כלכלני העולם כבר הבינו שזוהי בועה
בכירי הכלכלנים בעולם חקרו ומצאו שהעלאת המיסוי על ההון משמעותה לא רק צמצום אי־השוויון אלא גם הגברת הצמיחה
עם פרוץ המשבר העולמי ב־2008 גילו הכלכלנים המובילים בעולם שהעלייה העקבית בהכנסות מהון, על חשבון חלקן של ההכנסות מעבודה בעוגת המשק העולמי, היא בעצם בועה שהתפוצצה עם בועת הנדל"ן. על פי הבנק הפדרלי בארה"ב, החלק של ההכנסות מעבודה מסך כל ההכנסה הלאומית ירד מ־75% ב־1979 ל־67%
העלייה בהכנסות מהון היא חלק מתופעה שנקראת Rent Seeking. מדובר ביחידים או בתאגידים המנצלים את כוחם, קשריהם או נכסיהם כדי להגדיל את עושרם מבלי לתרום בחזרה לחברה. כשמדובר ביחידים, ה־Rent Seeking יכול להיות הסתמכות על הכנסות משכר דירה על נכס שבבעלותם, מריביות על חסכונות או מדיבידנד. כשמדובר בתאגידים, כמו בנקים, הם נעזרים בלוביסטים כדי למנוע חקיקה שתקצץ בעמלות שהם גובים. כך הכנסתם לא נובעת מיגיעה אישית, ובמקום לעבוד ולהגדיל את העוגה כולה, הם מגדילים רק את הנתח שלהם בה.
המחקרים בשנים האחרונות, בין השאר של חתן פרס נובל בכלכלה ג'וזף שטיגליץ, מראים כי ההסתמכות על הכנסה מהון ולא מעבודה היא אחת הסיבות להחמרת אי־השוויון. הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי הסביר בראיון ל"כלכליסט" כי כמו בת"א, גם ב"בפריז או בלונדון, אם אתה רוצה לקנות דירה רק באמצעות הכנסתך מעבודה, זו חייבת להיות הכנסה ממש גדולה. המצב הזה גורם לעושר שעובר בירושה לשחק תפקיד גדול מאוד ולהגדיל את אי־השיוויון. לכן, אומרים פיקטי ושטיגליץ, ניסיון לצמצם את אי־השוויון בהכנסות ולעודד צמיחה מחדש של הכלכלה חייב לעבור דרך הגדלת המיסוי על הרווחים מהון.
