החקלאים: התייקרות האשלג הובילה לעליית מחיר הירקות

האם אחת הסיבות לעליית מחירי הפירות והירקות בשנים האחרונות היא הפסקת הפיקוח על מחירי האשלג והדשנים מ־2006? לשאלה זאת נדרשת לאחרונה רשות ההגבלים העסקיים במסגרת תלונה שהגישה מועצת הצמחים. על פי התלונה, כיל ניצלה לכאורה את כוחה בשוק האשלג המקומי כדי להעלות מחירים, מה שהשליך על מחירי הדשנים שיצאו מפיקוח וייקר את העלויות למגדלים.

באפריל 2007 התכנסה ועדת המחירים שבמשרד התמ"ת לדון בבקשתה של חברת דשנים וחומרים כימיים (דח"כ) מקבוצת כיל דשנים להסיר את הפיקוח על מחירי הדשנים שלה. טענתה העיקרית היתה שהפיקוח אינו הוגן וגורם לעיוות תמחירים בין מוצרי החברה. בסקירת מוצריה היא התמקדה, בין היתר, בדשני אשלגן, שהמרכיב המהותי בעלות הייצור שלהם (40%–50%) הוא האשלג שמפיקה בזיכיון מים המלח חברה אחרת בקבוצה - מפעלי ים המלח (מי"ה). "האשלגן מקורו במי"ה, המספקת את החומר במחיר זהה לכל המתחרים", היא טענה. רגע לפני ההחלטה להמליץ על הסרת הפיקוח הוצגה עמדתו של איציק בן דוד, סמנכ"ל במשרד החקלאות: "אני מציע לבצע מעקב בשנים הקרובות אחר התפתחות המחירים ולהיווכח שאכן לא תהיה עליית מחירים חריגה". חברי הוועדה אישרו לאחר מכן את הוצאת הדשנים מפיקוח.

כמעט שש שנים חלפו מאז אותה ישיבה. מחיר האשלג בעולם עלה מאז בכ־140%. על פי נתוני הלמ"ס, מחיר הדשן האשלגני המבוסס עליו ומהווה בממוצע שליש מסל הדשנים של החקלאי הישראלי עלה מאז בממוצע בכ־40%. חקלאים שאיתם דיברנו טענו שמדובר בעלייה חדה עוד יותר. לדבריהם, דשן אשלגני, שנמכר לחקלאי בשנת 2007 במחיר של 1,460 שקל לטונה, נמכר ב־2013 ב־2,340 שקל לטונה - עלייה של 60%.

על פניו, נראה שיחסי הכוחות בין החקלאים ליצרניות הדשנים אינם מעניינו של צרכן הירקות והפירות. אלא שעל פי נתוני משרד החקלאות, עלות הדשנים מהווה 10%–20% מסך העלויות למגדל - תלוי בסוג הגידול. וככל שהמגדל משלם יותר, מחיר הפרי או הירק שהוא מוכר לרשתות השיווק עולה והצרכן נפגע. כך לפחות טוענים החקלאים.

החקלאים מאשימים

מי שניסה להניע את הרגולטורים לבדוק לעומק את הנושא הוא צבי אלון, מנכ"ל מועצת הצמחים - הגוף שמאגד את המגדלים. לפני כשנה התלוננה המועצה ברשות ההגבלים העסקיים ודרשה לבדוק מה עומד מאחורי עליות המחירים. "במהלך השנים האחרונות ולמצער משנת 2006", נכתב בתלונת המועצה, "חלה עלייה חדה של מאות אחוזים במחיר שגובה כיל עבור אשלג מתוצרתה. עלייה זו איננה נעוצה בגידול בעלויות ההפקה והמכירה של האשלג, בהשקעה בתשתיות או בעודף ביקוש ומחסור באשלג זמין. עלייה זו החלה לאחר תקופה ארוכה של יציבות במחיר האשלג וזאת בסמוך לאחר שבוטל הפיקוח על מחירי האשלג בישראל. שיאה של העלייה התרחש באופן אבסורדי דווקא במקביל לירידה בביקושים לאשלג בעולם".

אשלג במפעלי ים המלח

המועצה עמדה בתלונה על הקשר שיש, לטענתה, בין מצב זה לעליית מחירי המזון. "הותרת המחיר המנופח שגובה מי"ה מהסקטור החקלאי וסטייה מהמחיר שהיה נקבע בשוק תחרותי מביאות לניפוח מלאכותי של העלויות המשתנות של חקלאי ישראל, ומעלות באופן ישיר את מחירי הפירות והירקות. אין חולק כי העלאת מחירי האשלג במאות אחוזים בשנים האחרונות הביאה להעלאת מחירי המזון בישראל ולפגיעה בחקלאים ובצרכנים הישראלים, ותרמה לעלייה ניכרת, של עשרות אחוזים, בהוצאת רכיב המזון בשנים האחרונות", נכתב בתלונה.

בדיקה מדגמית באתר מועצת הצמחים מגלה שמחיריהם של ירקות הגדלים בחממה, שזקוקים ליותר דשן מאשר גידולי שדה ומטעים, אכן עלו בחדות מאז 2007. כך מחיר עגבניות החממה זינק מ־2007 ב־230%, ומחיר מלפפוני החממה עלה ב־113%. עם זאת, חשוב לזכור שלא ניתן לייחס את העלייה רק לדשנים, אלא גם להתייקרות המים, עלות העבודה, הוצאות השיווק וכו'. כיצד משפיעה לבסוף העלייה במחיר הדשנים על כיס הצרכנים? קשה לדעת בדיוק משום שהעלות משתנה מגידול לגידול ולעתים מעונה לעונה.

גיבוי מדיויד גילה

נציגי מועצת הצמחים הגיעו לפני כמה חודשים לפגישה ברשות ההגבלים עם נציגי המחלקה המשפטית וכלכלני הרשות. ברשות טוענים שעליית מחירים גבוהה אינה בהכרח אינדיקציה להתנהלות לא חוקית, גם כאשר התלונות מופנות כלפי כיל שהוכרזה כמונופול בתחום האשלג. ברוב אדיבותם, שלחו נציגי הרשות את החקלאים להתלונן בפיקוח על המחירים. אלא שבמסגרת התלונה טענה המועצה דברים נוספים שלא ידוע האם הרשות בוחנת אותם.

וכך נכתב בתלונה: "יש למנוע את המשך פגיעתו הרעה של ההסדר הכובל בין כיל לפוטאש הקנדית במשק הישראלי והמשך ניצולה לרעה של מעמדה המונופוליסטי". טענות אלה הסתמכו, בין היתר, על דברים שכתב ב־2009 דיויד גילה, אז פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל־אביב והיום הממונה על הגבלים עסקיים. בחוות הדעת שאותה כתב גילה בתשלום עבור חברת חיפה כימיקלים שהסתכסכה עם כיל על מחיר האשלג ושעיקריה נחשפו אתמול ב"כלכליסט", הוא טען: "האחזקה של פוטאש בכיל היא הסדר בין בני אדם המנהלים עסקים, העלול לפגוע בתחרות על צרכנים ישראלים". הסדר כובל זה, על פי גילה, בנוי בצורה הבאה: ביד אחת פוטאש הקנדית מחזיקה ב־14% בכיל, וביד שנייה היא מחזיקה ב־28% בחברת האשלג הירדנית. גילה טען שמצב זה מרתיע את חברת האשלג הירדנית מלהתחרות עמה על לקוחות ישראלים.

"התלונה מופרכת"

מרשות ההגבלים העסקיים נמסר: "במהלך שנת 2012 בדקה הרשות בקשה של ענקית האשלג הקנדית פוטאש להגדיל אחזקותיה בחברת כי"ל, ובמסגרת הבדיקה נמסרה לחברה עמדת הרשות בדבר הבעיה התחרותית בתחום. בעקבות המלצת הרשות נמשכה הבקשה על ידי פוטאש. הרשות מאשרת בזאת את הפניות שעיתון 'כלכליסט' מתייחס אליהן מטעם מועצת הצמחים, שקראה לרשות להטיל פיקוח על מחירי האשלג בישראל. כפי שהובהר במסגרת הפגישות שנערכו עם הצדדים בנושא, תפקיד פיקוח המחירים בישראל נמצא בסמכות המפקח על המחירים במשרד התמ"ת. תפקיד הרשות אינו לפקח על המחירים, אלא ליצור סביבה תחרותית של השוק ולדאוג שסביבה זו אכן תתקיים".

ממשרד התמ"ת נמסר כי "בשנת 2007 הוסר פיקוח מחירים מעל מוצרי דשנים, ומאז לא היתה דרישה להחזיר את הפיקוח מצד הצרכנים ומצד היצרנים מלבד ייצור האשלגן. ומאחר שהתקיימו הליכים משפטיים בנושא, החליטה המדינה לא להתערב במחירים שייקבעו בהליך זה. הדשנים הנם סחורה תחרותית, ולכן מחירם מאופיין ברמה הגלובלית על פי ההיצע והביקוש הכלל־עולמי. אין חסמים ליבוא דשנים לישראל. מחירי הפירות והירקות הם באחריות משרד החקלאות".

ממשרד החקלאות נמסר כי "למשרד החקלאות מעולם לא היה פיקוח על מחירי הדשנים. האחריות לתחרות בענף היא בידי רשות ההגבלים העסקיים. בנוסף, נציין כי לא ניתן להסיק משינוי במחירי הירקות את שיעור השינוי הנגרם כתוצאה מעלייה במחירי הדשנים".

מפוטאש נמסר כי "החברה פועלת על פי חוק התחרות וההגבלים העסקיים בכל מדינה בה מתנהלים עסקיה".

ממפעלי ים המלח נמסר כי "התלונה מופרכת ומשוללת כל יסוד. חקלאי ישראל נהנים ממחיר אשלג נמוך ותחרותי באופן משמעותי ביחס למחירים העולמיים, למרות גודלו הקטן של השוק. לא ידוע לנו על קיומה של התלונה והיא מעולם לא הוצגה לנו".