המדינה נתנה לכיל רישיון לשדה בריר בלי מכרז
החברה מבקשת לכרות פוספטים בשדה ליד ערד ונתקלת בהתנגדות מחשש לבריאות הציבור. יו"ר האופוזיציה, שלי יחימוביץ': "אנחנו נלחמים כדי להביא לבדיקה יסודית של הנושא על ידי משרד האנרגיה"
האם כיל רשאית בכלל לכרות פוספטים בשדה בריר שליד ערד, כפי שהחברה מתכננת לעשות? תוכנית החברה עוררה ויכוח - האם הכרייה בשדה בריר מסוכנת לבריאות הציבור בשל קרבתו לשלושה יישובים? הוויכוח עדיין לא הוכרע, כאשר משרד הבריאות מתנגד לכרייה והמשרד להגנת הסביבה לא ייתן אישור כל עוד משרד הבריאות מתנגד. במינהלת התכנון שכפופה למשרד הפנים תומכים בביצוע פיילוט כרייה בשדה בריר וגם משרד האנרגיה והמים תומך בכך.
- ליצמן: נפנה למבקר המדינה לבדוק את הכרייה בשדה בריר
- עובדי רותם אמפרט יפגינו מול משרד הבריאות בשל התנגדות גרמן לכרייה בבריר
אולם מתברר כי יש שאלה נוספת לגבי התוכנית: מדוע המדינה נתנה לחברת כימיקלים לישראל (כיל) זיכיון לכריית פוספטים בשדה בריר, ללא שום מכרז או הליך תחרותי דומה?
מרבץ הפוספטים שקיים בשדה בריר התגלה בבדיקה שעשתה חברת פוספטים בנגב ב־1983, אז חברה ממשלתית. ב־1992 החל הליך ההפרטה של כימיקלים לישראל, שכללה גם את רותם אמפרט ופוספטים בנגב, אותן קנתה החברה לישראל. על פי גרסה אחת, הזכויות שהיו בידי החברה הממשלתית נשארו בידי כיל גם לאחר ההפרטה, אולם יש הטוענים כי הממצאים שגילתה חברה ממשלתית צריכים להישאר בידי הממשלה.
פוטנציאל למכירות בהיקף עשרות מיליארדי דולרים
שדה בריר הוא חלק קטן משדה הפוספטים "שדה זוהר", שנתגלה והוגדר בשנים 1980–1981 במסגרת סקר גיאולוגי ארצי. השדה מצוי בבקעת ערד, סמוך לעיר ערד, ליישובים כסייפה ואל־פורעה ובסמוך לבסיס חיל האוויר נבטים, ומשתרע על שטח של 60 קמ"ר. הפוטנציאל הכמותי שבו נע בין 250 ל־500 מיליון טונות פוספט בר־ניצול, כשהמחיר הממוצע לטונה פוספט עומד על 100–150 דולר.
ב־1983 החלו המכון הגיאולוגי של משרד האנרגיה וחברת פוספטים בנגב, אז חברה ממשלתית, לבצע סקר פוספטים ארצי נרחב. ממצאי הסקר העלו כי מרבץ הפוספטים בשדה זוהר מתאים לניצול. ב־1999 הוגשה תוכנית לכריית פוספטים בבריר למוסדות התכנון.
יו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ' הפנתה בתחילת החודש שאילתה לשר האנרגיה והמים סילבן שלום ולשר האוצר יאיר לפיד, "כיצד ניתנו לחברה פרטית רישיונות החיפוש המקנים לה זכויות בלעדיות במשאב המדינתי ללא מכרז כנדרש בהוראות לחוק חובת המכרזים"?. טענה זאת עלתה בעבר בעתירה נגד הכרייה בשדה בריר שהוגשה ב־2009 וב־2011 על ידי עו"ד אפי מיכאלי, מהמכון לאחריות תאגידית המרכז האקדמי למשפט ועסקים, שהיה שותף לניסוח השאילתה עם יחימוביץ'.
בתשובת המדינה לעתירה נאמר כי רישיונות החיפוש אינם בתוקף, אך "חברת רותם לא איבדה את הבלעדיות המוקנית לה, לאחר שהשלימה את דרישות המפקח במסגרת הרישיון". לפי הסברי כיל והמדינה, רישיונות החיפוש של שדה בריר מגיעים מפקודת המכרות. מדובר בפקודה מנדטורית שביולי האחרון הוכנסו בה תיקונים, ובין היתר מוגדר בה כי ניתן להעניק רישיון חיפוש למי שמחזיק בהיתר חיפוש או חקירה. גם כיל נאחזת בבלעדיות המוקנית לה בתשובה לעתירה ומזכירה כי לפי פקודת המכרות חובת המכרז חלה רק על מי שאין לו זכות ראשונים.
הזכויות נשארו בחברה גם אחרי ההפרטה
חלק מהוויכוח הוא כאמור לזכות מי נרשם הגילוי. יחימוביץ' ועו"ד מיכאלי טוענים כי הגילוי היה על ידי המדינה. בתשובת משרד האנרגיה ליחימוביץ' נכתב כי "המכון הגיאולוגי ערך סקרים מפורטים במימון חברת הפוספטים. מרבצי הפוספט היו ידועים, אך ריכוזי הפוספט, איכותו, כמותו והתאמתו להליכים לא היו ידועים... בעת רכישת חברת הפוספטים נרכשו זכויות וחובות העבר שלה".
אילוסטרציה צילום: יאיר שגיא עוד כותב המשרד כי "הנחיות המפקח על המכרות מיולי 2012 קובעות כי לקבלת זכויות חיפוש מכוח פקודת המכרות יש לקיים הליך תחרותי הפתוח לכלל הציבור המעוניין. כפי שצוין בתגובת המדינה בעתירה, הליך הענקת זכויות חיפוש - בהיתר חיפוש, היתר חקירה ובעקבותיהן רישיון חיפוש ותעודת תגלית, אינו כפוף לחוק חובת המכרזים".
ויכוח מעניין נוסף הוא אם שדה זוהר עצמו ניתן לכיל. "האם הזכויות שהוענקו לחברת הפוספטים הממשלתית נכללו במסגרת הערכות השווי שנעשו לכיל ובתשקיפים שצורפו להנפקתה בבורסה?", שואלת יחימוביץ'. משרד האנרגיה מפנה שאלה זו למשרד האוצר, שכבר מסר בעבר ל"כלכליסט" כי זו שאלה לרשות ני"ע. לפי בדיקת "כלכליסט", בתשקיף החברה נכתב כי "המדינה נתנה זיכיונות לכריית פוספט בערד (מישור רותם), אורון וצין".
מכיל נמסר כי: "שדה בריר התגלה בפעולות החקירה הגיאולוגית, לפי היתר חקירה, שבוצעו על-ידי החברה (אז - פוספטים בנגב),בשנים
83-84, בעת היותה חברת בת ממשלתית.פעולות הסקר הגיאולוגי המפורט, לפי רשיונות חיפוש, בוצעו על-ידי החברה בין השנים 1998-2003, לאחר תחילתו של תהליך ההפרטה, ואף לאחר גמר תהליך ההפרטה. הזכות הבלעדית לקבלת זיכיון כרייה התגבשה לאחר פעולות הסקר הגיאולוגי המפורט (לפי רישיונות החיפוש, שכאמור ניתנו לאחר ההפרטה) ועל-יסוד תוצאותיו. בעת ההפרטה, נמכרו למעשה כל נכסי החברה עובר להפרטה לרבות פירות המחקרים שבוצעו וכן הזכות לקבלת זיכיון הכרייה".
עוד נמסר כי: "התשובה לשאלה האם ניתנה תמורה מספקת בעת ההפרטה היא חד משמעית כן. קודם להפרטת החברה לציבור ביקשה המדינה הערכת שווי מחמש חברות שונות ובסופו של דבר הממשלה אימצה את חוות הדעת הגבוהה ביותר. מעבר לכך, מחיר מניית החברה נשאר קבוע לאורך שנים ארוכות, למרות שהבורסה בת"א עלתה באותן שנים בעשרות אחוזים, ומניות חברות הדשנים בעולם עלו אף ביותר מזה. ממשלת ישראל נכשלה בהפרטת החברה בבורסות בניו יורק ובלונדון אך ורק כי מחירה של כיל נתפס גבוה במיוחד".
יו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ': "עולה חשש אמיתי שבמסגרת ההפרטה הנחפזת של כיל הועברו לידיה זכויות על כלל מחצבי הפוספט במדינת ישראל, מהלך שאין לו אח ורע בעולם. מדובר בעוד מקרה שבו ממשלת ישראל מעבירה משאבי טבע השייכים לכלל הציבור לידי ידיים פרטיות שבאופן שיטתי הן תמיד אותן ידיים. אנחנו נלחמים כדי להביא לבדיקה יסודית של הנושא על ידי משרד האנרגיה".
