כמה כסף שווה מניית הזהב בכיל

ביולי 1988 קיבלה לראשונה ממשלת ישראל החלטה על מכירת 50% ממניות כיל למשקיעים זרים. בהחלטה תמכו שר התעשייה והמסחר דאז אריאל שרון ושר האוצר משה נסים, שהוחלף בהמשך בידי שמעון פרס, שנחשב גם הוא תומך של המכירה לזרים באותה העת. בצמרת רשימת המתעניינים ניצבו אז אריה גנגר ומשולם ריקליס, מקורביו של שרון, שרכשו כמה שנים קודם לכן גם את חיפה כימיקלים. בורסת השמות כללה גם את המיליארדר הבריטי רוברט מקסוול ושווי החברה הוערך אז במיליארד דולר.  

בייגה שוחט, אז יו"ר ועדת כספים דומיננטי, הקשה על יישום החלטת ועדת השרים לענייני הפרטה בעניין. עוד בטרם הועברה החלטת הממשלה ליישום כינס שוחט את הוועדה, בלם את המהלך, ודרש שהמדינה תבטיח לעצמה את האינטרסים החיוניים שלה באוצרות הטבע. ההתנגדות הזו הובילה לביטול מכירת החברה לזרים, להנפקת 20% מכיל בבורסה בשנת 1992 - בכפוף לאחזקת מניית זהב בידי המדינה, ובהמשך למכירת גרעין השליטה לחברה לישראל של משפחת אייזנברג.

25 שנים חלפו. פוטאש וכיל מבקשות להתמזג בעסקת החלפת מניות שבסיומה תבלע פוטאש את כיל, והחברה לישראל של עידן עופר תהפוך לבעלת המניות הגדולה (20%) בפוטאש הקנדית. שוחט הוא כיום דירקטור בחברה שבשליטת עידן עופר, ענקית הדשנים הקנדית פוטאש מחזיקה כבר 14% בחברה, ושווי השוק של כיל עומד על יותר מ־60 מיליארד שקל. אבל הדיון במכירת החברה לזרים לא השתנה הרבה בהיבטים הערכיים שלו - האם מדינת ישראל רוצה ויכולה להרשות לעצמה לדלל את אחיזתה במשאב טבע? והיום, לאחר הפרטת החברה, האם יש לה דרך אפקטיבית לעצור מהלך כזה?

מפעל המגנזיום של כיל

מדינת ישראל מחזיקה מאז הנפקת כיל ב־1992 במניית זהב בחברה, מעין "גלולת רעל" שנועדה לשמר למדינה את יכולת ההשפעה על מבנה הבעלות בחברה ולהבטיח את האינטרסים החיוניים שלה. ביום חמישי האחרון פנתה יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' לשר האוצר יובל שטייניץ, ותבעה ממנו לחשוף את כל המסמכים הנוגעים למניית הזהב.

מה שיחימוביץ' לא ידעה הוא שבניגוד למקרים אחרים, שבהם המדינה נוטה להסתיר מסמכים ופרוטוקולים רשמיים (ראה הפרוטוקולים של ועדת טרכטנברג, שנגנזו ל־15 שנה ונחשפו בשבוע שעבר ב"כלכליסט"), בהקשר של מניית הזהב בכיל לא היה באמת ניסיון הסתרה ממשלתי, ותנאי המניה מופיעים בצורה מפורשת ומפורטת בדו"חות החברה (עמ' 114 ס' 5.5.2 בדו"חות לשנת 2011). מעצם טבעה של מניית הזהב, הם גם חלק מתקנון החברה כבר יותר מ־20 שנה.

אלה המכשולים והשאלות שמציבה מניית הזהב בפני פוטאש וכיל בדרך למיזוג שהן מבקשות לבצע, שבסיומו תהפוך החברה לישראל של עידן עופר לבעלת המניות הגדולה ביותר בחברת הדשנים הממוזגת והקנדית.

1. אילו מגבלות אפשר להטיל על עסקאות?

כיל היא אמנם חברה מופרטת שנסחרת בבורסה, אבל מניית הזהב מעניקה למדינה זכות וטו בכל עסקה שבמסגרתה יבקש גוף (ישראלי או זר) להגיע לאחזקה משמעותית במניות החברה.

מניית הזהב קובעת כי התערבות המדינה תתבצע בשתי תחנות: אחזקה של יותר מ־14% במניות החברה ואחזקה של יותר מ־25% ממניות החברה. כלומר, גם אם בעבר נתנה המדינה אישור לגוף מסוים לעלות מאחזקה של 14% לאחזקה של 25% במניות החברה, רכישה של יותר מרבע ממניות החברה תדרוש אישור נוסף של המדינה. בהיעדר הסכמה לכך מראש, העסקה תהא שלא בתוקף.

עידן עופר צילום: אוראל כהן

מניית הזהב בכיל היא אמנם בת יותר מ־20 שנה, אך אין לה תאריך תפוגה. על פי גורמים ממשלתיים, כוונת הממשלה בעת הפרטת החברה היתה לשמר את זכות הווטו הזו לנצח וללא תאריך תפוגה, מה שצפוי להקל על המדינה ולבצר את מעמדה במגעים מול פוטאש.

בנוסף, תנאי מניית הזהב קובעים כי הסכמת המדינה נדרשת גם לכל שיעור אחזקה אחר במניות המקנה לבעליהן את הזכות או את היכולת המעשית למנות במישרין או בעקיפין יותר ממחצית הדירקטוריון בחברה. כלומר, גם במקום שבו בעל מניות מחזיק פחות מ־14%–25% ממניות החברה אך יש לו האפשרות הפרקטית להשפיע על הרכב הדירקטוריון ביותר ממחצית חבריו, שמורה למדינה זכות וטו על המהלך.

2. איך שומרים על האופי הישראלי של החברה?

מניית הזהב שמחזיקה ממשלת ישראל נועדה בהגדרה לשמר את האינטרסים החיוניים של המדינה ואת זהותה של כיל כחברה ישראלית.

וזו לשון מניית הזהב ביחס לעניינים החיוניים שעליהם נועדה לשמור: אופייה של כיל ושל החברות־הבנות כחברות ישראליות שמרכז עסקיהן וניהולן ייעשה בישראל (רוב חברי הדירקטוריון יהיו אזרחי ישראל ותושביה, וישיבות הדירקטוריון יתקיימו ככלל בישראל); שמירה על השליטה במחצבים ובאוצרות הטבע לשם פיתוחם וניצולם היעיל, לרבות יישום מרבי בישראל של תוצאות ההשקעות והמחקר והפיתוח; מניעת רכישה של עמדת השפעה בחברות על ידי גורמים עוינים; ומניעת רכישה של עמדת השפעה בחברות, שעשויה ליצור מצב של ניגודי אינטרסים מהותיים העלולים לפגוע באחד מן העניינים החיוניים המפורטים לעיל.

על פניו, עסקת המיזוג המתוכננת בין כיל לפוטאש לא עומדת בתנאי המניה ביחס לשמירה על החברה כישראלית. האם העובדה שהחברה לישראל תהפוך כתוצאה מהעסקה לבעלת המניות הגדולה ביותר בחברת פוטאש הקנדית, שהיא חברה ללא גרעין שליטה (כלומר העסקה משמרת זהות ישראלית דומיננטית במי שתהפוך לחברה־האם של כיל), עשויה להכשיר בכל זאת את העסקה?

מנכ"ל פוטאש ביל דויל צילום: בלומברג

בדיוק בנושא הזה צפויה להתחיל בקרוב בדיקה של משרד המשפטים, והיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין כבר החל בבדיקה מאוד ראשונית של הנושא.

נציגי פוטאש אמנם נפגשו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בעניין המיזוג, אולם החברה הקנדית עדיין לא הגישה שום בקשה רשמית לביצוע עסקה, ורק לאחר הבקשה הזו תעלה הבדיקה המשפטית מדרגה.

ההערכה היא כי פוטאש תנסה להציג למדינה מבנה משפטי לעסקה שיאפשר על פניו לשמר חלקים מהזהות הישראלית שמבקשת מניית הזהב לקבע. למשל, הקמת חברה־בת ייעודית בבעלות מלאה של פוטאש ובה רוב ישראלי לחברי הדירקטוריון.

המדינה צפויה לדרוש מפוטאש גם התחייבות שלא לפעול מול מדינות אויב לישראל. בהקשר האיראני, ההערכה הישראלית היום היא כי אין מקום לדאגה, כיוון שקנדה בעצמה נחשבת לאחת המדינות המערביות בעלות הגישה הקיצונית ביותר כלפי יחסים עם איראן - בספטמבר האחרון ניתקה קנדה את היחסים הדיפלומטיים עם איראן.

3. עד כמה חסינה מניית הזהב מבחינה משפטית?

כיל אינה החברה היחידה שבה יש למדינה מניית זהב. גם בצים, אף היא של החברה לישראל, מחזיקה המדינה במניה כזו. השוואה בין הנסחים של שתי מניות הזהב מלמדת כי בכל הנוגע לכיל, ביקשה המדינה לבצר בקשיחות יתרה את אחזקתה ושליטתה בחברה.

כך לדוגמה, בצים הציבה המדינה מדרגה אחת הדורשת אישור מבחינת הגדלת האחזקות בחברה (בשיעור של 24%), לעומת שתיים בכיל. בצים גם מגדירה המדינה מה האינטרס החיוני שלה - שמירה על צי מינימלי של 11 אוניות שמגיע לישראל. התנאי הזה מאפשר למעשה למדינה להסכים לפיצול צים ל־2 חברות, ישראלית וזרה, כאשר החברה הישראלית ובה מניית הזהב תפוצל מיתר הפעילות ותשמור על האינטרסים הישראליים. ועדיין, בקשה שהגישה צים לפיצול הפעילות תקועה במסדרונות הבירוקרטיה למעלה משנה.

יהודה וינשטיין צילום: מיקי נועם אלון

גורמים ממשלתיים מעריכים כי המו"מ מול פוטאש לא צפוי להיות פשוט כלל. מניית הזהב חסינה יחסית מהבחינה המשפטית, והמדינה השאירה לעצמה מניית זהב גם בחברות־הבנות של כיל, כדי לנסות ולסנדל את בעלי המניות מהאפשרות להעביר את השליטה בחלקים.

לפיכך סבורים גורמים ממשלתיים כי בבואם לנהל מו"מ עם פוטאש הם נמצאים בעמדת מיקוח מצוינת, שמאפשרת להם לכלול גם היבטים אחרים כמו התחייבות להעסקה מינימלית של עובדים לתקופה ארוכה (10–15 שנה) והעלאת התמלוגים.

העובדה שהמדינה וכיל מצויות היום בבוררות ביחס להיקף התמלוגים ששילמה כיל ב־2000–2009 צפויה גם היא להוות קלף מיקוח בידי המדינה. בממשלה אף אומרים כי למרות שהמו"מ הרשמי טרם החל, כבר קיבלו איתותים ולפיהם פוטאש וכיל יהיו מוכנות ללכת כברת דרך משמעותית בהתחייבויות שלהן בנושאים הללו, כולל אפילו העלאת שיעור התמלוגים המשולם על כריית האשלג מים המלח.

המדינה צפויה לדרוש מפוטאש גם התחייבות להשקעה מינימלית בישראל בשנים שלאחר המיזוג, והתחייבות שלא להוציא מישראל פעילויות נלוות שיכולות להתבצע בכל מקום ולאו דווקא בקרבת ים המלח.

4. מי יקבע בסופו של דבר את גורל העסקה?

הגורם הרשמי שמוסמך לדון בעסקת המיזוג בין כיל לפוטאש הוא רשות החברות הממשלתיות. אלא שלרשות אין היום מנהל קבוע, וזהות הגופים הרגולטוריים שיבחנו את העסקה תלויה במידה רבה במינוי שר אוצר חדש, בדומיננטיות שלו ובמהלך הנרקם כיום להעביר את הרשות לאגף החשב הכללי באוצר.

גם החשבת הכללית צפויה להיות גורם דומיננטי במו"מ, וכך גם היועמ"ש והממונה על הגבלים, שיכריע אם קיימת סכנה תחרותית לשוק האשלג המקומי עקב אחזקות פוטאש בחברת האשלג הירדנית.

בנימין נתניהו צילום: אלכס קולומויסקי

החיזור הקנדי אחר כיל החל כבר בסוף שנות השמונים, עם ההחלטה הראשונית על מכירת מניות החברה לזרים. תמר בן יוסף, שהיתה אז סמנכ"לית כלכלה במשרד התמ"ת, חשפה לאחרונה בבלוג שלה, "עידן השוק החופשי", כי התבקשה להכין בזמנו חוות דעת כלכלית למכירת כיל. בן יוסף ועמיתיה התנגדו למכירת משאב הטבע והעניין ירד מהפרק.

בינואר 1999 קיימה פוטאש מגעים לרכישת החברה לישראל מידי משפחת אייזנברג. כמה ימים לאחר שנחשפו המגעים רכשה משפחת עופר את החברה, תוך שהיא רומזת שתמשיך לשתף פעולה עם פוטאש בעניין הגדלת מניותיה בכיל. מאז הגדילה פוטאש את אחזקותיה בכיל ל־14% וניסתה ב־2010 להגיע ל־25%, אך נבלמה על ידי רשות ההגבלים הישראלית.

האם העסקה הנוכחית שונה ותאפשר לראשונה לפוטאש לקבל אחיזה משמעותית בכיל? למרות המעורבות האפשרית של שלל הרגולטורים הכלכליים, בירושלים מעריכים כי בסופו של יום מדובר בהחלטה מדינית־פוליטית שנתונה להכרעתו של רה"מ נתניהו, שבשיקוליו נכללים גם דיפלומטיה עולמית ורצון לשמר ידידות קרובה עם קנדה, במיוחד על רקע ההתנגדות המשותפת למדיניות הגרעין האיראנית. לכן אין פלא שבכירי פוטאש עוד לא הגישו בקשה לגורמים הרלבנטיים בישראל, אך נפגשו עם נתניהו. גם הם יודעים כנראה איפה תיפול ההכרעה.