18 ודי: מקטינים את הממשלה, מפסיקים את הבזבוז

ימים שלמים פנויים, פגישות עם לוביסטים וח"כים לשעבר, ישיבות ממשלתיות והשתתפות בשמחות של פעילי ליכוד. כך, בתמצית, נראה יומן הפגישות של השר היוצא יוסי פלד, כפי שנחשף ב"כלכליסט" במרץ 2012. האם מישהו מהציבור זוכר מה היה תחום אחריותו של פלד, שכיום מכהן כיו"ר חברת קו צינור אילת אשקלון (מינוי פוליטי שעובר בירושה בין ותיקי מערכת הביטחון) בממשלה היוצאת? אם גם אתם לא מצליחים להיזכר, האשם הוא לא בכם, אלא במי שהרכיב את הממשלה היוצאת. שכן פלד, במשך כמעט ארבע שנים, כיהן כשר ללא תיק וללא תפקיד מוגדר. או, אם להשתמש בכינוי הרווח במסדרונות משרדי הממשלה: שר לענייני שום דבר.

יוסי פלד. ימים שלמים פנויים צילום: עמית מגל

פלד לא היה לבד. מלבדו כיהנו בממשלת נתניהו השנייה עוד שני שרים ללא תיק - משולם נהרי ובני בגין - שתרומת פעילותם המיניסטריאלית לחייו של הציבור הישראלי שולית עד מאוד. מלבדם כמה שרי ממשלה אחרים התהדרו בתפקידים מוזרים למדי בממשלה היוצאת, שחייבו הקמת משרדים ממשלתיים של ממש, ללא שום סיבה נראית לעין זולת שיקולי אגו וכבוד. מדובר בהכנסת שרים מיותרים לממשלה כדי להשקיט את הזירה הפרלמנטרית למשך תקופת כהונת הממשלה. בין אלה אפשר למנות את השר לאיומים אסטרטגיים בוגי יעלון, השר לענייני שירותי המודיעין והוועדה לאנרגיה אטומית דן מרידור, שר ההסברה והקשר עם התפוצות יולי אדלשטיין, סגנית השר לענייני צעירים גילה גמליאל, סגנית השר במשרד לאזרחים ותיקים (לשעבר משרד הגמלאים) לאה נס, השר לשיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן, השר להגנת העורף אבי דיכטר ולפניו מתן וילנאי, וכמובן בל נשכח את השר לפיתוח הנגב והגליל ולשיתוף פעולה אזורי (שני משרדי ממשלה שונים) סילבן שלום. תרומתם של כל אלה לחיי הציבור הישראלי נמוכה עד מאוד. ובכל מקרה, גם אם למנגנונים הללו יש תרומה כלשהי, אין שום הצדקה לכך שהם יהיו משרדים ממשלתיים של ממש ולא מחלקות בתוך משרדים קיימים או לכל היותר רשויות ממשלתיות עצמאיות.

הקמת ממשלת נתניהו השלישית מהווה הזדמנות פז לעקור את התרבות הפוליטית הזו מן השורש. יו"ר יש עתיד יאיר לפיד הצהיר במסע הבחירות שלו שחברי מפלגתו לא יסכימו לכהן בתור שרים ללא תיק. בנוסף, הצהיר לפיד כי יפעל להחזיר את חוק יסוד הממשלה לנוסח שהיה קיים בין 1992 ל־1999 (בממשלות רבין, נתניהו הראשונה ואהוד ברק), כך שבממשלה יכהנו לכל היותר 18 שרים במקום המצב הנוכחי שבו מכהנים יותר מ־30 שרים וסגני שרים, ושלא יהיו בה שרים ללא תיק.

כדי שתוכניתו של לפיד תצא לפועל לא יהיה די בביטול משרדי הממשלה המוזרים שהוקמו כאתנן פוליטי לבכירי הליכוד שחיפשו כיסא בישיבות הממשלה, אלא דרוש ארגון מחדש מקיף במשרדי הממשלה. שכן סוד גלוי הוא שקל מאוד להקים משרד ממשלתי - למשל, המשרד לשיתוף פעולה אזורי שנתפר למידותיו של שמעון פרס ב־1999 תחת ממשלת ברק - אולם קשה מאוד לסגור אותו לאחר שהצורך הפוליטי הזמני נעלם.

יאיר לפיד. דרוש ארגון מחדש במשרדי הממשלה צילום: נמרוד גליקמן

לפחות 8 משרדי ממשלה מיותרים וניתן לבטלם

השלב הראשון בארגון מחדש של משרדי הממשלה יכול להיות הקל ביותר, בהנחה שראש הממשלה ולפיד אכן רציניים בכוונתם לצמצם את מספר משרדי הממשלה, ולא רק משמיעים הצהרות מהשפה לחוץ. השלב הזה יכלול את ביטולם המוחלט של משרדי הממשלה שהומצאו אך ורק לצורך יצירת מקום סביב שולחן הממשלה לפוליטיקאים ספציפיים, תפקידים שלמים שנתפרו למידותיו של מישהו, והמשיכו להתקיים עוד שנים לאחר מכן.

המשרד לנושאים אסטרטגיים - הצורך במשרד כזה מוטל בספק, בפרט כשכל שירותי הביטחון (שב"כ, מוסד וכיוצא באלה) כפופים ישירות למשרד ראש הממשלה. לראיה, לאחר פרישתו של השר הראשון לנושאים אסטרטגיים ליברמן בממשלת אולמרט, פורק המשרד, רק כדי לקום לתחייה לכבודו של בוגי יעלון.

המשרד לענייני מודיעין - דומה מאוד במהותו למשרד לאיומים אסטרטגיים, רק בגרסת דן מרידור, ועל כן מיותר.

המשרד להגנת העורף - הוקם ב־2011 לאחר פיצולה של סיעת העצמאות (בראשות אהוד ברק) ממפלגת העבודה, וסגן שר הביטחון דאז מתן וילנאי זכה לשדרוג ולמעמד של השר להגנת העורף. בפועל, וילנאי פשוט המשיך לעשות את מה שעשה קודם במשרד הביטחון בתור סגן שר. מאז וילנאי זכה קודם לתפקיד שגריר ישראל בסין, אבל המשרד ממשיך להתקיים, חרף חוסר נחיצותו.

המשרד לאזרחים ותיקים - הוקם תחילה כיחידה במשרד ראש הממשלה בראשות יו"ר מפלגת הגמלאים דאז רפי איתן, וכעבור שנה הפך למשרד עצמאי עם תקציב משמעותי. לכאורה מדובר בתחום חשוב מאוד, במיוחד לנוכח הזדקנות האוכלוסייה והאתגרים שהיא מציבה בפני המשק הישראלי. אלא שהסמכויות לטיפול בנושאים אלו מפוזרות בין משרדי הממשלה - משרד הבריאות, משרד האוצר, משרד הרווחה ומשרדים נוספים.

המשרד לשיתוף פעולה אזורי והמשרד לפיתוח הנגב והגליל - שני המשרדים נולדו מתוך צרכים פוליטיים של אותה עת: למצוא ג'וב בעל חזון לשמעון פרס. ההפרדה בין שני המשרדים מלאכותית, והם אף חולקים מנכ"לית משותפת - אורנה הוזמן־בכור — שכיהנה בעבר כעוזרת השר שעומד בראשם, סילבן שלום. המשרדים ממוקמים בתל אביב ונטולי אחריות מיניסטריאלית אמיתית. אחד הפרויקטים שמקדם המשרד, הקמת שער הירדן - פארק תעשייה ותעסוקה משותף עם ממלכת ירדן — מזין ישיבות וניירת זה כעשור. שלום עצמו מרבה להתעסק ביוזמות צדדיות דוגמת קידום סוף שבוע ארוך.

השר לשיפור השירות לציבור - כשראש הממשלה נתניהו חיפש דרך לגיטמית לצ'פר את איש הליכוד הוותיק ואביר השקיפות מיכאל איתן, מבלי להעליבו במינוי ריק מתוכן, הוא המציא לו את התפקיד הזה. אלא שבניגוד לעמיתיו ניתן לומר שאיתן, שמתח ביקורת בעצמו על מוסד ה"שר ללא תיק", ניצל בצורה מקסימלית את תקציבו הצנוע. הוא הקים את היחידה לשיפור השירות שממוקמת בתוך משרד האוצר, קידם פיילוט לשיפור השירות לציבור, סייע בפרסום קובצי התקציב ומסדי נתונים ברשת ועיכב את המאגר הביומטרי.

משרד ההסברה והתפוצות - משרד פוליטי נוסף שקם בימי ממשלתו של אהוד ברק כדי לספק את יו"ר מימד מיכאל מלכיאור. אלא שבזמנו המשרד היה רק אגף בתוך משרד ראש הממשלה. נתניהו מינה את יולי אדלשטיין לתפקיד ואפשר לו להקים משרד לטובת פיקוח על שלל פעולות שהממשלה כבר עשתה לפני כן. בין היתר הוגדלו סמכויותיו של השר כך שיכללו מאבק באנטישמיות, והוענקה אחריות מיניסטריאלית על יחידות כמו לשכת הפרסום הממשלתית ולשכת העיתונות הממשלתית. זאת אף שפעולות ההסברה אמורות להיות מרוכזות בידי משרד החוץ, והאחריות על אגפי התקשורת יכולה להיות נתונה בידי משרד התקשורת או משרד ראש הממשלה.

התקנת שולחן הממשלה הנוסף עם תחילת כהונת נתניהו השנייה ב-2009 צילום: אלכס קולומויסקי

כמספר גלגוליו של משרד כך פוחתת נחיצותו

אחרי ביטול משרדי הממשלה המיותרים, לא יהיה מנוס ממיזוג משרדי ממשלה אל תוך משרדים ותיקים וחשובים מהם. מדובר במהלך לא פשוט בעל משמעויות תפעוליות מסובכות, אבל הוא בהחלט יסייע לממשלה להפוך ליעילה יותר.

משרד המדע והטכנולוגיה - המשרד שהוקם ב־1982 היה תחילה משרד המדע והפיתוח, אחר כך משרד המדע והאמנויות, משרד המדע והתרבות, משרד המדע והטכנולוגיה, משרד המדע התרבות והספורט, ושוב משרד המדע והטכנולוגיה. כל שינוי כזה נועד לרצות את הפוליטיקאי התורן. ובכל המקרים, מהקמתו ועד היום, עיקר פעילותו היא תמיכה במועצה הלאומית למחקר ולפיתוח (שממילא פועלת תחת חסות המועצה להשכלה גבוהה שכפופה למשרד החינוך) ובמרכזי המחקר והפיתוח (מו"פ) האזוריים בישראל.

חוזרים למציאות האזרחית חצי מהח"כים ייפרדו מהטבות הכנסת חברי הכנסת ייאלצו להיפרד מרכבם - לרבות הדיבורית והתקן התשלום לכביש 6 - עד 4 בפברואר, ולהשיבם למנהל הכנסת. ח"כים שלא ימשיכו בכהונתם בכנסת הבאה יוכלו לנתב את מספרי הסלולר שלהם למכשיר חדש שייאלצו לרכוש מכספם תומר אביטל לכתבה המלאה 

המדען הראשי, שתומך בחברות הייטק וכדומה, פועל בכלל מתוך משרד התמ"ת. לכן, אין שום סיבה שהמשרד הממשלתי הזה לא יבוטל והמועצה הלאומית למו"פ (עם התמיכה התקציבית במו"פ) תוכפף למשרד החינוך.

משרד התרבות והספורט - ב־1999, במסגרת אחד מגלגוליו של משרד המדע, הופקע תחום התרבות והספורט ממשרד החינוך וחובר למשרד המדע, להנאתו של השר הראשון בתפקיד זה, מתן וילנאי. מאז תחום התרבות והספורט ידע תהפוכות, חזר למשרד החינוך ושוב פוצל, עד שלבסוף בממשלת נתניהו השנייה פוצל התחום לחלוטין ממשרד המדע והועמד באופן עצמאי לרשות השרה לימור לבנת. למעשה, מדובר במשרד שמתפקד כצינור להעברת כספים, ולא באמת מתווה מדיניות לאומית בתחומים אלה. אין שום מניעה לאחדו מחדש תחת משרד החינוך.

משרד האנרגיה והמים (לשעבר המשרד לתשתיות לאומיות) - זהו אחד ממשרדי הממשלה הוותיקים ביותר בממשלה. באופן מעשי, משרד לתשתיות לאומיות הוקם לראשונה ב־1996, תחת ממשלת נתניהו הראשונה, ונתפר למידותיו של אריק שרון כדי לפייסו. כיום מדובר במשרד כמעט מיותר, לפחות באופן ההתנהלות הנוכחי, למרות התפתחות משק האנרגיה הישראלי.

כל התשתיות הפיזיות - כבישים, רכבות, ביוב וכו' - כלל אינן בתחום סמכותו של המשרד. ובתחום האנרגיה והמים פועלות שתי רשויות עצמאיות לחלוטין: רשות החשמל ורשות המים, שהוקמו בכוונה תחילה כדי לנתקן מזיקה פוליטית. בתחום החשוב ביותר שדווקא כן תחת אחריותו - תכנון משק האנרגיה והחשמל - המשרד לא ממש הוביל את ישראל להישגים גדולים. לראיה, הקשיים הפיננסיים האדירים של חברת החשמל, המחדל שבהסתמכות על ספק גז יחיד מלבד הגז המצרי ועוד כשלים רבים. במדינות אחרות בעולם פועל משרד זה במשותף עם המשרד להגנת הסביבה.

ביפן עשו זאת לפנינו איך נוהגות ממשלות שונות בעולם? בשנת 2001 נכנסה לתוקף ביפן הרפורמה הידועה כ־2001 Central Government Reform, שאחד מעיקריה היה צמצום גודלה של הממשלה. עד אז ממשלות יפן מנו לפחות 20 שרים על פי חוק, והרפורמה צמצמה את מספרם ל־14 ענת ציפקין, תגובה אחת לכתבה המלאה 

המשרד לשירותי דת (לשעבר משרד הדתות) - עוד בימי ממשלת ברק מונה יוסי ביילין לתפקיד שר הדתות במטרה לפרק את המשרד. "המשרד היה ערוץ לתמיכות כספיות. גילינו שם כל מיני דברים מוזרים. למשל כל מחלקה במשרד שייכת לזרם חרדי אחר", סיפר בעבר יועצו ל"כלכליסט". הם החליטו על פירוק המשרד תוך העברת הפונקציות שלו למשרדים אחרים. באותו יום שמהלך הפירוק הגיע להכרעת הממשלה, קיבל ברק טלפון מש"ס שבעקבותיו הורה להמתין עם המהלך. רק ב־2005 בימי ממשלת שרון־שינוי פירקו את המשרד. אולם ב־2008 דרשה ש"ס את ייסודו המחודש של המשרד תחת השם הרענן "המשרד לשירותי דת", שניתן בהחלט למזג לתוך משרד הפנים למשל.

המשרד לקליטת העלייה - גם המשרד הזה הוקם מתוך הצורך הפוליטי לספק את השר יגאל אלון. בפועל היו בין המשרד לבין הסוכנות היהודית כפילויות רבות. מאז, גלי העלייה לישראל פחתו במידה משמעותית, ועיקר הפעילות של משרד זה היא לשמש כצינור להעברת כספים לתמיכה בעולים, בעיקר בתחום הסיוע בדיור. לפיכך ניתן לפזר את סמכויותיו בין המשרדים הרלבנטיים, להופכו ליחידת סמך במשרד ראש הממשלה, להופכו לרשות עצמאית, או למזגו עם משרד הרווחה.

משימה בלתי אפשרית - ביטול משרדים ותיקים

אם כל הצעדים הללו ייצאו לפועל, ומשרדי ממשלה מיותרים יתמזגו לתוך משרדי ממשלה אחרים, עדיין מספר משרדי הממשלה יהיה רחוק מהרף של 18 משרדים שמציב החוק. בשלב הזה יהיה צורך בקיצוץ בבשר החי ממש - כלומר באיחוד משרדי ממשלה ותיקים ביותר, או הפיכת חלק מהם לרשויות ממשלתיות. משרד התקשורת - במקור הוקם המשרד כמשרד הדואר עם קום המדינה, ואפילו אז הקמתו נבעה משיקולים פוליטיים של חלוקת תיקים. ב־1990 הורחב המשרד לשמש כמשרד התקשורת, שוק שהתפתח בישראל. לאורך ההיסטוריה קודמו תוכניות שונות לפירוקו של משרד התקשורת ולהפיכתו לרשות תקשורת לאומית, דוגמת ה־FCC האמריקאית. ב־2003, עם כניסתה של מפלגת שינוי בראשות טומי לפיד לממשלה, סוכם על צעד שכזה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, אולם בסופו של דבר הוא לא יצא לפועל. גם שר התקשורת היוצא משה כחלון הצהיר כי יקדם את הפיכת המשרד לרשות עצמאית, אולם לא השלים את המהלך.

משרד הרווחה - בגלגולו הראשון של המשרד עם קום המדינה הוא היה משרד הסעד, עד שבשנת 1977 לאחר המהפך הוא שולב עם משרד העבודה, ונולד משרד העבודה והרווחה. השילוב הזה יצר ניגודי עניינים רבים שהקשו על המשרד לתפקד עד שתחום העבודה פוצל ומוזג לתוך משרד התמ"ת בשנת 2003.

כיום משרד הרווחה אחראי על ביטוח לאומי (שפועל כגוף ממשלתי עצמאי לחלוטין) ועל תקצוב תחומי רווחה שונים, שרובם המוחלט מופעל על ידי עמותות וגופים מן המגזר השלישי. במילים אחרות, אין מדובר במשרד שמהותו היא קביעת מדיניות רווחה לישראל משום שעל כך אמון משרד האוצר, אלא במשרד שתומך תקציבית בגופים מן המגזר השלישי שעושים עבור המדינה את העבודה השחורה.

ביטול המשרד יהיה קשה מאוד לביצוע, אבל המשרד יכול להתמזג בחזרה אל משרד התמ"ת, או להפוך לרשות לאומית עצמאית.

משרד הבינוי והשיכון - פעם, כשלמדינת ישראל היתה מדיניות בינוי ושיכון, בינוי של דיור ציבורי ושיכון של עולים, למשרד הזה היתה חשיבות עליונה. כיום, כשהדיור הציבורי הוזנח לחלוטין ומדיניות השיכון היא שארית אנכרוניסטית, המשרד מתפקד בפועל כאחראי על מינהל מקרקעי ישראל. אם תיושם תוכניתו של ראש הממשלה להעביר את מינהל מקרקעי ישראל לסמכותו של משרד ראש הממשלה, הצורך במשרד הבינוי והשיכון יהפוך לשולי למדי. זאת בפרט כאשר מדיניות התכנון היא תחת סמכותו של משרד הפנים (וכך גם ועדות התכנון והבנייה) ומדיניות הדיור נקבעת דה־פקטו על ידי משרד האוצר. במילים אחרות, אין צורך של ממש במשרד.