האוצר מתכנן מנגנון שיקשור בין גיל הפרישה לתוחלת החיים

חוק ההסדרים הקרוב יכלול מתווה מורכב וארוך טווח להעלאת גיל הפרישה של נשים ושל גברים. לפי טיוטת החוק המגובשת בימים אלה, גיל הפרישה של שני המינים יושווה ל־67 בפריסה לאורך 15–20 שנה.

ל"כלכליסט" נודע כי לאחר מכן יקשור מנגנון מיוחד בין גיל הפרישה לבין תוחלת החיים והוא יעלה אוטומטית ככל שתוחלת החיים תעלה.

באוצר מודאגים מהותרת גיל הפרישה על כנו, משום שלדברי בכיר במשרד הוא יוצר "עול תקציבי כבד" לא רק על המערכת, אלא גם על הפורשים, שיכולים לזכות להפרשות מוגדלות ככל שגיל הפרישה יעלה.

על כן מעוניינים באוצר לקדם תוכנית מדרגות פרישה, שתקטין את היקף העבודה בשלבים, ולשלבה כפיילוט במגזר הציבורי ובחקיקה בשוק הפרטי. החקיקה תתייחס לתמריצי מס ולהטבות מביטוח לאומי, כך שירידה בהיקף המשרה של העתידים לפרוש לא תתבטא באופן מיידי ברמת ההכנסה.

יו"ר ההסתדרות עופר עיני ושר האוצר יובל שטייניץ. לא בטוח שתהיה התנגדות צילום: עטא עוויסאת

"ניצור חבילה שתעודד אדם לפרוש בהדרגה", אמר הבכיר. לדבריו, "חוץ מטובת העובד, שרוצה להמשיך ולתרום, יש היבטי מאקרו. אנו עדים למיתון בקצב הגידול של אוכלוסייה בגיל העבודה. בעשור הקודם היא גדלה ביותר מ־2%. בסוף העשור הנוכחי היא תגדל בקצת יותר מאחוז. אם האוכלוסייה גדלה באחוז פחות, שזה עדיין יותר מאירופה, שלא גדלה כלל, אז התוצר ייפגע". לדבריו, "ננסה לחפות על כך בהשקעות הון, אך כדאי למתן את גיל הפרישה. אין כוונה שמחר בבוקר נחייב אנשים לעבוד עד גיל 70, אבל יכול להיות שמחר בבוקר נאפשר להם זאת".

ההסתדרות עשויה להסכים

הציבור נותר לבד העבודה חיינו ייתכן שהעלאת גיל הפרישה בלתי נמנעת, אבל למה היא צריכה להיעשות באופן מפוקפק ומאינטרסים פוליטיים ולא לטובת הציבור? מיקי פלד, 5 תגובות לכתבה המלאה 

על מנת לנקוט מהלך שכזה משרד האוצר נדרש להתייעץ עם ההסתדרות, שבעבר התנגדה להעלאת גיל הפרישה לנשים ל־64.

בשיתוף ארגון נעמת מנעה ההסתדרות את ניסיון האוצר להעלות בשנה שעברה את גיל הפרישה של נשים ל־67, ולבסוף הוחלט כי הוא יעלה ל־64 רק ב־2020. עתה האוצר מנסה לנקוט את אותו מהלך שוב.

באופן שעשוי להפתיע בהסתדרות לא בהכרח ימהרו לבטל את הניסיון הזה של האוצר, שכן גם בקרב העובדים ברור כי בשיטת הפנסיה הנוכחית ולאור התארכות תוחלת החיים בסופו של דבר צריך להעלות את גיל הפרישה כדי לממן את שנות הפנסיה הרבות.

לעומת זאת, ראש אגף הפנסיה בהסתדרות זאב חושינסקי שמר על העמדה הרשמית ואמר ל"כלכליסט": "אני לא מכיר את התוכנית של האוצר, אבל הבסיס של מתן המענה לשנות הפנסיה הוא בהגדלת ההפרשות לחיסכון ובהגדלת התשואות על החיסכון בצורה של אג"ח ייעודיות שמנפיקה המדינה".

חושינסקי פסל את האפשרות להעלות את גיל הפרישה של נשים או של גברים ליותר מ־67.

האוכלוסייה מזדקנת

על פי מחקר של משרד האוצר, בשנים האחרונות החל לעלות שיעור בני ה־65 ומעלה מתוך האוכלוסייה. אם עד לאחרונה שמרה ישראל על שיעור של כ־10%, עתה כבר מדובר בכ־12%, וב־2034 צפוי השיעור להגיע ל־14%. על מנת להבין מה זה אומר אפשר פשוט להסתכל על אירופה. במדינות מסוימות שם שיעור בני ה־65 ומעלה מגיע ל־15% מהאוכלוסייה, והמשמעות היא כי יש פחות אנשים עובדים כנגד כל גמלאי.

כך, ב־20 השנים האחרונות פחת קצב הגידול של האוכלוסייה בגילי העבודה, 25–64, מ־3% בשנה בשנות התשעים ל־2% בשנה כיום. התחזית היא כי בעוד עשר שנים ינוע השיעור הזה בין 1% ל־1.5% בלבד.

מי שעשוי להצליח בדרישה לשינוי המצב הוא לא האוצר ולא ההסתדרות, אלא דווקא בית המשפט העליון. בדצמבר הגישו הפרופסורים משה גביש ומרדכי שגב מהטכניון ופרופ' אסא כשר מאוניברסיטת תל־אביב עתירה לבג"ץ בדרישה לבטל את גיל הפרישה. על פי החוק, בגיל 67 יכול מעסיק לחייב עובד או עובדת לפרוש גם בכפייה. לעתים כפייה שכזו צריכה להיות מלווה בשימוע, כאילו מדובר בפיטורים, אך לרוב אין בכך צורך. מעבר לכך, רוב הנשים שמעדיפות להמשיך לעבוד אחרי גיל 62 לבסוף פורשות בגיל 67.

בג"ץ לא חייב לקבל את העתירה במלואה כדי לגרום למהפכה. עצם העלאת הנושא לדיון מושכל בתוך משרדי הממשלה ובציבור כבר יכול ליצור את האווירה והתוכניות המתאימות כדי ליישם הגמשה כלשהי של חוק גיל הפרישה.