נשיץ ברנדס יחכה בתור ויספוג תספורת

משרד עורכי הדין נשיץ ברנדס ייאלץ לעמוד בתור עם כל יתר הנושים ולספוג תספורת בתיק הפירוק של חברת בולוס ובניו. כך עולה מהחלטת השופט ד"ר עדי זרנקין מבית המשפט המחוזי בחיפה. השופט זרנקין דחה את הערעור שהגיש נשיץ ברנדס על החלטת המפרק, עו"ד ראובן שרגיל, שסירב להכיר בשירותים משפטיים שהעניק נשיץ ברנדס לבולוס ובניו לפני קריסתה במעמד של "הוצאות פירוק" שזוכות לעדיפות על יתר הנושים.

דרישת נשיץ ברנדס נחשפה ב"כלכליסט" בדצמבר 2012. המפרק אישר תביעות חוב של נושי בולוס ובניו בהיקף 10 מיליון שקל, אך בקופת החברה היו מצויים 1.7 מיליון שקל בלבד. עו"ד גד נשיץ ייצג את החברה כעשור לפני הליכי פירוקה והגיש בשמה תביעה של 3 מיליון שקל. התביעה החלה להתברר, אך לאחר מכן עוכבה במשך שנים בשל טענות התיישנות. ב־2008 ניתנה החלטה שאפשרה לחדש אותה, אך בינתיים החלו הליכי הפירוק. המפרק טען שנשיץ ברנדס סירב להמשיך לטפל בתביעה ולכן הוא לקח על עצמו את הייצוג, עד שבאוקטובר 2011 ניתן פסק דין ולפיו התביעה התקבלה והחברה אמורה לקבל סכומים ניכרים, אם תצליח בפועל לגבות אותם.

והשופט עדי זרנקין. "נאמנים עליי דברי המפרק" צילום: אלעד גרשגורן

לפי טענת עו"ד נשיץ ומשרדו, לפנים משורת הדין הוא הסכים להפחית את שכר הטרחה לפי ההסכם המקורי עם החברה ולהסתפק ב־2.1 מיליון שקל. המשרד הגיש תביעת חוב למפרק ודרש ששכר הטרחה יוכר כ"הוצאות פירוק", כלומר ישולם ככסף הראשון שיוצא מהקופה, לפני התשלום לנושים אחרים ואפילו לפני תשלום שכר הטרחה של המפרק עצמו. המפרק טען שתשלום שכר הטרחה יתאפשר רק עם גביית הסכום בפועל, ושחוב שכר הטרחה הוא ככל חוב אחר של החברה ואין לעו"ד נשיץ ומשרדו מעמד שגובר על יתר הנושים.

"ביצע פעולות מינהלתיות בלבד"

בערעור שהוגש נטען שהשותף הבכיר גד נשיץ, השותפה עו"ד תמר קרת, ושני עורכי דין נוספים במשרד "השקיעו מאות שעות עבודה בניהול הליכים הנוגעים לתביעה בכמה ערכאות", וכי הם המשיכו את הטיפול בתיק גם לאחר צו הפירוק, ורק לפני שלב ההוכחות קיבל לידיו המפרק את ניהול ההליך.

במרץ האחרון הוגשה עמדת כונס הנכסים הרשמי, באמצעות עו"ד לבנת נילי, שציינה שלדעתה אין יסוד לטענת נשיץ ברנדס ולפיה המשרד פעל עם המפרק לאחר מתן צו הפירוק. היא ציינה שלאחר צו הפירוק עיקר הסיוע של נשיץ ברנדס למפרק נגע להעברת החומר למפרק לשם טיפולו בהליך. לכן קבעה נציגת הכנ"ר שלא ניתן לקבוע שלפי פעולות אלה אפשר לראות במשרד כמי שזכאי לקבל שכר במעמד של הוצאות פירוק.

בהמשך לכך ניתנה החלטת השופט זרנקין, שדחה את הטענות העובדתיות של נשיץ ברנדס וכתב שממסמכים שהוגשו לו ניתן להתרשם כי טענת המשרד "כאילו המשיכו בפעולות הייצוג גם לאחר מינויו של המפרק אינה מבוססת כלל וכלל". השופט כתב שנראה לו כי הפעולות האחדות שעשה משרד נשיץ ברנדס בעניין היו, כטענת המפרק, מינהלתיות הקשורות להעברת החומר, הגשת בקשה לדחיית מועד דיון והגשת מסמכים לצורך שחזור התיק בבית המשפט. השופט הוסיף שעל פי התרשמותו נשיץ ברנדס לא היו מעוניין להמשיך בניהול התביעה לאחר שהתמנה מפרק. "נאמנים עליי דבריו של המפרק שהמערערים הודיעו לו כי 'התביעה חסרת סיכוי'", כתב השופט.

השופט דחה את טענת נשיץ ברנדס שפסיקה של השופטת ורדה אלשיך במקרה אחר (עמית פולק מטלון נגד רו"ח יובל קדרון) כוללת נסיבות דומות, וקבע שכאן אין מדובר בשירות מתמשך שהתחיל לפני הפירוק והמשיך אחריו, אלא בשירות מהותי שבא לסיומו כשהתמנה מפרק ושנשיץ ברנדס איבד עניין בהמשך ניהול התביעה והמפרק נכנס בנעליו באופן מוחלט. לפיכך סיכם שאינו רואה טעם בערעור וקבע שנשיץ ברנדס יהיה במעמד נושה רגיל ויקבל דיבידנד של 12% מכל תקבול שייכנס לקופת הפירוק.

עו"ד גד נשיץ צילום: אוראל כהן

"הוויכוח היה על מעמד הדרישה"

ממשרד נשיץ ברנדס ושות' נמסר בתגובה: "החלטת המפרק שעבודת המשרד לא תרמה להצלחה במשפט, שגויה. המשרד פעל משך עשר שנים, מ־1998 ועד 2008 בהליך, לרבות הגשת כל התצהירים ששימשו במשפט, וחלק מהפעולות נעשה גם לאחר תחילת הפירוק. יש לציין שהמפרק הכיר בתביעת החוב, והוויכוח היה רק אם יש לראות בתביעה חלק מהוצאות הפירוק משום שהן תרמו להצלחה במשפט, אף לאחר תחילת הפירוק. לא היה פה ויכוח על השאלה אם הסכום הנדרש מגיע למשרד, אלא מה מעמד הדרישה בהליכי הפירוק. אנו סבורים שהחלטת המפרק נגועה בניגוד עניינים, לפחות ביחס לאותו חלק של שכר טרחה שפסק בית המשפט - 450 אלף שקל - שגויה. אולם משהתקבלה עמדת המפרק, לא ראינו לנכון לערער עליה וקיבלנו את ההחלטה, גם משום שאנו סבורים שאין להטריח את מערכת המשפט בעניין הנוגע אישית למשרד פעם נוספת".