אי.די.בי פתוח: בעלי האג"ח שמו רגל בדלת

עצם ההחלטה על צעד שכזה מעביר את אי.די.בי פאזה. כל מילה שתיאמר בדירקטוריון תישקל פעם ועוד פעם, כל החלטה עסקית תלווה בעוד כמה חוות דעת משפטיות. הכל ידווח לבית המשפט וייעשה תחת עינו הפקוחה, כשהממונה יכול לבקש מבית המשפט לעצור פעולות אלו, אם הוא רואה לנכון.

הכניסה הזו לתהליך מפוקח על ידי בית המשפט היא בגדר ניצחון בקרב של בעלי איגרות החוב, אך הם רחוקים עוד שנות אור מניצחון במלחמה כולה. ההפך הוא הנכון. השופט איתן אורנשטיין ציין בהחלטתו כי הוא סבור שסיכויי התביעה אינם גבוהים.

כשאלו הם גבולות הגזרה, ומכיוון ששני הצדדים לא רוצים להיגרר לדיונים של שנים בבתי המשפט, סביר להניח כי יקשיבו לעצתו של השופט ויגיעו להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט. זה למעשה מה שרצו מחזיקי איגרות החוב מלכתחילה ולזה סירבו בתוקף באי.די.בי. אפילו את המילה "הסדר" אסור היה להזכיר ליד אנשי אי.די.בי, שהעדיפו לטמון את ראשם בחול. כעת, משנכנסה אי.די.בי לתוך הליך בבית המשפט, יהיה לה קשה מאוד לצאת ממנו ללא הסדר.

נוחי דנקנר. קיבל נהג מלווה צילום: אוראל כהן

ועוד משהו שאולי כדאי להפוך אותו לנורמה בשל פסטיבל הערכות השווי המצוצות מן האצבע, הן של מחזיקי איגרות החוב והן של אי.די.בי. השופט קבע כי הפערים בין הערכות השווי אומרים דרשני. במילים אחרות: אורנשטיין לא סופר את הערכות השווי. זו צריכה להיות הנורמה.

הערכות השווי מטעם צד זה או אחר, בטח במקרים כמו של אי.די.בי - שבהם הערכת השווי עומדת במרכזה של מהות ההחלטה - צריכות להיעשות על ידי גורם בלתי תלוי מטעם בית המשפט. רק כך יכול השופט לקבל החלטה מושכלת שהמשמעויות שלה עשויות לקבוע את גבולות הגזרה שבהם יכולים מחזיקי האג"ח לשחק מול החברות.