עיני יכול לחייך – הפוליטיקה החדשה כבר נראית כמו הישנה
יכול להיות שהסכם השמיים הפתוחים טוב לציבור ולכן יאיר לפיד מקדם אותו. אבל הדרך שבה זה נעשה לא עוזרת ליצור יחסי אמון בין לפיד לעופר עיני. את המחיר לפיד עשוי לשלם כשיבקש מעיני לצמצם את החגורה בתקציב המדינה
לו הייתי יו"ר ההסתדרות עופר עיני, הייתי מביט בחיוך ישן על הפוליטיקה החדשה. שר האוצר יאיר לפיד, זה שעיני דווקא די מיודד עימו, עשה לו "גם וגם", כמו שלפיד אוהב להגיד. מצד אחד לפיד גם מקווה לקבל את שיתוף הפעולה של ההסתדרות בחבילת הגזירות והקיצוצים בתקציב המדינה, ומצד השני לפיד גם מחרב את מערכת היחסים עם ההסתדרות כאשר הוא מוצא לנכון, כמו במקרה של הסכם השמיים הפתוחים.
עיני יכול לחייך כי כמו שנראה עתה, הפוליטיקה החדשה מעולם לא היתה כל כך דומה לזו הישנה, וזו מכילה את כללי המשחק שהוא אשף בהם. היא מכילה את הפשרה המפא"יניקית, הפעם בדמות ה"גם וגם" הלפידי, ומכילה גם את ניסיונות כיפוף הידיים הפוליטיים. כך, כללי המשחק מבחינתו בכלל לא השתנו בעקבות הבחירות, הם אותו הדבר כפי שהיו. אין שום פוליטיקה חדשה.
מימין עופר עיני ויאיר לפיד צילום: עמית שעל, מיקי נועם אלון על מנת לרדת לעומקם של הדברים צריך להבין כי מערכת היחסים בין שר אוצר ליו"ר הסתדרות היא בדיוק מה שהיא – מערכת יחסים. וככזו, היא יכולה להיות מבוססת על שני מרכיבים – או מאזן אימה או אמון הדדי. לא גם וגם, אלא רק או-או. במלים אחרות, הפוליטיקה החדשה היתה אמורה להיות מבוססת על אמון ורצון טוב ולא על האפשרות השנייה.
מתישהו בין רביעי בערב לחמישי בבוקר נודע לאנשי ההסתדרות על כוונת לפיד להביא לאישור הממשלה את הסכם השמיים הפתוחים. מדובר בקוץ לא קטן ישר אל תוך העין של עיני ואנשיו. הטלפונים החלו לצלצל בלשכות שרי האוצר והתחבורה וכל צד הטיל על השני את האחריות לדחיפת הסכם השמיים הפתוחים לפיתחה של הממשלה החדשה דווקא עכשיו, בתקופה הכי רגישה שלה. לפיד הסביר למי בהסתדרות שרצה לשמוע כי מדובר בהסכם טוב לציבור, גם אם פחות טוב לחברות התעופה הישראליות, אבל כדי ליצור מערכת יחסים של אמון בינו לבין עיני הוא היה צריך להגיד את זה לפני שבועיים, לא ארבעה ימים לפני אישור ההסכם בממשלה.
שלא יהיה ספק, לא עושים צעד כמו הכנסת אישור ההסכם לסדר היום של ישיבת הממשלה מבלי להבין את השלכותיו. ואכן, מישהו, כנראה בלשכת רה"מ, הסביר ללפיד את המשמעויות של אישור ההסכם בניגוד לדעת ההסתדרות. מכאן שהמסקנה היא שלפיד בחר באופן מודע להתעמת עם עיני. זהו צעד לגיטימי, כמובן, אבל בעל השלכות.
על עיני אפשר להגיד הרבה דברים, אפשר לאהוב אותו או לא, אבל אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שהוא יודע דבר או שניים על עימותים מול שרי אוצר. הוא גם יודע לזכור ויודע לשכוח, ואת הזובור שלפיד האכיל אותו בסוף השבוע הוא סביר להניח יזכור. השאלה היא רק איך ומתי עיני ינסה ליישם את ההשלכות. אולי כבר בתקציב המדינה הקרוב.
