רק אחד מ-4 מובטלים יקבל הכוון או הכשרה מקצועית

530 דורשי עבודה על כל פקיד בשירות התעסוקה לעומת 203 ב־1990. זה מה שקורה כשמספר דורשי העבודה הוכפל ואילו התקציב נשאר אותו הדבר

מיקי פלד 07:0102.05.13

כך נראים המספרים שמאחורי הייבוש התקציבי של שירות התעסוקה. מספר דורשי העבודה שעליהם אחראי כל פקיד יותר מהוכפל מאז 1990 כך שכל פקיד בשירות אחראי ב־2012 על 530 דורשי עבודה בממוצע, לעומת 203 ב־1990. אף שמספר דורשי העבודה הוכפל מאז 1990, התקציב נשאר ריאלית כמעט אותו הדבר: תקציב שנתי של 170 מיליון שקל ל־203 אלף דורשי עבודה בממוצע חודשי ב־2012 לעומת 91 אלף ב־1990. במילים אחרות, ההשקעה בדורשי עבודה צנחה לפחות מחצי מאז שנות התשעים.

קראו עוד בכלכליסט:

נתונים אלה נמסרו לאגודה לזכויות האזרח על ידי שירות התעסוקה ודרכם ניתן לרדת לפרטים הקטנים שמסתתרים מאחורי התורים הארוכים בלשכות התעסוקה. בשנה שעברה רק דורש עבודה אחד מתוך ארבעה קיבל שירות שאמור לעזור לו למצוא עבודה מעבר לרשימת המשרות המגיעות לפקיד בלשכה, אם זה אבחון, ייעוץ תעסוקתי, הכשרה מקצועית וכדומה. כלומר, דורש העבודה מגיע לפקיד שבודק אם יש עבודה שמתאימה לו, אך רוב הסיכויים הם שבכך ימוצה הקשר בין דורש העבודה ללשכה. הדבר חמור שבעתיים כאשר מדובר בדורשי עבודה מבוגרים יחסית, או כאלו שנדרשים להם כישורים חדשים כדי להשתלב בשוק העבודה, כגון אוריינות מחשב.

שירות התעסוקה (ארכיון) צילום: שאול גולן

לדוגמה, על פי שירות התעסוקה עצמו, רק 0.76% מדורשי העבודה קיבלו קורס מחשבים כלשהו ורק 0.14% נשלחו לאבחונים מורחבים שיעזרו להתאים להם תחום מקצועי חדש. זו אולי אחת הסיבות שיותר מ־30% מדורשי העבודה, כ־70 אלף איש, הם כאלו שמובטלים מעל 270 יום ברציפות.

מעגל הייבוש וההפרטה

איש לא יודה בכך בפה מלא, אך זה שנים ארוכות מבצעת הממשלה ניסיונות חוזרים ונשנים להפרטת תפקידי שירות התעסוקה או להוצאה למיקור־חוץ של תפקידיו העיקריים. תחילה היתה זו תוכנית ויסקונסין, או בשמה הישראלי אורות לתעסוקה, שהחלה ב־2005 ונמשכה כארבע שנים וחצי, והיתה אמורה לטפל בהכשרה והשמה בעבודה של מקבלי הבטחת הכנסה באמצעות חברות פרטיות. לאחר ביטולה החלו לצוץ 21 מרכזי תעסוקה של הג'וינט, בתמיכה ופיקוח של המדינה, המיועדים בעיקר לאוכלוסייה החרדית והערבית. מרכזים כאלו בירושלים ובבני ברק נחנכו במרץ האחרון בעלות של 70 מיליון שקל.

עתה, כפי שפורסם בשבוע שעבר ב"כלכליסט", יש כוונה במשרד האוצר לנסות ולהחיות מחדש את תוכנית ויסקונסין שעלותה כ־300 מיליון שקל בשנה. כך עשוי להיווצר מעגל תקציבי ותדמיתי שבו בעיות ניהול מובילות לתדמית שלילית שמובילה להפרטה חלקית ולהעברת תקציבים מהשירות לגורמים חיצוניים, מה שמקשה עוד יותר על פעולת שירות התעסוקה ונותן לגיטימיות להמשך ההפרטה.

לדברי עו"ד טלי ניר, מנהלת מחלקת זכויות חברתיות באגודה לזכויות האזרח, "הקיצוצים המתמשכים בשירות התעסוקה הפכו אותו למקום שבאים אליו רק בשביל דמי האבטלה, אבל מדובר בגוף בעל תפקיד חברתי ייחודי. בניגוד לחברות השמה פרטיות, המנדט של השירות הוא לפעול כגוף ציבורי שדואג לכל דורשי העבודה, להגן עליהם מאפליה או מהעסקה פוגענית, לעודד יציאה לעבודה, ולסייע גם לעובדים שנחשבים פחות אטרקטיביים עבור החברות הפרטיות. ממשלה שמדברת על הצבת האדם העובד במרכז חייבת לפעול כבר עכשיו כדי לחזק את השירות החיוני הזה עבור כלל האזרחים, ובפרט - אלו שחיים בעוני".

בועז הירש, מנכ"ל שירות התעסוקה. מעגל תקציבי ותדמיתי צילום: עמית שעל

מבקשים עוד תקציב

בעבר כבר נשמעו טענות על תת־תקצוב של שירותים חיוניים, ובמקרה אחד - זה של סל הבריאות - הדבר אף הגיע לפתחו של בית המשפט העליון. עתירה של שירותי בריאות כללית ומכבי אמנם ארכה שמונה שנים, אך בסופה קבעו השופטים כי הייבוש התקציבי של סל הבריאות עשוי להוות "פגיעה חמורה ורחבה" בציבור החולים. בעקבות העתירה חויב משרד האוצר להציע נוסחה חדשה לעדכון סל הבריאות. הנוסחה המתגבשת עשויה להוסיף עוד כ־100 מיליון שקל לסל בכל שנה.

עם זאת, שלא כמו קופות החולים, שירות התעסוקה לא יכול לתבוע את המדינה שכן הוא חלק ממנה. אולי הדיון שיתקיים בוועדת העבודה בנושא תקציב השירות בשבוע הבא ישנה במשהו את מחויבות האוצר לשירות התעסוקה.

משירות התעסוקה נמסר בתגובה: "בתקציב 2012 היתה תוספת תקציבית ובמסגרת הדיונים לתקציב 2013 יש בקשה להרחבה נוספת של תקציב השירות והנושא נמצא בדיונים".