התקציב הפלסטיני יממן התנגדות מתונה
ניתוח של התקציב החדש מעיד על תוכניות הרשות למאבק עממי, אבל גם למניעת אינתיפאדה נוספת
הממשלה הפלסטינית אישרה לפני כשבועיים את חוק התקציב לשנת 2013, שעדיין ממתין לאישור הפרלמנט. התקציב מעיד על המגמות במדיניות הרשות כלפי ישראל בתקופה הקרובה: התנגדות עממית ומאמץ למנוע אינתיפאדה שלישית. היקף התקציב הוא כ־3.8 מיליארד דולר, לעומת כ־100 מיליארד דולר שאליהם עשוי להגיע התקציב הישראלי.
ישראל חזרה להעביר כספי מסים לפלסטינים
רוב התקציב מיועד לכסות את ההוצאות השוטפות של הרשות, וכ־10% מתוכו מיועדים לפיתוח. המימון מגיע בראש ובראשונה ממסים ומכס, כ־2.5 מיליארד דולר, אותם גובה ישראל ומעבירה לממשלה ברמאללה. בחודשים האחרונים הקפיאה ישראל, באופן חלקי, את העברת הכספים כעונש על פניית הפלסטינים לאו"ם לשדרוג מעמדם, וקיזזה חלק מהכספים בגין חוב לחברת החשמל הישראלית.
בעקבות ביקור אובמה והקמת הממשלה החדשה הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו שמעתה יועברו הכספים לפלסטינים כסדרם, כפי שנעשה מאז הסכם אוסלו. שאר התקציב, כ־1.3 מיליארד דולר, ימומן ממקורות חיצוניים, בעיקר תרומות ומענקים של מדינות העולם. "אני מקווה שכבר עברנו את החלק הקשה של המשבר הכספי, אבל זה לא אומר שיצאנו ממנו", אמר ראש הממשלה סלאם פיאד עם הגשת התקציב.
תקציב הפיתוח מזנק
שני סעיפים בתקציב החדש בולטים בגודלם היחסי: תקציב הביטחון, כמיליארד דולר, כמעט 25% מהתקציב, בסדר גודל דומה לשנה שעברה; ותקציב הפיתוח - 350 מיליון דולר, לעומת 100 מיליון דולר אשתקד.
פיאד הסביר כי רוב תקציב הפיתוח ילך לשטח C, שתופס כ־60% מהגדה המערבית. זהו שטח שנתון לשליטה ישראלית וכולל התנחלויות, כבישי גישה אליהן ושטחי אש של צה"ל. המטרה היא בעיקר לבנות תשתיות, לחבר את האוכלוסייה למערכות מים ולהקים בתי ספר, למשל. בכירי הרשות חוזרים כמעט מדי יום על תביעתם לשליטה בשטח זה, שבלעדיו לא תיתכן הקמת מדינה פלסטינית, ופיתוח התשתיות שם נתקל בהתנגדויות מצד ישראל.
הפלסטינים יוזמים בהקשר זה שורה של הפגנות עממיות קבועות. בחול המועד פסח, למשל, השתתף פיאד בטקס נטיעת עץ במאחז הפלסטיני באב אל־שמס, שמוקם ונהרס שוב ושוב בשטח E1, שבין ירושלים למעלה אדומים. מאחז זה קיבל אף הכרה הפגנתית והוכרז רשמית כמועצה מקומית מספר 29 במחוז ירושלים של הממשלה הפלסטינית.
המסקנה, לפיכך, מהתקציב הפלסטיני היא שההנהגה מתכוונת ללכת בשני נתיבים מקבילים: הראשון הוא הגברת המאבק העממי, שכולל הקמת תשתיות, הפגנות ותהלוכות השבועיות. והשני, למנוע אלימות ופיגועים שעלולים להצית אינתיפאדה נוספת.