עיני משרטט מחדש את הקווים האדומים של ההסתדרות

רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור למשא ומתן שיתחיל בקרוב בין שר האוצר יאיר לפיד, ליו"ר ההסתדרות עופר עיני. אמנם בשבוע שעבר נפגשו עיני ולפיד לפגישה רשמית ראשונה, בסופה החליטו הצדדים לשמור את הקלפים קרוב קרוב לחזה. שר האוצר לא יכתוב בפייסבוק מה היה בפגישה ואילו עיני לא יעשה תדרוך לכתבים.

למרות, ואולי בגלל, החשאיות שאופפת את השיחות, ההדלפות כבר מצטברות. כפי שפורסם אתמול ב"כלכליסט", באוצר היו רוצים לראות קיצוץ של 2%–3% בשכר של עובדי המגזר הציבורי, כולל הקפאת תוספת השכר בשיעור של 1% שאמורה להינתן לעובדי המגזר הציבורי ביולי, שעלותה כמעט 2 מיליארד שקל בשנים 2013–2014. לצד הקיצוץ בשכר האוצר רואה קיצוץ הוצאות של יותר מ־4 מיליארד שקל מתוך כ־20 מיליארד השקלים שעומדים להיות מקוצצים עד סוף 2014. בתמורה מוכנים באוצר להציע לעיני שלא להחיל מיסוי על קרנות ההשתלמות.

עופר עיני צילום: עמית שעל

גורמים בהסתדרות אומרים כי טרם התקבלה כל הצעה ממשרד האוצר או מלפיד, אך נושא אחד כבר צריך להסיר מהפרק: פגיעה בשכר ובהטבות עובדי המגזר הציבורי. אלא שהלאו המוחלט של עיני לנהל כל משא ומתן שיפגע בתנאי השכר וההטבות הוא לאו עם פרשנות. נכון, הוא לא מוכן שתהיה פגיעה, אבל עכשיו צריך להגדיר מהי פגיעה. האם דחייה בשנתיים של האחוז שאמור להינתן ביולי היא פגיעה במידה והעובדים יקבלו פיצוי בדמות העלאת התוספת עוד שנתיים? האם מושג הפגיעה כולל גם דחייה של התוספת תמורת הבטחה שלא לגעת בקרנות ההשתלמות?

תסריט 1: מאבק והפניית הזרקור מלפיד לנתניהו

מול משרד האוצר וההסתדרות עומדות שתי חלופות: אחת של מאבק ברמה כזו או אחרת ואז להגיע לעסקת חבילה והשנייה של עסקת חבילה מיידית וללא מאבק. מה שיכריע הן ההערכות של כל אחד מהצדדים לגבי הנזק והתועלת שלו מכל צעד שכזה.

למאבקים של ההסתדרות במשרד האוצר יש תסריט די קבוע. הם מתחילים בפגישות חצי מחוייכות בין שר האוצר ליו"ר ההסתדרות, בהן נאמר כי הצדדים נפגשו לפגישה ראשונה והם מצפים לפגישות הבאות. לאחר מכן מגיעות ההתבטאויות בתקשורת בהן שני הצדדים מביעים תקווה כי יצליחו לסיים את המשא ומתן ללא מאבק וללא שביתה, כאשר זמן לא רב לאחר מכן מוכרז על מבוי סתום במשא ומתן, ההסתדרות מודיעה על סכסוך עבודה ותוך שבועיים מחממים מנועים לקראת שביתה.

נתניהו ולפיד. כמה חבל ישחרר ללפיד? צילום: אלכס קולומויסקי

מי שמקבל את ההחלטה ללכת למהלך כזה הוא אך ורק עיני עצמו, והוא יעשה זאת אם יראה שהסיכויים שלו להגדיל את ההישג גדולים יותר אם ינקוט במאבק שכוללים עיצומים ושביתות. במקרה כזה, לא מן הנמנע כי הזרקור של עיני יופנה אל ראש הממשלה, בנימין נתניהו. מהבחינה התקשורתית, קל יותר להתמודד עם ביבי מאשר עם לפיד שעדיין נחשב לפופולארי ולכזה שמנסה לעשות סדר חדש, אבל מאחורי הקלעים הסיבה מורכבת יותר: כל מה שעיני יסכם עם לפיד נושא בחובו כוכבית עליה כתוב "מימוש רק בהסכמת ראש הממשלה".

הסוגיות העיקריות שעל הפרק

השאלה היא עד כמה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ייתן לשר האוצר שלו את החבל להוביל את המשא ומתן עם עיני. השאלה היא לא רק כלכלית, אלא גם פוליטית. ספק אם נתניהו יוכל להרשות לעצמו לתת יותר מדי קרדיט ללפיד על סיום מוצלח של תקציב קשה. מאבק שכולל עיצומים ושביתות יכול לאפשר לנתניהו להראות שגם לפיד נכנס לאותה פינה כמו קודמיו, כלומר שהוא לא מביא איתו בשורה חדשה.

תסריט 2: עיני מוותר על הווטו ומסכים לעסקת חבילה

עופר עיני וההסתדרות שונים מכל גורם אחר שייפגע מהקיצוצים במשרד האוצר. לדוגמה אם משרד האוצר רוצה לקצץ בתקציב קצבאות הילדים או בתקציב המיועד לסלילת כבישים חדשים הוא צריך לשם כך את אישור ראש הממשלה, את אישור הממשלה עצמה ואת אישור חברי הכנסת. אמנם לא מדובר בשלוש משוכות קלות, אבל אף אחת מהן לא כוללת זכות וטו בדמות הסכמתו של שר הרווחה או שר התחבורה. לעיני יש זכות וטו שכזו בכל הנוגע לעובדים, פשוט משום שהשכר של עובדי המגזר הציבורי, דמי ההבראה שלהם ואי המיסוי על קרנות ההשתלמות לכלל העובדים במשק נקבעו בהסכמים. אם במשרד האוצר רוצים לשנות את החוזה, הם צריכים את ההסכמה של הצד השני לו - ושם מחכה עיני.

בסוף זה יקרה. יגיע הרגע שבו עייפים ומרוטים יודיעו אנשיהם של עיני ולפיד כי יש הסכם ולפנות בוקר יוזמנו צוותי הצילום לחגוג עם השניים את החתימה. השאלה עכשיו היא רק מה הסכם כזה יכיל, כאשר הנושאים על הפרק הם רבים, רבים מאוד.

מול עיניו של עיני עומדים שלושה נושאים חשובים, שעד כה מיעטו לדבר עליהם. האחד הוא העובדה כי הכסף האמיתי לא נמצא בתוספת השכר של 1% שאמורה להתקבל ביולי. נכון, זה בערך מיליארד שקל בשנה ל־300 אלף עובדי המגזר הציבורי ו־70 אלף עובדי הניקיון והשמירה במגזר, אבל עדיין, זה הכסף הקטן. הכסף הגדול נמצא בשנים 2013 והלאה. לשנים הללו אין עדיין הסכם שכר בין ההסתדרות למשרד האוצר, וכל נכונות של ההסתדרות להתפשר עתה תגדיל את הדרישה שלה לגבי תוספות השכר העתידיות ושם המיליארדים יהיו רבים יותר.

הנושא השני שחשוב מאוד להסתדרות הוא הטיפול בנושא העובדים בחוזה אישי המועסקים בשירות המדינה וההסתדרות רוצה להכניס אותם לתוך ההסכם הקיבוצי. הנושא השלישי הוא הרחבת רשת הבטחון לחוסכים בקרנות הפנסיה הנמצאים לקראת פרישה, כך שיגדל השיעור של אג"ח מדינה ייעודיות הניתנות להםמ־30% למחצית ומעלה, גם על חשבון החוסכים הצעירים יותר. שלושת הנושאים הללו יעלו בשיחות עם האוצר על עסקת החבילה החדשה, גם אם לא ברור האם ייכללו בה או לא.

מנגד, גם האוצר עשוי להעלות דרישות משלו. כפי שפורסם לראשונה ב"כלכליסט" באוצר מעוניינים גם הם להכניס דרישות לתוך עסקת החבילה. דרישה שכזו יכולה להיות שינוי במערכת יחסי העבודה ומערך הכוחות במשרדי הממשלה בין הוועדים למנהלים. במה שבאוצר אוהבים לכנות "רפורמה בשירות המדינה" שמשמעותה העברה של יותר סמכויות מהוועדים אל המנהלים. כך לדוגמה ניתן יהיה לנייד עובדים בין מחלקות גם ללא אישור הוועד, לתת תוספות שכר דיפרנציאליות והנושא החשוב מכולם מבחינת האוצר - להסדיר את האופן בו ניתנות תוספות שכר בעת שינויים מבניים, כך שלדוגמה לא יהיו עיצומים ודרישות לתוספות שכר כל פעם שמטמיעים מערכת מיחשוב חדשה.