"דמיינו את העתיד ואז התאימו לו תקציב"

איך אפשר לדון על גודלו הרצוי של תקציב הביטחון והאם ניתן לקצץ בו, כאשר לאף אחד, כולל רבים מהגורמים המוסמכים, לא ברור מה מסתתר בו? שאלה זו הפנינו לד"ר ג'ק ריילי, מנהל חטיבת המחקר לביטחון לאומי של תאגיד ראנד, ענק הייעוץ האמריקאי העובד עם הממסד הביטחוני בארה"ב, ומספק שירותי

"בארה"ב הדיון מאוד פומבי", הוא מספר, "הוא אמנם לא גלוי באופן מלא, אבל בגדול, ידוע כיצד תקציב הביטחון מתחלק". ריילי אף מתחיל לזרוק מספרים מהזיכרון: "כוח אדם בערך 180 מיליארד דולר. רכש בערך 200 מיליארד דולר. זה כנראה אחד ההבדלים בין ארה"ב לישראל: הדיון הציבורי".

ריילי מספר שהוא ועמיתיו בראנד מנסים לקדם גישה חדשה לקיצוצים, כזו שנשענת על ניתוח אסטרטגי. "בעוד עשר שנים העולם הולך להיות שונה בדרכים שאנו לא יכולים באמת לצפות. והמטרה של המודל שלנו היא לגרום לאנשים לחשוב, כאשר הם ניגשים לקצץ, לאילו תרחישים עתידיים הם מנסים להתכונן. אם אתה לא יכול להרשות לעצמך להתכונן לכל התסריטים, אתה צריך להיות מציאותי, להבין איזה תרחיש סביר יותר, ואיזו עלות תהיה אם לא תהיה מוכן כיאות לתרחיש זה או אחר. עוד לא הפעלנו את המודל הזה בארה"ב. אבל בנייר העמדה הראשוני שלנו הדבר הראשון שאנו מציעים הוא לדמיין את העתיד". איך אפשר ליישם זאת בישראל?

"היופי הוא שמדובר במודל אוניברסלי. צורת חשיבה על איך מתמודדים עם בעיה נתונה. התחושה שלי היא שהדיון הציבורי בישראל עוד בשלב מוקדם".

מערכת הביטחון בישראל נעזרת בגופי ייעוץ חיצוניים. נכון להיום, גוף הייעוץ הבולט שנשכר כדי לייעץ בנוגע לקיצוץ בתקציב הצה"לי הוא חברת מקינזי, שהחוזה שנחתם איתה בעקבות ועדת ברודט, כך פורסם לפני כשנה ב"כלכליסט", תפח לכמעט 100 מיליון שקל.

ריילי שולח חץ מרומז לכיוון מקינזי, ומזכיר שוב שהם שואפים להעניק כלים ללקוחותיהם. להבדיל מחברות הייעוץ, הוא מדגיש, ראנד נוהגת לפרסם את דו"חותיה (במגבלות הסיווג), ובכך לדחוף לדיון פומבי ככל הניתן. "בכל שנה אנחנו מפרסמים כ־250 דו"חות", אומר ריילי. "כשאנחנו לומדים איך לעשות משהו, אנחנו לא שומרים זאת בסתר".