יש עוד מכשולים בדרך לעצמאות אנרגטית

שלל החגיגות, המחמאות והטפיחות על השכם שליוו את הזרמת הגז הטבעי ממאגר תמר לחופי ישראל יכולות להתחרות אולי רק בעליצות שעטפה את חגיגות המימונה: כולם חברים, אף אחד לא רב עם אף אחד ולכל אחד יש מילה טובה לומר על האירוע. אידיליה.

אף שמדובר באירוע מכונן בכל קנה מידה, דו"ח בנק ישראל לשנת 2012 שפורסם אתמול מצנן מעט את ההתלהבות ומעלה כמה נקודות כבדות משקל בנוגע למציאת מאגרי הגז, השימוש הנבון בהם וסוגיית היצוא שממשלת ישראל מתחמקת ממנה באדיקות כבר חצי שנה. שנייה לפני שהנגיד פישר נעלם מהחיים הציבוריים, "כלכליסט" מנתח את השאלות הבוערות שבנק ישראל הניח על שולחן שרי הממשלה החדשה.

1. יצוא? בלי קרן לקליטת הרווחים ייגרם רק נזק

עם סיום מסיבת העיתונאים שערך הנגיד היוצא פישר אתמול, שדנה בדו"ח השנתי של הבנק, הפנה "כלכליסט" שאלה בעניין יצוא הגז. פישר, שנציגיו כיהנו כמשקיפים בוועדה הבין־משרדית לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל, שעסקה בנושא יצוא הגז (ועדת צמח), הפתיע ואמר שיש לבצע "חשיבה מחודשת" בכל הקשור למסקנות הסופיות של ועדת צמח, וזאת משני טעמים עיקריים: "האומדנים לגבי היקפי הגז שנמצאים במים הכלכליים של מדינת ישראל ירדו בינתיים, ואנחנו נמצאים במצב גיאו־פוליטי מאוד מסוים. לכן צריך לשמור על יכולותינו לספק אנרגיה בדרכים זולות ויעילות ולכן כדאי לבדוק את הנושא שוב", אמר הנגיד ל"כלכליסט".

פישר יוצא מנקודת הנחה שהיצוא יתרום לכלכלת המדינה. מה גודל התרומה? "זרימת הגז הטבעי מהמאגרים שנמצאים במימיה הכלכליים של ישראל צפויה לצמצם את יבוא האנרגיה נטו ב־2–3 מיליארדי שקלים לשנה. עם תחילת יצוא הגז, לקראת סוף העשור, סכום זה צפוי לגדול משמעותית ולתרום לעודף בחשבון השוטף", אומר פישר.

אם כך, מדוע פישר מציע לעשות חשיבה מחודשת? משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא שחלק מהמאגרים שנחשבו כבעלי פוטנציאל יצוא התגלו כעקרים (שרה, מירה) או בעלי כמות גז נמוכה (ישי). כך שאם המדינה חשבה שיש בידיה כ־950 מיליארד מ"ק רזרבות גז מוכחות או בוודאות גבוהה, מתוכן התירה לייצא עד 500 מיליארד מ"ק, המציאות טפחה על פני המשקיעים, כיוון שכ־150 מיליארד מ"ק מתוכן - אינם.

פישר מסביר עוד ש"עלות ההובלה הנמוכה מהמאגרים חוסכת משאבים רבים לצרכני הגז הטבעי בישראל, וזוהי סיבה מרכזית להבטיח שבקרבת ישראל יתקיימו במשך זמן ארוך מאגרי גז לשימוש המשק. ככל שהגז המיובא יקר יותר מהמקומי, כך רצוי לשמור גז במאגרים לתקופה ארוכה". אז לכמה זמן יש לשמור גז? פישר לא אומר, אולם הוא מזכיר באותה נשימה שוועדת צמח המליצה על כרית ביטחון של 25 שנה, ולאור "היעלמות" מאגרים שנחשבו כבטוחים והתגלו כלא קיימים יש לבצע שקלול מחודש של המשאבים. לעניין זה חייבים לציין שדו"ח בנק ישראל חובר טרם ממצאי הגז האחרונים שהגדילו את המאגרים הקיימים, ובדו"חות דלק קידוחים (שמחזיקה ב־15.62% מתמר וב־22.67% מלווייתן) גדלה הרזרבה המוכחת במאגרי תמר ולווייתן בכ־60 מיליארד מ"ק. אם לא די בכך, הרי שאחד המאגרים החדשים שטרם פותח (כריש) מאיים להשלים את הפער לחלוטין.

כך או כך, פישר מפציר במדינה שלא להשלים את המהלך מבלי להקים קרן ייעודית לקליטת מיסוי החברות. בנק ישראל מתייחס בניתוח שלו לסכנת "המחלה ההולנדית", אותה תופעה שפקדה לפני כ־50 שנה את המדינה האירופית. הולנד מצאה משאבי טבע, מכרה אותם לחו"ל ויצרה מציאות שבה השוק המקומי הוצף במטבע זר. התוצאה: המטבע המקומי, ועמו מגזרים שלמים בתעשייה, נשחקו. פישר מזכיר שמטרת הקרן היא "להביא לחלוקה בין־דורית הוגנת יותר של תקבולי הגז". קרן זאת תקלוט את רווחי המיסוי, תחסוך אותם ותשקיע מדי שנה 3.5% מנכסיה לטובת המשק.

לצערם של אזרחי ישראל, הקרן שהיתה אמורה לקום עד נובמבר 2011 עוד לא קמה והמס שנגבה עד כה מתעשיית הגז, שהסתכם עד היום ב־300 מיליון שקל, נעלם בקופת האוצר. אז מתי תקום הקרן? פישר חושף ש"הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת בדצמבר 2012, אולם מכיוון שהיא לא עברה בקריאה ראשונה עם כינונה של הממשלה החדשה היא תחזור לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה". ריבוי חברי הממשלה החדשים וחוסר הוודאות לגבי עמדותיהם בנושא עלולים לעכב את הליך החקיקה עוד תקפה ארוכה.

יצחק תשובה, בעל השליטה בדלק צילום: עמית שעל

2. אז מי בעד, מי נגד ומתי יחליטו על היצוא

את השאלה העקרונית של נושאי המיסוי ויצוא הגז ניתן לסכם בשאלה הבאה: האם לשמור את הגז לטובת נכדינו, או דווקא למכור אותו לטובת רווחה משמעותית לילדינו.

סוגיית יצוא הגז כמעט השתחלה להסכמים הקואליציוניים, אך הם נגרעו מהם בדקה התשעים לטובת משפט כללי שאומר שהשותפות יתמכו בכל יוזמה במשק האנרגיה של ראש הממשלה נתניהו. בכיר מקורב למשרד ראש הממשלה אמר אתמול ל"כלכליסט" ש"זה יהיה מטורף לא לאשר את מסקנות ועדת צמח ככתבן וכלשונן".

אז מי בעד ומי נגד? בראש התומכים נמצא משרד ראש הממשלה, זאת באמצעות ראש המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' יוג'ין קנדל שישב בוועדת צמח ותמך בהחלטת היצוא. משרד החוץ תמך אף הוא בהחלטת היצוא בשל התועלות הגיאו־פוליטיות שיש במכירת גז למדינות שכנות. נזכיר שכשליש ממאגר תמר נמכר במסגרת הסכם הבנות לגזפרום הרוסית ודייהו הקוריאנית שממתין לאישור רשמי, ואילו וודסייד האוסטרלית ממתינה לאישור נושא היצוא לחו"ל לצורך רכישת 30% ממאגר לווייתן.

המועצה הלאומית לביטחון תמכה אף היא תוך הסתייגות כי יש למצוא דרך לכסות עלויות עודפות של אבטחת קידוחי הגז בשווי 3 מיליארד שקל.

את מצעד התומכים סוגרים משרדי האנרגיה והאוצר. הראשון הקים וניצח על הוועדה והוא לא צפוי לסגת ממסקנותיה, שנוסחו על ידי מנכ"ל המשרד שאול צמח. מבחינת משרד האוצר מדובר בוועדה שמשלימה את מסקנות ועדת ששינסקי, בכך שהיא פותחת פתח למכירות נוספות ולהכנסות נוספות. הרי כדי שאזרחי ישראל ייהנו מהמיסוי של הגז הוא צריך להימכר, לגוף מקומי או זר. נכון להיום השוק המקומי רווי וכל עסקאות הגז הגדולות נסגרו ל־15–17 השנים הקרובות. החלטה על יצוא מצומצם מאיימת להשאיר את הגז של לווייתן באדמה ואת מסקנות ועדת ששינסקי חצי עקרות.

המתנגד היחיד ליצוא הוא המשרד להגנת הסביבה שטען כי יש להמתין עד לבירור צורכי המדינה וכלל המאגרים.

הנגיד סטנלי פישר צילום: עמית שעל

3. איפה הכסף? הוא יגיע, אבל רק בסוף 2018

ואם כבר הזכרנו את קרן הגז, מעניין לראות כמה כסף ייכנס אליה, ומתי. בנק ישראל מסביר בדו"ח שלו שתרומת הגז אינה נגמרת בצמצום עלויות הדלקים או כניסת הכסף מיצוא הגז, אלא גם בכך ש"כ־%60 מהבעלות במאגר תמר בידי ישראלים" כך שהשותפות ישלמו מס למדינה על רווחיהן, וכי "זהו כמובן שינוי משמעותי בהשוואה למצב שבו מייבאים את האנרגיה לשימוש מקומי ורווחי היצרנים נשארים במלואם בידי זרים". פישר מתייחס למעשה למסקנות ועדת ששינסקי שאושרו כחוק במרץ 2011, אז נקבע שסך המיסוי על חברות הגז (תמלוגים, מס חברות והיטל) יעלה מרף של כ־35% לרף של עד 62%.

אז כל מי שמחכה לצ'ק שיגיע למדינה, שבעזרתו הוא מצפה לשפר את רמת החיים שלו, ייאלץ לחכות עד לתום הקדנציה התיאורטית של הממשלה הזאת, ואף מעט מעבר לכך. ניתוח דו"ח דלק קידוחים מלמד ש"היטל ששינסקי" הראשון ישולם רק בסוף 2018, חמש שנים לאחר שהגז מהמאגר החל לזרום. מדוע כל כך מאוחר? חוק ששינסקי קבע שתחילת גביית ההיטל המיוחד (שאינו קשור למס הכנסה או תמלוגים שמשולמים מהיום הראשון) ישולם רק לאחר שהמשקיעים כיסו 230% מעלויות הפיתוח של המאגר. מאחר שהעלויות הן 3.2 מיליארד דולר, מס ששינסקי ייכנס לקרן הייעודית רק לאחר צבר הכנסות של 7.36 מיליארד דולר, שצפוי להגיע בסוף 2018.

אז בכמה כסף מדובר? דלק קידוחים מעריכה שבסוף 2018 היא תכניס לקופתה כ־426 מיליון דולר. סך התמלוגים (בשיעור 12.5%) יגיע לכ־101.6 מיליון דולר, שיעור מס הכנסה יגיע לכ־54.5 מיליון דולר ואילו ההיטל יסתכם רק בכ־16.37 מיליון דולר. כלל השותפות ישלמו יחד כ־98 מיליון דולר למדינה ב־2018. נוסחת חישוב ההיטל היא דיפרנציאלית והוא יעלה משנה לשנה עד לשיעור מקסימלי של 62%.

4. החשמל יוזל רק אחרי כיסוי ההפסדים

לדאבונם של אזרחי ישראל, חיבור מאגרי הגז היה אמור להפחית את תעריף החשמל, המים ומחירי המוצרים מאחר שהשימוש בגז זול מסולר. אלא שתעריף החשמל צפוי לרדת רק ב־2015.

פישר מונה שתי סיבות עיקריות לעליית תעריפי החשמל בשנתיים האחרונות: השימוש הנרחב בסולר ו"העיכוב במתן האישור לחבר את שדה תמר לישראל" במסגרת מה שכונה אז בתקשורת "מאבק חוף דור". פישר מתייחס לאחד הכישלונות המהדהדים של ממשלת נתניהו הקודמת, שנכנעה לקומץ ארגונים ונטשה את התוכנית לחבר בספטמבר 2012 את צנרת ההולכה של תמר מלב הים ומתחת לאדמה ועד למטעי קיבוץ מעיין צבי. השלמת המהלך היתה מקזזת לפחות חצי מעליית תעריף החשמל בשנתיים האחרונות. לטענת בנק ישראל, "כאשר תחל אספקת הגז ימשיכו המחירים לעלות עד אשר יכוסו ההפסדים. רק אז יירדו מחירי החשמל לרמה שתשקף את עלות הייצור השוטפת".

5. אז מי כן ירוויח? בעיקר התעשייה

באופן כמעט מיידי פישר מונה את מגזרי התעשייה שימירו את סל הדלקים שלהם ממזוט וסולר יקרים לגז טבעי זול ונקי. "הסבתה של תעשייה זו לגז טבעי צפויה להוריד את עלויות הייצור וכך לשפר את כושר התחרות שלה". אולם אליה וקוץ בה: פישר מזכיר שקצב ההתרחבות של הגז בתעשייה "יהיה תלוי בקצב ההתקדמות של הקמת תשתית להפקת גז טבעי ולהולכתו במדינה", פעולה שמתקדמת בעצלתיים בחסות משרד האנרגיה.

פישר מפחד שמחיר גז נמוך לתעשייה יעודד "תעשייה מקומית מבוססת גז טבעי", מה שעלול "לקצר את אורך חייהם של מאגרי הגז הטבעי המקומיים ולהקדים את הצורך של המשק לחזור ולהתבסס על מקורות אנרגיה מיובאים". והוא מסכם: "יש מקום לשקול להטיל מס על השימוש בגז" כדי למתן את הנהירה אחריו.