ההשכלה לא מזניקה פלסטיניות לעבודה

במסגרת מאבקה לקידום האשה הערבית כותבת מזאוי טור באתר האינטרנט הפופולרי "פאנט", שבו היא מציגה עבודות והישגים של נשים מהמגזר. לדבריה, החסם העיקרי לשילוב נשים בשוק העבודה בארץ הוא התרבות המסורתית, שבה הגבר הוא המפרנס הראשי ותפקידה העיקרי של האשה הוא לגדל את הילדים.

נשים מעזה בשה המשפחתי צילום: איי אף פי

בדיקה של מצב התעסוקה של נשים בגדה ובעזה מציגה תמונה דומה למדי מבחינה מספרית. ניתוח הנתונים מראה כי הסיבה העיקרית שנשים ערביות בישראל ונשים פלסטיניות לא יוצאות לעבוד היא דומה, ומקורה בתפיסת תפקידן בחברה.

מצב דומה במצרים ובירדן

לדברי מזאוי, חסמים נוספים שעומדים בפני נשים ערביות בארץ נובעים מסיבות גיאוגרפיות ומבניות. ריכוז גדול של ערבים ישראלים מועסק בעבודות כפיים. חסמים משמעותיים נוספים הם הריחוק ממרכזי התעסוקה והשפה העברית.

לעומת זאת, ברוב הערים בגדה ובעזה החסמים האלה לא קיימים. אלא שנתוני הבנק העולמי מראים כי בסוף 2011 עמד שיעור התעסוקה של נשים ברשות הפלסטינית על 17%. בגדה היה שיעור התעסוקה מעט גבוה יותר: 18% לעומת 15% בעזה.

רוב הנשים הפלסטיניות מועסקות במערכות החינוך והבריאות ובשירות הציבורי. אולם לפי הנתונים, רבע מהנשים העובדות לא מקבלות שכר, משום שהן עובדות בעסק המשפחתי הקטן. לפי הבנק העולמי, במצרים, ירדן ולבנון היה שיעור המועסקות גבוה רק במעט, כ־24% בממוצע.

אתגר לטווח ארוך

נתוני התעסוקה הנמוכים הם עגומים עוד יותר נוכח חלקן הגובר של נשים, בישראל ובשטחים, במוסדות להשכלה גבוהה. 58% מכלל הסטודנטים הערבים בישראל הן נשים וברשות הפלסטינית חלקן אף גדול יותר: 60% מבין 220 אלף הסטודנטים שרשומים בגדה ובעזה.

העובדה שנשים ערביות לא מימשו את ההשכלה שצברו לצורך השתלבות בשוק התעסוקה מובילה למסקנה שהגורם המכריע שמונע תעסוקה גדולה יותר של נשים הוא המסורת. אפשר וצריך להתמודד עם החסמים האחרים, אך ההתמודדות עם החסם התרבותי היא מורכבת ואורכת זמן רב.