גם הציבור הישראלי הוא לא פרטנר
גניזת הפרוטוקולים של ועדת טרכטנברג חושפת את הגישה הפטרונית שנוקט השירות הציבורי כלפי הציבור
כמעט שנה וחצי עברה מאז שסיימה ועדת טרכטנברג את תפקידה, ומי שרצה לדעת איך באמת התקבלו שם ההחלטות יכול היה רק לנחש. במשרד ראש הממשלה הוחלט שלא נדרשת כל שקיפות ציבורית בנושא וכאשר ביקשה התנועה לחופש המידע את הפרוטוקולים, הסירוב היה מהיר.
קראו עוד בנושא:
- הפרוטוקולים המלאים של ועדת טרכטנברג נחשפים
- המדיניות הפיסקאלית: התקציב הדו שנתי כגורם למחאה
- מדיניות המס: ביטול רפורמת הפחתת המסים והעלאת מס החברות
- יוקר המחיה: העלויות של המונופולים הממשלתיים
- שוק הדיור: מדיניות התכנון והמסחור בדירות קטנות
- שילוב החרדים ומדיניות הרווחה: השתתפות בשוק התעסוקה ורשת השירותים החברתיים
- "אנחנו באוצר חיסלנו את מדינת הרווחה"
כאשר פנה "כלכליסט" למשרד רה"מ לברר מדוע הציבור לא יכול לראות את הפרוטוקולים של ועדה כה חשובה, נענינו כי הגניזה נעשתה ללא כל כוונת זדון או הסתרה מהציבור אלא כחלק מסדרת פעולות שגרתית. משמע, הציבור לא צריך לדעת ולהתערב.
דווקא עם טרכטנברג זה היה אמור להיות אחרת
המסקנה היא כי שקיפות אינה חלק מהדנ"א של השירות הציבורי. כך נוצר שירות ציבורי חד־כיווני, כזה שמקבל החלטות לגבי אזרחי המדינה, אך לא נדרש לתת הסברים, לקבל ביקורת או שאלות מהציבור. כל הכוונות הטובות שבעולם לא יסתירו את הפטרוניות שיש בתפיסה הזו.
דברים דומים ניתן למצוא בדיונים הראשונים של ועדת טרכטנברג. הקשר של הוועדה עם הציבור כבר מההתחלה נראה קריטי. חברי הוועדה ביקרו במאהלים ברוטשילד, בבאר שבע ובמקומות נוספים. נערכו שמונה דיונים פתוחים לציבור והוקם אתר אינטרנט ייעודי לוועדה שדרכו ניתן היה להעיר הערות.
אסתר דומיניסיני: "צריך לשמוע את המחאה ולא להיכנס לסיטואציה שאנחנו מדברים על מו"מ. אין שם פרטנר למו"מ, וזה לעשות עוול לחבר'ה האלה, להפוך אותם לפרטנרים" צילום: יובל חן
למרות הציפיות מהוועדה, קריאה של הפרוטוקולים חושפת גם גישה אחרת ששרתה בוועדה.
לא מנהלים מו"מ עם הציבור
פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה: "לגבי הקשבה לציבור... הדבר הראשון הוא, אנחנו צריכים לדבר על איך מקשיבים ואיך עושים. לפי דעתי, ופה אני קצת לא מסכים עם טלי (טלי רגב, כלכלנית וחברת הוועדה - מ"פ), אני לא בטוח שאנחנו צריכים לעשות איזשהו מיקוח מול הציבור על הפתרונות. אותי יותר מעניין לשמוע את המועקות ולא פתרונות. הרי הציבור לא יודע את השיקולים ואת הקשיים".
אסתר דומיניסיני, לשעבר מנכ"לית ביטוח לאומי: באופן כללי, אני חושבת שצריך להקשיב, אני לא חושבת שצריך לנהל מו"מ בנושא הזה... צריך להתייחס למחאה, צריך לשמוע את המחאה, להקשיב לה היטב, לא רק לשמוע, אלא באמת להקשיב, ולא להיכנס בכלל לסיטואציה שאנחנו מדברים על משא ומתן. אין שם פרטנר למו"מ, ואני חושבת שזה לעשות עוול לחבר'ה האלה, להפוך אותם לפרטנרים. אין להם את הכלים. מה יש להם, הם הביאו הצעות? להתמקח? מה, זה ועד עובדים? ובאמת עברתי היום בשדרה, רציתי לראות את השלטים, אז יש שם מן הגורן ומן היקב, עם החיות ועם האבות שלא רואים את הילדים וכל מה שאתה רוצה, וכל שבוע זה משהו חדש. אז גם צריך לזכור שאסור להציג את זה כמו"מ".
