יוסי למל: המעצב שלימד אותי לעשות הרבה בכל כך מעט

עם הכרזות של יוסי למל נפגשתי לראשונה בגיל 17, בשיעור בתיכון. זו היתה כרזה לאמנסטי, עם הסמל המוכר שלמל עיצב לאמנסטי ישראל ב־1995 - איור של כף יד מושטת, שהרווחים בין אצבעותיה יוצרים ידיים מושטות לעזרה. הכרזה הזאת תיארה את הפער שבין העולם השבע לעולם הרעב בדימויים פשוטים מאוד: מעט מאוד קרה על הכרזה. הרבה מאוד קרה אצל הצופה. אצלי.

יוסי למל. לומר המון בכל כך מעט

כרזה של למל לארגון זכויות האדם אמנסטי. שפה שצולחת את המודעוּת איור: יוסי למל

למל (56) - אמן, מעצב כרזות ומבעלי פרסום למל כהן, בוגר המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל - עיצב אינספור כרזות בולטות, הידועות שבהן לגופים פוליטיים וחברתיים, וקטף עליהן שלל פרסים, כולל בביאנלות גדולות לעיצוב בקוריאה, בצ'כיה ובמקסיקו.

"מקורות ההשראה שלי היו הצייר הבלגי רנה מאגריט, שהשפה שיצר משפיעה עד היום על הרבה מאוד דברים, מקמפיינים מסחריים ועד אמנות הרחוב של בנקסי; והמעצב הגרמני ג'ון הרטפילד, שידוע בכרזות הלוחמניות נגד הנאצים בשנות השלושים", הוא מספר.

בשנים האחרונות למל מסתובב עם הכרזות שלו בין תערוכות ברחבי העולם, דווקא בתקופה שבה עקרונות העיצוב עומדים במבחן העולם הדיגיטלי, על הקצב המהיר והסגנון הישיר שלו. "החשיפה לעבודות היום היא לפעמים חסרת היררכיה, אבל עדיין יש יצירות חתרניות, נפלאות ומעוררות השראה, כמו אלה של איי ווייוויי הסיני או של מאוריציו קטאלאן האיטלקי", הוא אומר. 
 

מימין לשמאל: כרזות לתחרות כרזת הרגאיי 2013, למלחמה בזיהום האוויר, ולביאנלת הכרזות במקסיקו סיטי 2009 איור: יוסי למל

נדמה לי שגם הכרזות שלו עצמו עוברות את המבחן הדיגיטלי בקלילות - אולי כיוון שהן הקדימו את זמנן בבהירות ובמהירות. היום קל יותר להבין את החוכמה שלהן, ואת הפעולה המיידית שיש להן על הצופה.