כשאני אגמור לסדר את כל המידע בעולם, הוא יהיה מקום טוב יותר

גיל אלבז רוצה לדעת הכל. "זו התמכרות, וזה ככה מאז שאני יכול לזכור את עצמי, כשהייתי בן ארבע־חמש. כשההורים שלי התעייפו מלענות על השאלות שלי, הם נתנו לי ספר. וזה היה מרתק עבורי להחזיק ביד את כל הספר. לא עניין אותי לדעת רק מה המקום הכי חם בעולם. רציתי לדעת מה הטמפרטורה החודשית הממוצעת בכל מקום בעולם, לדעת כל דבר על כל מקום בעולם. כשהתחלתי להתעניין בספורט ולראות משחקי בייסבול בטלוויזיה, רציתי לדעת מה ממוצע החבטות של כל שחקן. רציתי להרגיש את השליטה והכוח מכך שיהיה לי משאב שבאמצעותו אוכל לענות על כל שאלה, לספק כל סקרנות".

חלום הילדות הזה עדיין בוער באלבז (42), והוא תרגם אותו לקריירת יזמות מצליחה שבבסיסה שאיפה מרחיקת לכת: לארגן את כל המידע בעולם. זה היה הרעיון הראשוני של החברה הראשונה שהקים, Applied Semantics - שב־2003 נמכרה לגוגל בסכום עתק והפכה לאחד ממנועי הרווח העיקריים של ענקית החיפוש. וזו גם השאיפה העומדת בבסיס החברה הנוכחית שלו, Factual, אחת הלוהטות בחוף המערבי.

"בטווח הארוך", מסביר אלבז ל"מוסף כלכליסט", בראיון ראשון לכלי תקשורת בישראל, "מידע הוא הדבר היחיד שהוא בעל ערך. דמיין את איש המערות הראשון שאמר 'אני רוצה ליצור משהו'. האם מישהו חשב באותו זמן, לפני שהכלכלה היתה קיימת, שיהיה שוק בן 60 טריליון דולר למוצרים פיזיים? ואני חושב שבעתיד יהיה למידע שוק, ובסופו של דבר הוא יהיה הרבה יותר גדול מהשוק הקיים היום של מוצרים ושירותים פיזיים".

שוק המידע, לפי אלבז, נמצא ממש בחיתוליו, וכעת הוא מנסה לתפוס בו בכורה. אבל הוא לא היחיד. התחום שבו הוא פועל ומשקיע - איתור עובדות ודפוסים מפתיעים במאגרי מידע עצומים, מה שמכונה "ביג דאטה" - נהפך לתחום החם ביותר של עולם הטכנולוגיה, ואלבז היה לאחד השמות הבולטים בו. "הניו יורק טיימס" הקדיש לו בשנה שעברה כתבה נרחבת, ובה טען שאלבז עשוי להיות "הממציא והמשקיע המשפיע ביותר בעולם הביג דאטה". האתר הכלכלי המשפיע ביזנס אינסיידר נחרץ יותר, ולפני חודשיים כתב על אלבז תחת הכותרת "האיש ששינה את האינטרנט לנצח עומד לעשות זאת שוב". המגזין הנחשב "MIT Technology Review" הכתיר את Factual "אחת מ־50 החברות פורצות הדרך של 2013". אלבז, מצדו, מקווה לשנות לא רק את האינטרנט. הוא בטוח שארגון המידע יוביל לעולם יעיל יותר, אולי אפילו טוב יותר: "במונחים של הפיכת מידע לנגיש, אנחנו כחברה נמצאים עדיין בעידן האבן. ואני מרגיש שיש לי שליחות, לתקן את הבעיה הגדולה הזאת".

מה הזמן הנכון למכור חברה לגוגל

לפני שאלבז שינה את האינטרנט, האינטרנט שינה אותו. הוא נולד בשם גלעד (גיל הוא הקיצור שהשתרש) בוושינגטון די.סי, בן לאב ישראלי, מרצה לספרות עברית, ואם אמריקאית, עיתונאית. השיחה איתו, מלוס אנג'לס, מתנהלת באנגלית, כי "אני מדבר עברית די טוב עבור מי שלא דיבר עברית בבית, ודי גרוע עבור מי שנקרא גלעד". ילדותו עברה עליו באוהיו, טקסס ופלורידה, ובהתעניינות גוברת לא רק במזג האוויר ובספורט, אלא גם בכלכלה. "התענייניתי במניות ובשרטוט גרפים של מניות", הוא מספר. "לא היו מחשבים שיעשו את זה, אז זה משהו שנאלצתי לעשות בעצמי, באופן יומי, מהעיתון, עם עיפרון ונייר. כשראיתי גיליון נתונים ממוחשב בפעם הראשונה זה היה בעיניי כלי קסום לחלוטין".

מייסדי גוגל לארי פייג' (מימין) וסרגיי ברין. קנו מאלבז את האלגוריתם שמאפשר להם להתאים מודעות לעמודים, ומכניס להם הרבה כסף צילום: איי פי

בחיים אחרים אלבז עשוי היה להיות אשף פיננסים בוול סטריט. אבל חיבתו למספרים ופתרון בעיות הובילה אותו מערבה, לקלטק, המכון הטכנולוגי של קליפורניה, מהמוסדות המובילים בעולם. "למדתי בקולג' כלכלה והנדסה ומדע יישומי, אבל לא התעניינתי במחשבים", הוא מספר. "הם שימשו שם בעיקר לדברים כמו בניית מודלים של תנועת האוויר סביב כנף המטוס. עושים דברים כאלה בקלטק". אחרי הלימודים עבד בכל זאת כמהנדס ביבמ ובחברת מסדי נתונים, "ושלוש שנים אחרי שסיימתי את התואר ראיתי דפדפן אינטרנט בפעם הראשונה. ופתאום זה העיר בי את העניין העמוק במידע, ובאופן שבו הוא יכול להפוך את העולם למקום טוב יותר. די מהר מצאתי את עצמי חושב כל הזמן על להקים חברה חדשה ומדבר על כך עם חברים: 'הרשת היא התחלה טובה, אבל מה אנחנו עומדים לעשות עכשיו?'".

המחשבה הזאת הובילה לייסוד החברה הראשונה שלו, Oingo, שלימים שינתה את שמה לאפלייד סמנטיקס (סמנטיקה יישומית). "החזון של החברה היה אידאליסטי מאוד - בואו נארגן מידע", הוא אומר ומפרט: "החברה היתה מבוססת על הרעיון של להבין כל מילה בכל עמוד אינטרנט. ואיך מבינים את המילה? מסתכלים על ההקשר של כל מילה בכל עמוד ברשת. בעצם זו בעיית מידע ענקית, של בניית מודלים להבנת שפה. ואנחנו ראינו אותה כצעד ראשון לבניית מודל של הבנת כל הידע". בשלב הבא, אומר אלבז, "שכרנו אנשי פיתוח עסקי חכמים מאוד, שאחי איתן היה אחד מהם, שהבינו איך אפשר לקחת את הטכנולוגיה הזאת וליצור באמצעותה מוצרים שאפשר למכור".

בהיסטוריה הקצרה של עולם האינטרנט, המודל שאלבז ועמיתיו מצאו בסופו של דבר היה מהפכני: "להבין את כל המילים בעמוד, להבין במקביל את כל המודעות הזמינות במאגר הפרסומות, ואז להתאים ביניהם בעזרת טכנולוגיה סמנטית". כך נולד המוצר adsense, שמאפשר פרסום מודעות המתאימות ספציפית לתוכן העמוד שבו צופים הגולשים. מי שעלתה על הפוטנציאל הגלום בחברה היתה גוגל, שקנתה את אפלייד סמנטיקס ב־2003. שנה לאחר מכן גוגל הונפקה, וכיום שווי השוק שלה עומד על 289 מיליארד דולר. "מכרנו בדיוק בזמן הנכון", אלבז אומר.

אלבז מעולם לא חשף כמה כסף הרוויח ממכירת החברה. לפי הכתבה ב"ניו יורק טיימס", 30 אלף דולר שהשקיע אביו של אלבז, נסים, בחברה נהפכו ל־18 מיליון דולר. ההערכות בתעשייה מדברות על עסקה שבה קיבלו בעלי החברה מגוגל 102 מיליון דולר, במזומן ובמניות שמאז ערכן עלה משמעותית. אחרי המכירה אלבז מונה למנהל הפיתוח של גוגל בלוס אנג'לס, במרכז שמונה כיום, לגאוותו, כ־600 אנשים. על פי אחת ההערכות, המוצר שפיתחה אפלייד סמנטיקס מכניס לגוגל כ־10 מיליארד דולר בשנה.

החברה שיודעת הכל על כל מקום

בסוף 2006 אלבז עזב את גוגל. שישה ימים אחר כך הוא כבר הקים את Factual. "אין ספק שזה מאוד בוער בי", הוא אומר כשאני שואל למה החליט לחזור לחיי הסטארט־אפ. אבל לצד הרצון שלו לנסות להשיג "מטרה שאפתנית באופן מדהים" ולהפוך את העולם לטוב יותר, הוא מציין סיבה נוספת: "האתגרים ומערכות היחסים שיוצא לי לבנות הם עבורי דבר מאוד כיפי ומתגמל. עכשיו, כשיש לי משפחה (הוא נשוי ואב לשלושה), זה לא קל. יש טרייד אוף שצריך לעשות. אז אני לא באמת הולך לראות סרטים, או יוצא הרבה, אבל איכשהו הצלחתי לגרום לשילוב של סטארט־אפ ומשפחה לעבוד".

כשהחברה קמה, אלבז עוד לא ידע בדיוק מה תעשה. "הרעיון המקורי היה לנסות להגיע לחזון של העתיד, לחשוב לאן הדברים הולכים ולנסות למצב את עצמנו כך שתהיה לנו הרבה השפעה, גם אם לא ידענו מה יהיה תפקידנו הספציפי. מה שניסינו לעשות הוא לדמיין איך ייראה העתיד במציאות שיש בה שוק מידע דינמי. והרעיון הוא שבעתיד המידע יהיה נגיש. לפעמים זה יהיה בחינם, לפעמים בתשלום. היום, אם אתה רוצה לכתוב פיסת תוכנה שתשאל שאלה פשוטה, כמו למשל אם לרופא מסוים יש רישיון בקליפורניה, עדיין בלתי אפשרי לקבל מידע מוצק כתשובה. לשאול שאלה כזאת צריך להיות דבר זול מאוד. אבל כרגע זה פשוט בלתי אפשרי. ולכן בעולם יש עדיין אי־יעילות אדירה. אנשים מקבלים החלטות לא נכונות כל הזמן. הם הולכים למסעדה סגורה, או לרופא לא נכון שיש לו התמחות לא נכונה. ויש כאן הזדמנות של טריליוני דולרים לעזור לאנשים לקבל החלטות טובות יותר, דרך תוכנה".

עם כזה חזון, ועדיין בלי פתרון, אלבז הצליח לגייס כסף מכמה מהקרנות המובילות בעמק הסיליקון, כולל אנדרסין הורוביץ (שהשקיעה בין היתר בפייסבוק, טוויטר, סקייפ, גרופון ופינטרסט). עם 27 מיליון דולר, היה קל יותר לנסות לפתח מוצר. והמוצר שהם ביקשו לפתח היה פשוט - מידע אמין.

וזה אכן המוצר ש־factual מוכרת, לחברות גדולות וקטנות. היא מלקטת מידע ממגוון מקורות, כולל מאגרים ממשלתיים ואינפורמציה שחברות שקונות ממנה מספקות לה תמורת הנחה. את המידע הזה, שמגיע אליה במגוון צורות ועם לא מעט רעש רקע ואי־דיוקים, היא מעבדת באופן אוטומטי, והופכת אותו לנתונים מסודרים לשימוש הלקוחות. כלומר היא מוכרת להם מיליונים רבים של פיסות נתונים קטנות: רכיבי תזונה של מאות אלפי מוצרי מזון, רשימת כל התיכונים בארצות הברית, רשימת חברות הביטוח שאיתן עובדים 1.8 מיליון עובדי מערכת הבריאות האמריקאית ועוד ועוד.

כרגע היא מתמקדת בעיקר במידע על מקומות. "בנינו המון טכנולוגיות כדי לייצר מידע באופן אוטומטי", אלבז מסביר. "יש עשרות צעדים: אתה צריך לאסוף מידע, להבין אותו, לסדר אותו בשורות ועמודות, לנקות אותו, לאמת אותו. כל הפיסות האלה שהן חלק מפאזל גדול. בשלב הבא, צוותי המוצר והפיתוח העסקי שלנו זיהו שההזדמנות הכי גדולה נמצאת בתחום המובייל. יש כבר מיליארד טלפונים חכמים, וזה אומר שאפשר לעזור לאנשים לקבל מידע שקשור למיקום שלהם. אנחנו ראינו כאן הזדמנות משמעותית, ולכן התמקדנו בעיקר במיקום. המשימה של החברה הפכה להיות: 'אנחנו רוצים לדעת הכל על כל מקום'". בדיוק כמו שאיפת הילדות של אלבז.

זה הצליח להם. כשבעל סמארטפון אי שם בעולם בודק בו כיום מה שעות הפתיחה של בית עסק סמוך או מה התפריט במסעדה, יש סיכוי סביר שהמידע שהוא רואה מגיע במקור מ־factual, שמכרה אותו למפתחת האפליקציה שבה הוא משתמש.

"אנחנו מספקים מידע על 66 מיליון מקומות ב־50 מדינות: ממסעדות, דרך פארקים ועד ניקוי יבש. לא קל להחזיק מאגר מידע כזה נקי ומאורגן, וזה חלק יסודי מהמוצר שאנחנו מספקים. כיום יש לנו מאות לקוחות, כולל מפתחי האפליקציות והמובייל הגדולים ביותר". מדובר בכמויות מידע אדירות - שלושת־רבעי פטה־בייט (פטה בייט אחד הוא מיליון גיגה־בייט. כמות המידע שברשות factual שקולה למידע בכ־3.5 מיליארד ספרים). כל המידע הזה מאוחסן על גבי שרתיה של אמזון. בין הלקוחות של factual נמנים אתרי ביקורות פופולריים כמו Yelp ו־TripAdvisor, מנוע החיפוש בינג של מיקרוסופט, הרשת החברתית FourSquare ולפי חלק מהפרסומים גם שירות המפות של אפל.

מידע הוא הדבר היחיד שאי אפשר להעתיק

איתור מידע רלבנטי למיקום של בעל הסמארטפון הוא השימוש הפשוט והיומיומי ביותר של אוצר המידע האדיר ש־Factual אוגרת. אבל למיליונים על מיליונים של עובדות מוכנות לשימוש שיושבות בשרתים שלה יכול להיות עוד ערך כלכלי, ולא רק כלכלי, אדיר, בעידן שבו עוד ועוד חברות מגלות את הביג דאטה, התעשייה הצומחת במהירות של זיהוי דפוסים שאפשר לאתר רק על סמך כמויות מידע אדירות. אלה דפוסים שיכולים להיות שווים הרבה כסף לארגונים גדולים או למשווקים - מדפוסי הקנייה של נשים בהיריון, דרך ההרגלים הרומנטיים של משתמשי פייסבוק ועד תוכניות התחזוקה המיטביות עבור ציי רכב של חברות שילוח. "התחלנו לפני שאנשים התחילו לדבר על ביג דאטה. חשבנו שביג דאטה הולך להיות הדבר הגדול הבא, ובכל זאת היינו מופתעים לחלוטין כשפתאום התחילו לכתוב על זה ב"אקונומיסט", כשהתחום נכנס למיינסטרים. חשבנו שזה ייקח יותר זמן, אבל עכשיו פתאום כולם מדברים על מדעי המידע. וזה נהדר עבורנו".

החברה של אלבז היא רק שחקן אחד בכלכלת המידע החדשה שהולכת ונבנית כיום. למעשה, הוא לא רק יזם ביג דאטה מוביל, אלא נחשב אחד המשקיעים הבולטים בחברות צעירות בתחום. אני מבקש ממנו להתעכב עוד על האופן שבו הוא רואה את הכלכלה החדשה, ובעיקר מנסה להבין את פשר האמירה שלו, שלפיה "בטווח הארוך מידע הוא הדבר היחיד שהוא בעל ערך". את החזון הזה אלבז מנסה להסביר באמצעות המונח החביב על וורן באפט: חפיר. כלומר, המכשול שמקשה על המתחרים להיכנס לתחום שלך ולאכול לך את ההכנסות.

"בסופו של דבר", הוא אומר, "החפיר הכי גדול שיש לחברה הוא לא התוכנה שלה. לתוכנה אתה יכול לעשות אאוטסורסינג. אתה יכול לבקש ממישהו אחר שישחזר משהו שראית ברשת. אבל את המידע אי אפשר לשחזר ככה. אם אתה יזם עם המון כסף, אתה יכול לבנות פייסבוק חדש, או טוויטר חדש, אבל זה לא אומר שיהיה לזה איזשהו ערך למישהו. היום חברות התוכנה הכי חשובות הן בעצם חברות מידע. אין היום יותר מדי חברות כמו SAP, שמספקת תוכנות למגזר העסקי, למשל. ההצלחות הכי גדולות הן של חברות כמו airbnb (האתר שמאפשר להשכיר דירות לטווח קצר). זו חברת תוכנה, אבל בעצם היא חברת דאטה. יש לה מידע שעוזר לאנשים לקבל החלטות טובות יותר".

אלבז. "מה שאנחנו עושים עם רשת המידע חשוב לפחות כמו הווב או אפילו השפה עצמה, כדי להפוך את האנושות ליעילה יותר"

בעצם אלבז משרטט קו שמפריד בין מי שיש לו ומי שאין לו - מידע. "יש חברות שיש להן גישה למידע, כמו פייסבוק, שמיליארד משתמשים נותנים לה את המידע שלהם. מנגד, החברות שאין להן מידע יידחקו לשוליים. חברה כמו נטפליקס (אתר להשכרת די.וי.די וצפייה בסדרות) יכולה לבנות מנוע המלצות מדהים, שיאמר מה כדאי לך לראות, כי יש לה כל כך הרבה היסטוריה שלך. יש לה את 'גרף הטעם' שלך. לחברות אחרות שינסו להיכנס לתחום אין המידע הזה".

התפיסה הזאת מכתיבה גם את ההעדפות של אלבז כמשקיע. הוא שותף בקרן דאטה קולקטיב, ולאחרונה הקים גם קרן הון סיכון קטנה, 10one10, שמתמקדת בסצנה בלוס אנג'לס. "אני מתעניין בכל חברה שיש לה תוכנית לבנות צינור מידע ייחודי, כלומר גישה ייחודית למידע, שלחברות אחרות ייקח זמן להדביק. אפשר להגיע למידע הזה דרך צרכנים או באמצעות עסקים אחרים, זה יכול להיות חיישנים, כמו לוויינים בחלל, או שוק חדש שבו אנשים מציעים מידע למכירה.

"למשל goodreads, רשת חברתית לקוראים, לאנשים שאוהבים ספרים, שהשקעתי בה מוקדם. הבחנתי שיש שם שיעור אדיר של מעורבות גולשים בכתיבת ביקורות ספרים. היו שם יותר ביקורות מבאמזון, וחשבתי שזה מדהים. יש להם הרבה פחות משתמשים, וזה אומר שהמעורבות של המשתמשים שלהם היתה יוצאת מהכלל. וזה גרם לי לחשוב: הם אוספים יותר ביקורות ודירוגים על ספרים מכל חברה אחר בעולם, ואתה לא יכול לקחת כמה מהנדסי תוכנה שיפתרו את הבעיה הזאת ויתחרו בהם. בדיעבד זה היה אחד האקזיטים הטובים ביותר שלי - אמזון קנתה את החברה לפני כמה שבועות". על פי הערכות של "הוול סטריט ג'ורנל", החברה, שגייסה בסך הכל 3 מיליון דולר, נמכרה בכ־150 מיליון.

החברות שבהן הוא משקיע כבר חורגות מהאזורים המוכרים יותר של הרשתות החברתיות לנושאים סקסיים פחות. כך למשל, Climate Corportaion מציעה ביטוח יבולים לחקלאים בהתבסס על ניתוח דפוסי מזג אוויר, נתונים ממשלתיים על איכות הקרקע ופרמטרים דומים. חברה אחרת מעניקה הלוואות לזמן קצר, וקובעת את פרופיל הלווים בהתבסס על דפוסי השימוש שלהם בטלפון הנייד. במילים אחרות, הפורטפוליו של אלבז נראה כמו החזית הקדמית של הביג דאטה, ומעיד על האופן שבו התעשייה הזאת יכולה לשנות את החשיבה, הפיתוח והשיווק של מוצרים בעוד ועוד תחומים.

בונים את המוח הקולקטיבי של המין האנושי

אחת התעלומות הגדולות בכל הנוגע לביג דאטה היא מה התחום יעשה ליחסים המורכבים ממילא בין הצרכן לחברה, בין מקבל השירות למי שממש רוצה למכור לו אותו, בין אספני המידע הגדולים ליצרני המידע הקטנים. כשאלבז מדבר על כך שלפייסבוק יש יתרון אדיר בזכות מידע שאספה ממיליארד משתמשים, מתעוררת התהייה אם לא מדובר במערכת יחסים לא מאוזנת. כשאני שואל על כך את אלבז, הוא מפתיע ומדבר על שוק שבו הצרכנים ימכרו את המידע שהם מייצרים תמורת כסף.

"לדעתי יהיה נהדר אם הצרכנים יבינו", הוא עוצר ומתקן את עצמו, "אם הצרכנים יחליטו שהערך מועבר באופן לא־סימטרי, ויבקשו יותר בתמורה. אנשים נותנים לאתרים כמו אמזון או yelp ביקורות בחינם. והביקורות האלה הן במידה רבה מה שהופך את השירות שלהם לבעל ערך כזה. אז השאלה היא למה הצרכנים לא מוכרים את הביקורות במקום לתת אותן בחינם. הם היו יכולים לשמור את הקניין הרוחני, להחכיר את הביקורות לאמזון תמורת תשלום, כמה עשרות דולרים בשנה, ומי שהיה כותב מספיק ביקורות יכול היה להרוויח מכך הכנסה משמעותית.

"השאלה היא למה בעצם אנשים לא מוכרים את האינפורמציה שלהם, או נותנים זיכיון למידע שלהם, במקום פשוט לתת אותו לחברות האלה. והתשובה היא שאין שוק למידע שמאפשר לך למכור דברים. אם אתה סורג כיפה חמודה, אתה יכול למכור אותה בעשרה דולר באתרים כמו etsy או eBay. אבל אם אתה יוצר כמות מידע קטנה, אין שוק שבו אתה יכול למכור אותה. ואני מקווה שזה ישתנה".

אנחנו הולכים בכיוון הזה?

"קשה לחזות מתי זה יקרה, אבל אני חושב שזה בלתי נמנע שבדיוק כמו שאתרים כמו eBay, אמזון או אטסי מאפשרים למוכרים קטנים למכור מוצרים פיזיים, בעתיד יהיו שוקי מידע שיאפשרו לזנב הארוך של העסקים, או בעצם לכל אחד, למכור את המידע שיש לו".

בשלב הראשון, שווקים כאלה יכולים לעזור למפתחי תוכנות. "כשאתה בונה תוכנה, נגיד לבחירת רופא, יש לך הזדמנות נהדרת למינוף מידע שקיים אצל אחרים. אבל יכול להיות קשה מאוד למצוא ספק מידע אמין, ואז לשאת ולתת על מחיר וגם על תנאים משפטיים. אם המידע שאתה צריך נמצא אצל מאה או אלף בעלים פרטיים, אז הבעיה מחריפה. עכשיו דמיין עולם שבו היה שוק כמו eBay, שמאפשר למצוא ספקי מידע וגם דו"חות שמדרגים את האמינות שלו. בעולם כזה המידע נהפך מיקר להחריד לנגיש, וקצב החדשנות מתפוצץ. בסופו של דבר הצרכנים ירוויחו".

עד ששווקים כאלה יקומו, המפתחים מוזמנים לקנות את המידע מאלבז. זה הרגע של החברות אוגרות־המידע. אבל אחר כך, בצד השני של השוק, בדוכנים קטנים כמו ביריד ענקי, מחוץ לחנויות הענק, יצוצו הצרכנים עצמם, שימכרו את המידע שלהם. "יש פיסות מידע ששוות המון. אם אתה יודע משהו על השכונה שלך, על משהו שמתרחש ברגע נתון בזמן, יש חברות שישלמו המון כסף על זה. ולא רק זה: איפה כורתים יערות? איפה מפרים את הכללים? גופים כמו האו"ם, או חברות גדולות, מוציאים כמות אדירה של כסף בניסיון לגלות מה קורה בעולם. אבל הם לא ממנפים את האנשים שכבר נמצאים שם ויש להם מידע. הסיבה היא שטכנית, אף אחד לא מצא דרך שמאפשרת לאנשים לעשות משהו חוץ מלתת את המידע שברשותם בחינם לוויקיפדיה או לפייסבוק. יש כאן הזדמנות - איך ליצור יותר נזילות בשוק המידע. בינתיים המודל של פייסבוק מוצלח, כי הצרכנים מרגישים שהעסקה הוגנת. אבל בעתיד הם עשויים לחשוב שיש עסקה טובה יותר".

מידע, במילים אחרות, שווה כסף. למעשה, רבים מהאתרים שבהם אנחנו גולשים בעצם לומדים אותנו ואוספים עלינו מידע כדי למכור לנו עוד מוצרים. יש מי שזה עשוי להרתיע אותו. אלבז, מצדו, טוען שבסופו של דבר הדברים שלובים: לומדים עלינו כדי למכור לנו יותר, אבל כדי למכור לנו גם משהו יעיל יותר, נוח יותר, מתאים יותר. "רוב משמעותי של המפתחים שמשתמשים במידע שלנו שואפים לבנות את החוויה הצרכנית הטובה ביותר".

מבחינתו זה לא נגמר בזה. בחזונו העתידי כל פיסות הדאטה יאפשרו לבנות את רשת המידע, זו שבה מחשבים לומדים לדבר זה עם זה. כיום, הוא מסביר בהתלהבות, אדם שמשתמש בגוגל יכול להבין מתי, למשל, באתרים שונים מתייחסים לאותה מסעדה. "למחשבים זה הרבה יותר קשה. עבורם, זה כאילו כל ספק מידע משתמש בשפה שונה לגמרי". רשת המידע שהוא מדמיין תאפשר למחשבים לחלוק את המידע שלהם ביעילות, ו"ליצור משהו שהוא הרבה יותר טוב מהחלקים הפרטיים". זאת הגרסה שלו לחזון הנפוץ בעמק הסיליקון, של האינטרנט כגשר לעתיד טוב יותר.

אבל החזון הזה לא משכנע את כולם. למעשה, מלא מעט כיוונים כבר נשמעות ביקורות על הנתיב שעליו עלתה תעשיית הטכנולוגיה, שמשקיעה את זמנה בדברים פרוזאיים, כמו רשתות חברתיות ואפליקציות לטלפון, על חשבון חלומות שאפתניים כמו טיסה למאדים.

אלבז מסתכל על הדברים אחרת. "בראייה שלי, אפשר לחשוב על בני אדם כמעט כמו על נוירונים בסופר־אורגניזם על כדור הארץ. והשאלה היא עד כמה טוב המוח הקולקטיבי שלנו מתפקד. לדעתי, הוא מתפקד באופן גרוע להדהים. כי האנשים במוח הקולקטיבי, ברשת הזאת, בכלל לא מתקשרים היטב זה עם זה, גם אם היום המצב מתחיל להשתפר, בעזרת כל אמצעי המסרונים. ואם ניקח את כל המחשבים, שנעשים יותר ויותר חכמים ועוצמתיים, נגלה שהמצב גרוע יותר. הרבה חברות וטכנולוגיות שסופגות ביקורות כגון 'זו רק רשת חברתית' או 'זו רק אינפורמציה' למעשה מנסות לפתור את הבעיה הזאת: איך לבנות את רשת התבונה. ברגע שנפתור את הבעיה הזאת, יהיה הרבה יותר קל להתמודד עם בעיות אחרות. תאר לעצמך שהמחשבים של כל הביולוגים בעולם היו מרושתים, כך שהמידע הטוב ביותר בתחום היה נגיש מיידית. יש דפוסים שהיו מתגלים בן לילה, בעוד שכיום לפעמים עוברות שנים עד ששני האנשים הנכונים נמצאים באותה ועידה באותו זמן ומצליבים מידע. היום מחשבים כלואים בבידוד, ואין להם שפה שבה הם יכולים לתקשר, ואין שוק שבו אפשר לסחור במידע. מה שאנחנו עושים עם רשת המידע חשוב לפחות כמו הווב או אפילו השפה עצמה, כדי להפוך את האנושות ליעילה יותר ולאפשר לה לפתור את הבעיות האחרות".