"ילדיו של דני דנקנר אינם חסרי קורת גג"
מינהל מקרקעי ישראל משיב לכתב ההגנה של דנקנר, ומלגלג על טענות גרושתו כי היא "דיירת מוגנת" בווילה שנבנתה על קרקעות המלח: "עזות מצח של פולשת"
"אם נגרמו לדני דנקנר נזקים הם לא נבעו מהתנהלות מינהל מקרקעי ישראל אלא כתוצאה מהתנהלותו השערורייתית של דנקנר ושל גרושתו, שהחליט ליטול את החוק לידיו ולעשות דין לעצמו", כך טוען מינהל מקרקעי ישראל בכתב תשובה שהוגש השבוע לבית משפט השלום בחיפה. התשובה הוגשה במסגרת התביעה שהגיש המינהל בחודש מאי האחרון נגד דני דנקנר, גרושתו שושנה ויזן ונגד חברת המלח, שנשלטה על ידי משפחת דנקנר.
- מינהל מקרקעי ישראל נגד דנקנר: תובע ממנו לפנות את וילת הענק בעתלית
- הריב על הווילה בעתלית - דני דנקנר לבית המשפט: "גרושתי מנסה לסחוט אותי"
- הפרקליטות מבקשת להרחיב את כתב האישום נגד דני דנקנר: יואשם בהתחמקות ממס
"דני דנקנר עושה דין לעצמו"
המחלוקת בין המינהל לדנקנר נוגעת לווילה שבנה דנקנר בעתלית על שטח שהוחכר לחברת המלח בשנות החמישים. בסוף 1991 הועבר השטח מבעלות חברת המלח לידי משפחת דנקנר. בתביעתו טוען המינהל כי לא אישר את תהליך העברת הזכויות על השטח, ועל שרשור הזכויות מהחברה לדנקנרים לא שולמו דמי הסכמה (תשלום שעל החוכר לשלם כתנאי להעברת זכויות חכירה). בנוסף, דורש המינהל לפנות את הווילה המפוארת.
דנקנר, המיוצג על ידי עו"ד יוסי בנקל, טען בין השאר בכתב הגנתו כי מדובר באירועים שהתיישנו, נידונו והוכרעו, והאשים כי נגרמו לו נזקים כתוצאה מהעיכוב בפעולות המינהל על הקרקע. כתב הגנה הגישה גם חברת המלח, שהבעלות עליה הועברה ב־2007 לקבוצת אריסון, באמצעות עו"ד ארז הראל ממשרד גורניצקי ושות', וכן ויזן עצמה באמצעות עו"ד שלמה כרוב.
כעת משיב המינהל לטענות שהעלו דנקנר וויזן, ודוחה את כולן על הסף. המינהל מתייחס לגרסתו של דנקנר, שלפיה ניתן אישור של המינהל להעברת זכויות המקרקעין מחברת המלח לבעלי מניותיה. "המינהל אמנם לא התנגד 'על הסף' להעברת הזכויות מחברת המלח לפרטיים, אולם התנה את הסכמתו זו בקיום שורה של תנאים מוקדמים", כותבים באי כוח המינהל, עוה"ד עמית קורן ואלעד חן מפרקליטות חיפה. "תנאים אלה לא קוימו, לא התקיימו, והתנהלותו של דנקנר מצביעה על כך שגם לא התכוון מעולם לקיימם, כביכול לחוד החוק והדין, ולחוד דנקנר העושה דין לעצמו".
ביקורת ואף לגלוג מעלים במינהל גם כלפי טענות גרושתו של דנקנר, שמתגוררת בווילה בעתלית, כאילו היא בעלת זכות "דיירות מוגנת" ולכן לא ניתן לסלקה מהקרקע ועל החשש שהעלתה כי תמצא את עצמה עם שלושת ילדיה הקטנים "חסרי קורת גג". לפי עמדת המינהל, חוק הגנת הדייר כלל לא רלבנטי ביחס לוויזן: "הטענה כאילו יש לראות בישיבתה כ'שכירות ארוכת טווח' נטענת בעזות מצח של ממש. ויזן פלשה למקרקעין שאינם שייכים לה. ניתן לראות אותה אך ורק כמסיגת גבול ובוודאי שאין לראותה כמי שיש בידה חוזה שכירות. דומה כי לכל הדעות, קשה לראות בוויזן ובילדיה כ'חסרי קורת גג'".
"התנהלות קלוקלת של המינהל"
מבא כוחה של ויזן נמסר כי "אין כל טענה עניינית שמפריכה איזו טענה שהעלתה ויזן בכתב ההגנה. אם דני דנקנר העביר לה זכויות חכירה, הרי שמדובר בזכות שכירות ארוכת טווח, ומשכך לא ניתן להגיד שלא היה חוזה שכירות שהרי זכויותיה נבעו מזכויותיו של דנקנר".
בא כוחו של דנקנר מסר כי "בחירתו של המינהל להגיש כתב תשובה שאין חובה בדין להגישו, המשתרע על 18 עמודים העמוסים לעייפה בטענות פרוצדורה, מעידה על חולשת טענות המינהל לגופו של עניין ועל הדרך הקלוקלת שבה הוא ממשיך להתנהל".