ריקי מחדרה נגד הזקנה מהמסדרון

"מדברים הרבה על מעמד הביניים, אבל לא פחות חשוב לדבר על העניים", עקץ נגיד בנק ישראל סטנלי פישר את שר האוצר יאיר לפיד שלשום, כאשר הגיש לנשיא המדינה את דו"ח בנק ישראל ל־2012. זאת בעקבות הוויכוח הציבורי שהתעורר השבוע לאחר שלפיד כתב בדף הפייסבוק שלו כי הוא הורה לאנשי משרדו לחשוב על צרכיו וטובתו של מעמד הביניים בבניית התקציב, אולי כי הוא שבחר אותו לממשלה ואולי כי סבור שטובתו של מעמד הביניים היא טובתה של המדינה.  

פישר, בסוף כהונתו כנגיד, משאיר לממשלה את ההתמודדות עם העוני הכבד בישראל ומבהיר כי עם כל הכבוד למעמד הביניים, מבחינתו הפתרון למצוקות של המשק הישראלי נמצא במקום אחר - בעשירונים התחתונים. ניתוח "כלכליסט" מנסה להכריע בסוגיה למי צריך לעזור יותר - למעמד הביניים או לעניים? האם צריך להשקיע כסף כדי להפוך את הטובים למצוינים או את החלשים לטובים?

פישר ולפיד. למי צריך לעזור יותר?

חצי מהשכירים והעצמאים לא משלמים מס הכנסה

קודם כל צריך להבין איפה אנחנו נמצאים. כל משפחה חמישית וכל ילד שלישי בישראל חיים כיום מתחת לקו העוני. מי שחושב שמדובר בעיקר בערבים ובחרדים, כפי שראש הממשלה בנימין נתניהו טען בזמנו, טועה. בניכוי החרדים והערבים שיעור העניים בישראל הוא 16.6%. המשמעות היא שבקרב יהודים לא חרדים כל משפחה שישית היא ענייה.

העוני בישראל הוא יחסי ולא אבסולוטי, כלומר קו העוני מחושב ביחס להכנסה החציונית (זו שמחצית מהעובדים משתכרים מעליה ומחצית מתחתיה), ומשתקלל בחישוב גם גודל המשפחה. בשורה התחתונה, לרוב המכריע של העניים בישראל יש אוכל על השולחן, טלוויזיה וטלפון סלולרי, אבל הסיכוי שלהם לצאת מהמעמד שהם משתייכים אליו ולטפס למעמד הביניים - קטן. מחקר של ד"ר עדי ברנדר מבנק ישראל מצא כי שליש מהאנשים שהיו בחמישון התחתון בשנת 2000 - אותם 20% העניים ביותר - לא יצאו ממנו גם ב־2009. אותו שיעור תקף גם לאנשים המשתייכים לחמישון השני ולחמישון השלישי.

אחת ההשפעות של המצב הזה היא שהעניים לא משלמים מס הכנסה, כי הם פשוט לא מגיעים אל מדרגת המס, שהיא כיום כ־5,200 שקל ברוטו לחודש. באופן לא מפתיע סכום זה דומה לשכר החציוני במשק, העומד על 5,400 שקל ברוטו למשרה מלאה. בסך הכל כ־50% מהשכירים ומהעצמאים בישראל לא משלמים מס הכנסה.

הנתון האחרון חשוב מאוד להבנת מקומו של מעמד הביניים במשק. מצדו האחד ניצבים העניים, שכאמור כמעט לא משלמים מסים ישירים, ומצדו השני נמצא העשירון העליון, המממן כבר כיום כ־73% מהכנסות המדינה ממס הכנסה, והסיכוי להגדיל באופן משמעותי את נטל המס שלו קטן מאוד. מהסתכלות על הכנסות המדינה בלבד נראה כי מקור הגידול המשמעותי בהכנסות יכול להגיע רק ממעמד הביניים, המהווה כ־40% מהציבור העובד, כך שהוא בעל מסה גדולה מספיק ועל כן העלאת שיעור המס עליו תניב הכנסות גבוהות דיין. אין זה אומר שזה מה שיקרה בתקציב הקרוב, אבל בראייה ארוכת טווח החשיבות של מעמד הביניים לחוזקה של המדינה היא קריטית.

אין יותר מעמד ביניים בישראל, רק גבוה ונמוך

ב־2008, לאחר חמש שנים רצופות של צמיחה נאה במשק הישראלי, 12.2% מהמשפחות שלפחות הורה אחד בהן עובד היו עניות. ב־2010 זינק השיעור שלהן ל־19.4%, וב־2011, השנה האחרונה שעליה יש נתונים, כבר מדובר בלא פחות מ־20%. סביר להניח שלפחות חלק מהגידול האדיר הזה נבע מכניסה של יותר גברים חרדים ונשים ערביות למעגל העבודה. עד כאן המצב לפחות נראה סביר.

כשמשווים את פערי ההכנסות בישראל למצב בעולם התמונה מתקדרת. מדד ג'יני, שהוא המדד המקובל בעולם לבדיקת פערי הכנסות, מראה כי אי־השוויון בישראל הוא החמישי בחומרתו מבין מדינות ה־OECD. רק בצ'ילה, במקסיקו, בטורקיה ובארה"ב נרשמו פערים חמורים יותר.

מדד ג'יני חושף גם כי הפערים בישראל גדלו ב־5.5% מ־1999 ועד 2011. אמנם בשנים האחרונות היה שיפור מזערי בדירוג ישראל במדד, אך המצב רחוק מאוד מלהשביע רצון. מספיק להיזכר במספר שצוין למעלה כהכנסה המקסימלית של מחצית מהאזרחים העובדים במשרה מלאה בישראל - 5,400 שקל ברוטו - כדי להבין עד כמה הוא בלתי נתפס.

השאלה שעולה מכאן היא איפה הפערים גדלים - האם זה בין העניים למעמד הביניים או שמא בין מעמד הביניים לעשירים? התשובה העגומה היא שנראה כי הפערים גדלו משום שמעמד הביניים התמוסס לו לאטו אל תוך שני המעמדות המקיפים אותו.

כך לפחות עולה משורה של מחקרים שנעשו בישראל מ־2011, שהחשוב שבהם נכתב על ידי ד"ר דניאל גוטליב, מנהל מחלקת המחקר בביטוח הלאומי, שבחן את הכנסות משקי הבית ואת יחס האנשים במדינה כלפי המעמד החברתי שהם נמצאים בו. המחקר הראה כי בתהליך קבוע, רצוף וכזה שאינו משתמע לשתי פנים אין יותר מעמד ביניים בישראל.

לפי המחקר, ב־1997, השנה הראשונה שבחן גוטליב, היו בישראל ארבעה מעמדות: מעמד נמוך, מעמד בינוני־נמוך, מעמד בינוני־גבוה ומעמד גבוה. ב־2008 גילו גוטליב והחוקרים כי אין יותר מעמד ביניים: החברה הישראלית נחלקה לשני מעמדות בלבד - מעמד נמוך ומעמד גבוה. המשמעות היא שחלק ממעמד הביניים ירד למעמד הנמוך וחלק הצטרף למעמד הגבוה, יש מעמד בינוני־נמוך שמזדהה יותר עם העניים ומעמד בינוני־גבוה שמזדהה יותר עם העשירים.

הקו המפריד שנמצא היה הכנסה חודשית של 10,000 שקל נטו לאדם - מי שמשתכר מעל סכום זה מחשיב עצמו לרוב לחלק מהמעמד הבינוני־גבוה, שמזדהה בפועל יותר עם העשירים.

הנטל על מעמד הביניים עלול לעודד הגירה

העקיצה של פישר את לפיד לא הגיעה בחלל ריק. פישר מודע היטב לשורה של מחקרים חדשים שערכו כלכלנים וגופי מחקר גדולים בעולם, אשר מראים את הקשר השלילי והברור בין אי־השוויון בהכנסות לבין הצמיחה במשק. ככל שאי־השוויון בהכנסות גדול יותר, כך הצמיחה קטנה יותר. אם החשיבה הכלכלית המסורתית רואה במעמד הביניים את המקור לצמיחה, המחקר הכלכלי העדכני - זה שהגיע למרכז הבמה כשהמשבר הפיננסי של 2008 חשף את משקי מדינות המערב במערומיהם - מראה כי אי אפשר לנהל משק צומח כאשר חלקים הולכים וגדלים בו נותרים מאחור.

דו"ח ה־OECD מ־2010 אמר את הדברים הללו באופן מפורש, וחתן פרס נובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ אף כתב על זה ספר בשנה שעברה, שעורר הדים וביקר קשות את פערי ההכנסות הגדולים בארה"ב - אותה מדינה שמדורגת קצת מעל ישראל במדד אי־השוויון. במילים אחרות, אם הממשלה רוצה להבטיח את הצמיחה ארוכת הטווח של המשק הישראלי, עליה לקיים את התנאי ההכרחי של הקטנת אי־השוויון בחברה.

למרות זאת, אי אפשר להתעלם מהצורך לתמוך במעמד הביניים, גם אם ההגדרה המדויקת שלו לא ממש ברורה. אלו האנשים היצרניים, האנשים שמכניסים כסף למדינה ושומרים על היותה חלק מהמדינות המערביות - גם בערכים הליברליים והדמוקרטים וגם מבחינת רמת החיים.

אם נטל המס על בני מעמד הביניים יגדל ויותר ויותר מהם ירגישו כי הם פראיירים וקשה להם מדי לחיות בישראל, הם עלולים להגר. כפי שניסח זאת פרופ' ערן ישיב, ראש החוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב ומומחה למאקרו־כלכלה ולשוק התעסוקה, "כשהנטל על מעמד הביניים יגדל תהיה הגירה מסיבית".

כדאי להקשיב לד"ר גוטליב, שהוזכר למעלה כמי שגילה את היעלמותו בפועל של מעמד הביניים. באפריל 2011, שלושה חודשים לפני שדפני ליף נטעה את האוהל שלה בשדרות רוטשילד, הוא אמר: "אנחנו עומדים לפני נקודת רתיחה. המצב עוד יתפוצץ לנו בפנים". בראיון שנתן אז ל"כלכליסט" הוא הסביר כי "עקב אכילס של המדיניות הישראלית הוא מצב העוני והאי־שוויון, שהם בכי רע. הממשלה חייבת לתת לזה קדימות".