על יהירות והסדרי חוב

תופעה מוכרת בבתי המשפט הפליליים היא של העבריין הסדרתי המגיע לדיונים מבית המעצר כשהוא חמוש בכיפה, בזקן טרי ובסט של אמירות על חרטה עמוקה, שינויים שעבר, תיקון עצמי, ורצון להיטיב עם החברה אם רק ישוחרר.

מסתבר, שהמופע השחוק הזה מייצר אמפטיה גם אצל אחרוני הציניקנים. החשיבות שאנו מעניקים לחרטה, להלקאה עצמית, לתובנה שבדיעבד שזורה עמוק בטבע האנושי, בדת ובתרבות. בקשת סליחה, במיוחד כשאנו חווים אותה ככנה, ממשיכה לעורר אמון.

בשיקולי גזרי הדין של שופטים ובדיוני ועדות קיצור עונשי המאסר של עבריינים עולה הטיעון המתייחס להבעת החרטה, להתנצלות, לרצון לפצות. חוות דעת פסיכולוגיות מנסות לרדת לחקר נפשו של המתחרט ולגזור תוך כדי כך: האם החרטה שהביע כנה או מניפולטיבית. כי, כזכור, חוקרו של גיבור 1984 של ג'ורג אורוול איננו שבע רצון כשהנחקר אומר ש 2+2=5. העינויים נפסקים רק כאשר הוא משתכנע שהנחקר מאמין בזה.

העדר הבעת חרטה או לכל הפחות הודאה בטעות גורמת לחוסר אמון מובנה. אם האדם לא מבין במה טעה, לא מכה על חטא, הרי שאין שום יסוד להניח שהוא לא יחזור על עצמו. להיפך – במצב כזה התחושה היא שאסור להקל עליו, אסור לסייע לו, אחרת ילמד את השיעור ההפוך, היינו שהפשע משתלם. הפחד מעונש, מהשפלה, או מבושה אמור להניע אותנו במינימום לבדיקה עצמית מעמיקה, ובמקסימום להודאה בטעויות ובקשת סליחה. זה הקונספט עליו מושתתת התרבות. זה הבסיס לקיומו של רעיון יום כיפור.

העדר תהליכי בדיקה עצמית וחרטה בולטים מאוד אצל חלק מבעלי השליטה בחברות ששחקו את הכסף של המשקיעים. זה מעיד על עומק הניתוק של החבורה הזו מתהליכים אנושיים "רגילים", מהחוקים הרגשיים, החברתיים והבינאישיים שמניעים את רובנו. את התוצאה של הניתוק הזה רואים במשטרים בהם התבצעו הפיכות. נטיית ההמון במצבים כאלו היא לבקש השפלה. מאיפה זה בא? מהדחף להשים את האיש במקום ואף מתחת לו. להראות לו: חשבת שאתה מורם מעם? אז הנה, תסבול.

אבל - איזה אדם בפוזיציה של כוח חושב שזה יקרה לו? איזה טייקון חושב שהוא צריך להביע חרטה על יהירות, החלטות ניהוליות שגויות, ותחושה שהתבררה כמופרכת של מגע זהב חוצה יבשות ותחומים. כמו רבים במצב הזה, הוא סבור שהעם חייב לאפשר לו להמשיך ולשלוט ושהוא לא חייב לאף אחד שום דבר. אנשים רציונאליים אמורים לחוש בסכנה, באיום, ולמהר להודות, להתנצל, לפצות, לוותר, לשאת בעונש. כנראה שמשהו קורה בפסגות הכוח שמנתק אנשים מן היכולת לבחור את הבחירה הרציונאלית הזו. זה עצוב אבל כנראה בלתי נמנע.

דר' איתי שילוני הוא מייסד ומנכ"ל S2R Strategy2Results חברה לייעוץ ארגוני-אסטרטגי ומרצה-עמית בביה"ס אריסון למינהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה