המדינה תפצה על רשלנות בהוצאה לפועל

"התנהלות פקידי ההוצאה לפועל כפי שהובאה לעיל מהווה רשלנות רבתי, ואלמלא רשלנות זו, ניתן אולי היה למנוע את מינוי כונס הנכסים, אישור המכירה והשלמת העסקה". כך כותבת שופטת בית משפט השלום בתל אביב אושרי פרוסט־פרנקל שקיבלה את תביעתם של רמי טויטאן ושולמית לייזר, שנפלו קורבן למרמה משולבת בחסותו של כונס הנכסים עו"ד יעקב עפרוני.

טויטאן רכש מהכונס בית ברחוב חיבת ציון 10 ברמת גן. התובעת לייזר היא הבת והיורשת של המנוחה בעלת הנכס. לאחר שטויטאן שילם לעפרוני, הוציאה לייזר נסח רישום מקרקעין ואז גילתה את הערת האזהרה לטובת טויטאן. היא מיהרה לפנות לעפרוני ש"מיד ברח מהארץ עם כספי תמורת הנכס", כפי שנכתב בפסק הדין.

חמישה רשמים שונים בתיק

לטענת התובעים, על המדינה לפצותם בגלל שרשרת מחדלים של לשכת ההוצאה לפועל: מינוי אדם בעל עבר פלילי לכונס נכסים; פתיחת תיק הוצאה לפועל נגד המנוחה שעזבה את הארץ לבלי שוב 16 שנה טרם פתיחתו. בתיק טיפלו במקביל חמישה רשמים שונים, שאף לא אחד מהם שלט בפרטיו, לא גילה ערנות נדרשת למניעת התקלות, ולא וידא שעפרוני ממלא את הוראות החוק. התקלה המרכזית בתיק היא שהמנוחה לא היתה חייבת כלל.

משרדי ההוצאה לפועל בת"א צילום: אוראל כהן

עפרוני, שמונה לכונס נכסים לבית בשנת 2003, טען שלא ידע שהחייבת אינה בחיים, הכחיש שהגיש לביצוע שטר מזויף ואף טען שלא זייף את השטר ולא את אישורי המסירה. לדבריו, הוא מעולם לא הטעה את ראש ההוצאה לפועל, ומצבו הנפשי הקשה, כך טען, הוא זה שגרם לו להימלט מהארץ עם הכסף. לימים הוגש נגדו כתב אישום והוא הורשע.

השאלה שעמדה בפני בית המשפט נוגעת לאחריות המדינה בסיפור. אחת הרשלנויות, קובעת השופטת, היא באי־ביצוע דו"ח השופטת נועה גרוסמן, לשעבר יו"רית ההוצאה לפועל, שפורסם ב־1997 בעקבות מקרה הונאה דומה, שבו עזב עו"ד אייל גרצברג את הארץ לאחר שמעל בחובות האמון שלו ככונס נכסים. בנוסף, התעלמה המדינה משורת המלצות לפיקוח על כונסי נכסים, פיקוח שכנראה מתחייב למרות היותם עורכי דין. "ומעל כל אלה", כתבה השופטת פרוסט־פרנקל, "עומדת הרשלנות של ראש ההוצאה לפועל, אשר לא נתן דעתו לכל נורות האזהרה בתיק זה", למשל בווידוא של כתובת החייב. "אין מנוס מהמסקנה שדרישה פשוטה של תמצית רישום משרד הפנים לגבי כתובתה של החייבת היתה מעלה כי עזבה את הארץ לצמיתות שנים רבות מאוד טרם יצירת שטר החוב וכי היא מעולם לא התגוררה בשדרות ירושלים ביפו", הכתובת שבה עפרוני ניסה לאתרה.

המדינה לא ביצעה בדיקה מינימלית

באופן מפתיע, עצם המינוי של עפרוני לא נתפס כרשלנות. "רשלנות המדינה", כותבת השופטת פרוסט־פרנקל, "אינה בעצם

מינויו של עו"ד עפרוני לכונס נכסים, אלא במתן החלטות וצווים מבלי לבצע בדיקה מינימלית לגבי הרלבנטיות של הכתובת שבה הומצאו המסמכים לחייב והוא לא הגיב להם".

אגב, טויטאן ולייזר הגיעו לפשרה ביניהם. לטויטאן, כתוצאה מרשלנות המדינה, פסקה השופטת את הסכום ששילם לעפרוני, כ־600 אלף שקל, בקיזוז הסכום שקיבל מלייזר בפשרה. ללייזר תשלם המדינה כ־250 אלף שקל, כולל הסכום שהיא שילמה לטויטאן ואת הוצאות טיסותיה לארץ לצורכי ניהול התביעה.