"לא באנו לעשות תוכנית דיור חדשה, דירה זה לא קוטג"

סוגיית הדיור ליוותה חלקים ארוכים מדיוני ועדת טרכטנברג, ולו מכיוון שזה הנושא שהוציא את דפני ליף מדירתה השכורה בתל אביב אל האוהל בשדרות רוטשילד. אולם למרות הדיונים הארוכים והעמוקים יחסית, כבר בישיבה השנייה של הוועדה הגדיר אייל גבאי, ראש צוות הדיור בוועדה ומנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, כי "אנחנו לא באים לעשות תוכנית דיור חדשה, כי לפחות לכאורה, ראש הממשלה אומר, הממשלה אומרת: עשינו את כל הצעדים הנדרשים. הביטוי האהוב עלינו: דירה זה לא קוטג', אי אפשר בתוך יום אחד לבנות דירות, אלה צעדים שנראה את הפירות שלהם בטווח של שנה". במילים אחרות, הממשלה כבר סימנה כיוון של הקטנת הבירוקרטיה של תהליכי התכנון והגדלת היצע הקרקעות כדי להוריד מחירים, וכל שנותר לוועדה זה לאשרר את הצעדים מחדש.

קראו עוד בנושא:

• הפרוטוקולים המלאים של ועדת טרכטנברג נחשפים
• המדיניות הפיסקאלית: התקציב הדו שנתי כגורם למחאה
• מדיניות המס: ביטול רפורמת הפחתת המסים והעלאת מס החברות
• יוקר המחיה: העלויות של המונופולים הממשלתיים
• שילוב החרדים ומדיניות הרווחה: השתתפות בשוק התעסוקה ורשת השירותים החברתיים
• משרתים את עצמם: גם הציבור הישראלי הוא לא פרטנר
• "אנחנו באוצר חיסלנו את מדינת הרווחה"
  

מחסור בדירות קטנות

דירה גדולה משתלמת ליזם

הנה חלק מפרוטוקול הישיבה הרביעית של הוועדה מ־30 באוגוסט 2011, שבו מוצאים חברי הוועדה את הסיבה מדוע כמעט ולא בונים דירות קטנות שהן גם זולות יותר וגם מתאימות לצרכים של זוגות צעירים:

אייל גבאי: "לא בונים דירות קטנות. תראו את האחוזים, דירות חדר אחד, דירות 2 חדרים הן בכלל טעות סטטיסטית (כלומר אחוזים בודדים - מ"פ), דירות של 3 חדרים זה 13%. עכשיו גם צריך להבין למה ומאיפה זה בא. אתמול ישבנו עם ראשי הערים, הם יספרו סיפורים ואמיתית הם יגידו שהם מאוד מאוד רוצים שבני המקום ישארו וכו'. בסוף הם מעדיפים לא את הזוג הצעיר בתחילת דרכו המקצועית, הם מעדיפים זוג שבא מבוסס עם שלושה ילדים ורוצה דירת 5 חדרים עם גינה, זה בדיוק מי שאתה רוצה לקבל בעיר שלך. צריך להבין, קבלן, עם זה שיש לו תוכנית מאושרת והוא יכול לקבל היתרי בנייה, אם ראש העיר לא רוצה אותו, או לא רוצה את התוכנית שלו, הוא יכול לדבר ללאמפה, מה שנקרא, הוא כבר לא יבנה בעיר הזאת. אז אנחנו רואים דירות כמה שיותר גדולות, וזה לא נותן תשובה באמת למי שבתחילת דרכו".

שלומי פריזט, כלכלן ראשי ברשות ההגבלים העסקיים: "חצי מילה על זה. זו תחרות בין ראשי הערים עם ראייה שלילית. צריך פתרון".

גבאי: "יש עלייה בסטנדרט הבנייה שלמעשה מחייב גם עליית מחירים. תשימו לב לשינוי בגודל הדירה הממוצעת במטרים מרובעים".

מיכל עבאדי־בואינג'ו החשבת הכללית במשרד האוצר: "כמה זה היום?".

גבאי: "היום זה קרוב ל־180–190 מ"ר".

פריזט: "זו דירה ממוצעת?".

גבאי: "תשימו לב, זה ברוטו ברוטו. זה כולל גם שטחים משותפים".

ראובן קוגן, סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר: "כולל חניון מתחת לבית, חדר מיזוג וכו'".

מאהל המחאה בת"א. "אי אפשר ביום אחד לבנות דירות" צילום: אריאל בשור

גבאי: "אבל כל הדברים הללו הם זוללי קרקע בצורה משמעותית ומעלים את המחיר. אין חוכמות. ברגע שאתה אומר את כל הדברים הללו, ברגע שאתה שם לובי מאוד גדול בכניסה, אתה מעלה גם את עלות בניית דירה של 3 חדרים וגם על זה הם מלינים, הם אומרים, כשתהיה כבר דירת 3 חדרים, זה נמצא במגדלי אני לא יודע מה, והיא עולה הון תועפות, כי אני צריך לשלם על חדר הכושר ועל הלובי ועל השומר".

פריזט: "אבל עליית המחירים ומה שאני חוסך על המס..."

גבאי: "בסדר, אני אומר, אם כבר יש דירת 3 חדרים, היא נמצאת בתמהיל כזה שהוא מוצר יקר בפני עצמו, בלי קשר לעליית המחירים. זה לא זמין, אין לך את זה בכלל ביד".

קוגן: "מה שאייל אמר זה נכון. ההשפעה של הדבר הזה היא כפולה. ברגע שבונים יותר יקר, אז זה גם מייקר את הבנייה עצמה וזה גם משדרג את המוצר מבחינת האיכות שלו, אז גם מחיר הקרקע עולה. לבנות 3 חדרים בסטנדרט בסיסי, יפחית גם את עלויות הבנייה וגם את עלויות הקרקע. יש לו (לראשי ערים - מ"פ) אינטרס מאוד גדול להגדיל בעצם גם את האיכות וגם את התפיסה של המוצר, כי בעל הקרקע נהנה ממחיר קרקע יותר גבוה, היזם נהנה משולי רווח יותר גבוהים כי מוצר פרימיום מוכרים בשולי רווח יותר גדולים, והעירייה נהנית גם מהיטל השבחה יותר גבוה, כי זה נגזר מההשבחה של הקרקע, וגם מאוכלוסייה יותר חזקה. בעצם כל הגורמים שנמצאים בהליך התכנוני שהם יזם עירייה ובעלי הקרקע, מעוניינים להגדיל ולייקר את הדירה, לכן כתבנו שהרגולציה צריכה להיות מאוזנת, כי בעצם מוסדות התכנון זה התפקיד שלהם לבוא ולשמור על מגוון המוצרים".

בסיכום, הוועדה המליצה על הקמתו של צוות בין־משרדי לבדיקת המדיניות של הפיתוח העירוני.

אילי הנדל"ן

מחזיקים בקרקע עד שתתייקר

לפי חברי הוועדה, אשמים נוספים בכך שאין מספיק קרקעות לבנייה הם אילי הנדל"ן. באותה הישיבה אמר גבאי כי "אחת האמירות המרכזיות שאתה שומע, זה שאילי ההון הספקולנטים יושבים על הקרקע, מחזיקים אותה, מחכים לעליית מחיר. אנחנו קצת עשינו בדיקה, זה לא דבר מנותק מהמציאות. החבר'ה פה הלכו והוציאו את הדו"חות הכספיים של החברות הגדולות, ואנחנו רואים שהם מחזיקים בקרקע מאושרת ובכל זאת לא יוצאים לבנייה. יש בסך הכל 14 אלף יחידות דיור כאלה אצל החברות היזמיות הגדולות ועוד 13 אלף בהליכי שינוי. כמות מאוד מאוד גדולה. אין חסם".

פריזט: "הם מצהירים שהם לא יכולים לבנות".

אמיר ברקן, ראש האגף הכלכלי במשרד ראש הממשלה: "בדרך כלל, כשמדווחים לבורסה, משתדלים להגיד אמת. בגלל הרגולציה, והן (החברות הציבוריות - מ"פ) כתבו שם ברחל בתך הקטנה, ה־14 אלף האלה חפות מכל חסם. אנחנו החלטנו שב־2011 לא נשווק אותן. הן כותבות את זה שחור על גבי לבן".

לדברי אבנר סעדון ממשרד ראש הממשלה, את הסיבה לכך שהחברות שומרות על קרקעות מבלי לבנות עליהן היא "כמדיניות של להעלות את המחירים". עד כה ניסיונות הממשלה להתמודד עם הבעיה היו חלקיים. בין השאר, שטייניץ הצהיר שיטיל מיסוי מיוחד על בעלי קרקעות שכאלו, אך לא דבר לא התממש בינתיים.

לטקסט המלא של הכתבה לחץ כאן