות הכושלת שההסתדרות נותנת לה גיבוי כאשר על פניו הייתה מעין הסכמה בין לפיד לעיני על דחיית הרפורמה. עיני הצליח להגן על תומכיו בהסתדרות – הוועדים החזקים.

הבעיה במונופולים המוגנים בישראל היא שהציבור צריך לממן אותם, אותו ציבור שעומדות לנחות עליו גזרות רבות צריך לשאת בהוצאות השכר המופרזות ולממן גם את ההפסדים, ואת הפריון הנמוך. מי שמדבר על יוון וספרד ראוי שיחשוב פעמיים.

ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה