השיטה שמאפשרת את המשך הפגיעה בעובדי הקבלן

שבוע לקבלת משכורת פברואר, ו־70 אלף עובדי הקבלן במגזר הציבורי שוב לא יראו העלאה. אף שחלפו כמעט שלושה חודשים מאז החלטת הממשלה על העלאת שכרם, ושנה מאז נחתם הסכם העקרונות עם ההסתדרות, משרד האוצר עוד לא סיים את ההיערכות ליישום ההסכם. אם איש לא יתעשת בשלושת השבועות הקרובים, אז גם באפריל לא ישתנה דבר בשל חופשת הפסח, והשכר של עובדי הניקיון והשמירה לא יעלה ב־200 שקל ל־4,500 שקל ברוטו בחודש.  

עובדי הקבלן במגזר הפרטי אפילו לא יכולים להתנחם בהסכם הזה, שחל רק על עובדי המגזר הציבורי. המשא ומתן בין ההסתדרות לארגונים נמשך יותר משנה, ובינתיים 50 אלף עובדי השמירה והניקיון עוד מחכים. המצב הזה הוא רק סימפטום ליחס שמקבלים עובדי הקבלן מהמדינה ומההסתדרות, שאולי נושאות כוונות טובות, אבל לא פעם מתקשות ליישמן.

ישנם מנגנונים רבים שנועדו לשמור על זכויות עובדי הקבלן - אלו שמבקשים מאיתנו לפתוח את התיק בכניסה לקניון או מנקים את אסלת השירותים במקום העבודה שלנו. הכנסת אף חוקקה חוק שנועד להעביר חלק גדול מהדאגה לעובדים מהקבלן למזמיני השירותים. בנוסף, כמעט הוכפל מספר הפקחים בתמ"ת האחראים על אכיפת חוקי העבודה, במיוחד בקרב עובדי הקבלן.

הרושם שהתקבל בחודשים האחרונים הוא כי מה שהיה כבר לא יחזור, אלא שבדיקת "כלכליסט" מראה כי עדיין יש לא מעט פרצות שדרכן עשויים קבלנים להפר את זכויות עובדי הקבלן - אוכלוסייה חלשה שלרוב גם לא מודעת לזכויותיה.

אכיפה ללא שיניים

משרד התמ"ת הוא הגורם שאחראי לוודא כי העובדים מקבלים את כל הכסף שמגיע להם. כדי לממש את האחריות קיימות במשרד שתי יחידות חשובות. הראשונה היא היחידה לאכיפה של חוקי העבודה והשנייה היא היחידה להסדרה, שאחראית על מתן רישיונות לקבלני שירותים. ללא רישיון כזה, אסור לקבלן השירותים לעסוק בתחום.

כל קבלן רישיון צריך לחדש רישיון פעם בשנתיים, כאשר במהלך קבלתו נבדקים סעיפים כמו מספר התביעות שהוגשו נגד החברה בבית הדין לעבודה. זאת כדי שאם הוגשו תביעות רבות נגד חברת קבלן, התמ"ת יוכל לפקוח עליה עין. אולם מה קורה אם נגד חברה מסוימת מוגשות תביעות במהלך השנתיים שבין רישיון לרישיון על עבירות דומות? ומה קורה אם יש מספר רב של תביעות אך רובן מסתיימות בפשרה, פשוט משום שלעובד אין מספיק כסף כדי לשלם שכר טרחה לעורך דין? בתמ"ת מסבירים שבמקרים כאלו היחידה האחראית על הרישיונות לא תפעל, למעט במקרים חריגים.

הנתונים מראים כי זרוע השטח של יחידת האכיפה של חוקי העבודה בתמ"ת לא מהווה גורם מאיים. עד כה רק ל־50 חברות קבלני שירותי שמירה או ניקיון נפסלו הרישיונות בשל פגיעה בזכויות העובדים, מתוך 2,000 חברות כאלה המעסיקות 120 אלף עובדים. ב־2011 נפתחו תיקי חקירה נגד 150 חברות בלבד, וב־2012 נפתחו 73 תיקים בלבד (נתון זה נכון רק לחצי שנה, בשל שינוי ארגוני רחב שעברה היחידה לאכיפת זכויות העובדים במשרד).

בדיקה מקיפה יותר של פעולות התמ"ת לפיקוח על חברות הקבלן מעלה גם שאלות בדבר מידת יכולתו של המשרד לפעול עם הסמכויות שבידיו. כך לדוגמה, החוק לא מאפשר לתמ"ת לבדוק את ספרי החשבונות של החברות כדי לוודא שהן איתנות פיננסית, כפי שהוא עושה עם חברות אחרות במשק. בדיקה שכזו יכולה להעלות חשש כי החברה נמצאת בדרך לחדלות פירעון, ולגרום לתמ"ת לדרוש מהחברה להגדיל את הערבות הדרושה לשם קבלת הרישיון. זאת כדי שהערבות תהווה רשת ביטחון של העובדים לכספים המגיעים להם במקרה שהחשש יתממש.

דוגמה טובה לכך התקבלה רק לאחרונה, עם קריסתה של חברת הניקיון האחים עובדיה. מאות מעובדי החברה לא קיבלו שכר במשך זמן רב, כך שעלתה האפשרות להשתמש בכספי הערבות שהפקידה החברה - אפשרות שלא נדרשה לבסוף.

מחאת עובדי חברת הקבלן האחים עובדיה צילום: עמית שעל

אין תמריץ לתבוע ואין פיקוח

מי שאמור להיות המושיע במקרים של פגיעה בזכויות עובדים הוא בית הדין לעבודה, אולם לאורך השנים היתה בעיה עם הגשת תביעות בשל הסכומים הקטנים יחסית שבהם היה מדובר, במיוחד במקרים של עובדי קבלן שבהם רק שכר הטרחה של עורך הדין עולה יותר. המצב הזה אמור היה להשתנות עם כניסתו לתוקף של חוק התובענות הייצוגיות ב־2006, שביקש לאגד מאות ואלפי עובדים לתביעה אחת גדולה ומשתלמת.

מטרת המחוקק היתה להגדיל את כוחם של העובדים מול המעסיקים, אך בעקבות לחץ של ההסתדרות והמעסיקים בזמנו הוכנסה לחוק תוספת שקובעת כי במקרה שקיים במקום העבודה הסכם בין ההסתדרות למעסיק, עובד לא יכול לתבוע בהליך ייצוגי. הסכם כזה הוא לדוגמה ההסכם הקובע את תנאי העבודה בענפי השמירה והניקיון.

ההסתדרות מצדה טוענת כי הפתרון הקבוע והטוב ביותר הוא יחסים קיבוציים בין ועד עובדים למעסיק. אלא שבפועל, היא לא עושה כמעט דבר בשביל להקים ועדי עובדים בחברות קבלן, ואינה מפקחת על קיום ההסכם מצד חברת הקבלן. הדבר חמור שבעתיים מכיוון שההסתדרות גובה מדי חודש דמי טיפול ארגוני מעשרות אלפי עובדי קבלן שהחברות שלהם נמצאות בארגוני מעסיקים. בהסתדרות לא חושפים בכמה כסף מדובר, אך מספיק שנניח כי נגבים דמי טיפול בגובה 0.8% משכר המינימום מ־30 אלף עובדים (מתוך כ־120 אלף עובדי שמירה וניקיון), כדי שנגיע למיליון שקל לחודש.

בתי הדין לעבודה אף המציאו מונח להתעלמות של ההסתדרות מעובדי הקבלן וקבעו שבמקרה של "ארגון עובדים לא פעיל", ניתן בכל זאת להגיש תובענה ייצוגית. כך לדוגמה, ב־2011 אושרה תובענה ייצוגית נגד חברת הקבלן סיון, אף שההסתדרות טענה שאין לתבוע את המעסיק. בנימוקיה כתבה השופטת אורנית אגסי כי "ההסתדרות לא רק נכשלה בתפקידה לשמור על העובדים, אלא אף לא ניסתה לעשות כן. עדותו של נציג ההסתדרות הבהירה באופן חד־משמעי כי ההסתדרות אינה מטפלת ואינה פועלת לשם מימוש זכויותיהם של העובדים בכל הנוגע לזכויות המגיעות להם על פי ההסכמים בענף. העד הבהיר כי ההסתדרות אינה מסוגלת לפעול ברמה הקיבוצית כנגד מעסיקים אשר אינם מיישמים את ההסכמים החלים עליהם. מעדותו עלה כי ייצוג ואכיפה על ידי ההסתדרות טובים ברמה הפרטנית, אולם אין היא פועלת לשם מיגור תופעות של אי־תשלום זכויות על פי דין".

למרות זאת ההסתדרות עדיין סבורה כי מלבד מקרים חריגים, זהו תפקידה לדאוג לרווחת עובדי הקבלן ולא תפקיד בתי הדין, לכן יש לפעול להקמת ועדי עובדים ולא לאשר תובענות. כך היא גם טוענת בהליך שמתקיים בימים אלו בביהמ"ש העליון בעתירה של ארגון חברות השמירה נגד בית הדין הארצי לעבודה, שאישר הגשת תובענה ייצוגית נגד חברת תבל בטענה כי לא הפרישה לקרן הפנסיה של עובדיה. ההסתדרות טענה בבית המשפט כי צריך לפסול את בקשת התביעה הייצוגית, היות שהיא "חותרת תחת אפשרות קיומה של העבודה המאורגנת בישראל".

עו"ד מיה פרי אלתרמן, ראש הלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, אמרה כי "כאשר החברות הן חלק מארגון מעסיקים וחל עליהן הסכם ענפי, אין מקום לאשר תובענה ייצוגית משום שזו פוגעת ביכולת להגיע להסכמות עם ארגוני המעסיקים. אני חושבת שזה משהו שבסופו של דבר יפגע בעובדי הקבלן ולא ישפר את מצבם, מכיוון שזה יחליש אותנו מול ארגוני המעסיקים. מה שכן, צריך לומר שקיבלנו את הביקורת של בית הדין, ואנחנו פועלים בשנים האחרונות לשפר את האכיפה של ההסכמים. מ־2011 יש הסכם אכיפה בין חברות השמירה וההסתדרות, שכולל גם אכיפה מדגמית באמצעות רואה חשבון חיצוני של עשרות חברות בשנה".

לאחרונה הודיע יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות אבי ניסנקורן כי ועדי העובדים יחלו לאכוף את זכויות עובדי הקבלן במקומות שבהם הם נמצאים. עם זאת, גם אם ועדי העובדים יעשו את מלאכתם, עדיין נותרת השאלה מה קורה במקומות שבהם אין ועד עובדים, אך יש מי שמנקה את האסלה.