עבודה מהבית: הברקה תאגידית שיצרה שיעבוד

העולם רעש וגעש בעקבות הודעתה של מאריסה מאייר מנכ"ל יאהו על כך שמיוני הקרוב אין עוד  ביאהו העבודה מהבית.

ההחלטה עוררה התרגשות בצדק, כי מדובר באנטי מהפיכה. כל כך הרבה מאמצים עשה העולם הניהולי כדי לטשטש את הגבולות שבין עבודה לבית, ובכל כך הרבה אמצעים, שאין פלא שההכרזה של מאייר נתפסת ככפירה במשהו חשוב.

עבודה מהבית - נכון שזה נשמע נאור? כמעט מכל בחינה שהיא. קודם כל זה "ירוק" – אנשים נוסעים פחות מהבית לעבודה, ומזהמים פחות את הסביבה. שנית, ובעיקר, זה מאפשר שעות עבודה גמישות.

שנים רבות נאבקו אירגונים פמיניסטיים ואחרים על מנת לנתק את הקשר הישיר בין שהות ממושכת בעבודה למצוינות. קשר שפגע בעיקר באמהות עובדות. העבודה מהבית צימצמה את השפעת המבט של המנהל בשעון כשהעובד או בעיקר העובדת יוצאים הביתה אחרי הצהריים כאומר: מה קרה, חצי יום?

עבודה מהבית צילום: שאטרסטוק

מה שאיפשר ומאפשר את כל זה זו כמובן ההתפתחות הטכנולוגית. האינטרנט והתקשורת הסלולרית ביטלו את ההבדל בין המצאות פיזית במקום העבודה לביצוע מטלות אינספור. נכון, עובד הייצור עדיין צריך לעמוד ליד המכונה במפעל, אולם המנהל שלו יכול בהחלט להמצא בנקודה מרוחקת, בכל מקום בעולם, לראות את העובד ופעילותו מצולמת על מסך מחשב ואף להעיר לו על פעילותו בזמן אמת.

שלא לדבר על עובדים רבים שעיקר עיסוקם הוא בעבודה מול מחשב. ברגע שניתן להתחבר למחשבי החברה מכל מקום, מה זה משנה איפה נמצאים פיזית? היכולת הטכנולוגית לבטל מושגים של המצאות פיזית בזמן ובמרחב לצורך ביצוע מטלות, שילהבה את הדימיון הארגוני ולובתה על ידו. מגובים בהבטחה הטכנולוגית התחילו ארגונים, למשל, להקטין את משרדיהם ולהפעיל חללי עבודה בשיטת הכיסא החם. מה כבר יש לעשות במשרד? למה לבזבז את הנדל"ן הזה? שיעבדו מהבית, מבית הקפה, עם הלפ-טופ והסמארט-פון ובא לעולם גואל.

לגרום לעובדים להמשיך ולעבוד

לפני טרנד העבודה מהבית היה ועדיין רווח טרנד מקום העבודה כבית. חברות השקיעו משאבי עתק ליצור תחושה זו בקרב עובדיהן. זה מתחיל בקביעת ערכים כגון "משפחתיות" ו"ביתיות" ונמשך לתוך יצירת סביבת עבודה ביתית הכוללת חדר כושר, מעון ילדים, פינות אירוח והסעדה ומה לא. הכל בשירות יצירת התחושה שכאן, במקום העבודה נמצאת משפחתך האמיתית.

יותר מזה - עובדים מרגישים שצ'יפרו אותם בענק כשהקימו להם במקום העבודה בית קפה וחדר כושר עד כדי כך שהם אינם חשים שבעצם מדובר באמצעי להשאיר אותם שם עוד כמה שעות ובעיקר – לגרום להם להמשיך ולעבוד גם כשהם לכאורה בפעילות פנאי.

ברור שהפתרון של עבודה מהבית הנגיש קריירה תחרותית עבור אלה שאינם יכולים להשאר עד שעה מאוחרת במשרד. אבל, בסופו של יום מדובר בהברקה תאגידית שיצרה שיעבוד מוחלט במקביל לחווית שיחרור ושליטה עצמית.

ברור שמי שהיה מופיע למשרד בארבע לפנות בוקר ומזמן פגישה רבת משתתפים נחשב לבעייתי. לעומת זאת, בקודים החדשים, מי ששלח מייל בארבע לפנות בוקר לקבוצת משתתפים כבר לא נחשב לכזה מוזר. אלה הקודים שנוצרו מהטשטוש המכוון בין בית לעבודה ומהטכנולוגיה המאפשרת אותם. טוב עשתה מאריסה מאייר שפעלה במשהו להחזרת איזשהו גבול בין המשרד לבין הבית. מזל שעל צעד זה הכריזה אישה. אחרת היו אומרים שזה מהלך שובניסטי שנועד לדחוף נשים חזרה אל מתחת לתיקרת הזכוכית והשיח החשוב שנוצר היה מוחמץ.

ד"ר איתי שילוני הוא מייסד ומנכ"ל S2R Strategy2Results חברה לייעוץ ארגוני-אסטרטגי ומרצה-עמית בביה"ס אריסון למינהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה