עו"ד נשיץ מגן על ניצחונו: "המדינה יכולה לקדם חוק לפיצוי על הקישון"

השבוע רשם לעצמו עו"ד גד נשיץ ניצחון עם דחיית תביעת לוחמי הקישון שחסכה ללקוחה שלו, חיפה כימיקלים, הרבה כסף. תפנו לכנסת, הוא מציע לתובעים

משה גורלי ודיאנה בחור־ניר 08:2820.06.13

תגיות:

"החוק בישראל לא בנוי להתמודד עם תביעה כזו ולכן היא לא היתה צריכה להיות מוגשת מלכתחילה". כך טוען עו"ד גד נשיץ בראיון ל"כלכליסט" על הניצחון המשפטי הטרי שלו. עורכי הדין גיל עטר ושי כהן מנשיץ ברנדס ושות' ייצגו את חיפה כימיקלים והדפו את תביעתם של 70 לוחמים שחלו במחלות שונות וקשרו אותן לחשיפה המזהמת למי הקישון. בית המשפט קבע שאין קשר סיבתי משפטי בין המחלות לזיהום ודחה את תביעת חיילי השייטת וחיילים נוספים.

קראו עוד בכלכליסט:

כשהוא נדרש לעניין האנושי־מוסרי שבניצחון המשפטי, נשיץ מתרכך. גם הוא לא שכח שמדובר בחיילים. "צריך לטפל בזה בהסדר של תשלומי חסד, וליתר דיוק תשלומים לפנים משורת הדין. בארה"ב יש ועדה שמטפלת בפיצוי קורבנות אסון כמו הפיגוע בתאומים או בזיהום מפרץ מקסיקו. הקונגרס פטר ממסים כל מי שתרם לקרן הפיצויים, זו אחת הדרכים שניתן לאמץ גם כאן".

עו"ד גד נשיץ, שותף מייסד של נשיץ ברנדס ושות'

שמגר בדעת מיעוט

נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר, שעמד בראש ועדת החקירה שבדקה את הקשר בין תחלואת החיילים לחשיפתם לזיהומי הקישון, קבע בדעת מיעוט שצריך לפצות את חיילי השייטת. הרוב בוועדה, שני רופאים ולא משפטנים, שלל בניגוד לדעתו את הקשר המשפטי־סיבתי. אף שהיה במיעוט, אימץ משרד הביטחון את עמדת שמגר והכיר בחיילים כנכי צה"ל.

לעומת זאת, השופט ד"ר עדי זרנקין קבע השבוע שאין קשר סיבתי־משפטי. "השופט פסק ובצדק לפי החוק הקיים, לא לפי החוק הרצוי", אומר נשיץ, "אם הכנסת תחשוב אחרת, בסמכותה לחוקק חוק מיוחד לפיצוי, כמו שעשתה בחוק הגזזת או בחוק שקבע פיצוי לנפגעי אסון ורסאי. גם לפי החוק הרצוי, במרכאות, יש גבול לכמה אפשר לקבוע; אבל אם המדינה רוצה, שתעביר את הכדור ליאיר לפיד ויחוקקו את חוק הקישון".

בשיחה עם "כלכליסט" השבוע הנשיא שמגר עמד על כך שחוות דעתו בוועדת החקירה משקפת את החוק המצוי, אולם הוא סירב להתייחס לפסק הדין של השופט זרנקין כיוון שטרם קרא אותו. אחרי שיקרא, מעניין יהיה לשמוע את דעתו. דיני הראיות, אגב, לא אפשרו להציג את חוות דעתו במשפט. בכל מקרה, לנשיץ, עטר וכהן אין ספק שפסק דינו של זרנקין הוא הנכון: "אי אפשר ליצור קשר פשטני לוחמים־קישון־סרטן. צריך להוכיח קשר סיבתי לכל אחת מהמחלות. הבאנו את המומחים הטובים ביותר בכל תחום, לעומת התובעים שהתבססו כולם על עד מומחה אחד". בכל זאת, משער נשיץ, המערכה טרם הסתיימה. "כמו שאני מכיר את ידידי עו"ד משה קפלנסקי (מפרקליטי התובעים - מ"ג, דב"נ), הוא לא מאלה שמוותרים ויגיש ערעור".

רישיון עו"ד 2196

נשיץ חוגג השבוע יום הולדת 81 והוא ללא ספק מהוותיקים שבעורכי הדין הפעילים. "בשבוע שעבר חילקתי תעודות לעורכי דין חדשים שהוסמכו. היתה שם אחת שמספר הרישיון שלה 60000. המספר שלי הוא 2196".

לריבוי המסחרר הזה אין לנשיץ מחמאות: "אתה רואה עורכי דין לא ראויים, שחסר להם רקע אינטלקטואלי, השכלה, ניסיון, תרבות. אתה שומע את השגיאות בעברית, את הצעקות, אתה שומע דברים שלא שומעים גם מחוץ לבית המשפט. זה פוגע בציפור הנפש של המקצוע, שמבוסס על תרבות והגינות".

לנשיץ אין פתרונות קסם. חוץ מאחד: "הארכת ההתמחות לשנתיים". הוא מתנגד להעלות את דרגת הקושי בבחינות ההסמכה. "להעמיס אחרי ארבע שנות לימוד מכשול בלתי אפשרי זה לא מוסרי. אחרי שהרשית למכללות להסמיך עורכי דין, אינך יכול לקחת זאת חזרה. אני מאמין שהשוק יעשה את שלו במשך השנים. הארכת ההתמחות לשנתיים יכולה להקטין את המשיכה למקצוע".

מה דעתך על החקיקה הכלכלית שמתגברת בשנים האחרונות?

"החקיקה הזו היא תוצאה של הדמוקרטיה הישראלית המצטיינת בעולם. בתהליך הזה לוקחות חלק המחאה החברתית, התקשורת וכמובן הכנסת".

ואין סכנה לחקיקה פופוליסטית?

"בוודאי שיש סכנה. בשביל זה ישנו בית המשפט העליון, ואת המחוקקים אפשר להחליף בבחירות".

רבים מעמיתיך טוענים שמתקיים מרדף פופוליסטי אחרי טייקונים.

"צריך להבחין בין תאוות בצע לבין שחיתות. אין קשר בין השתיים. כשאין ביקורת ציבורית, לעתים הפרצה קוראת לגנב. ואנשים קבעו לעצמם שכר מופרז ולא סביר. לא הגיוני שאנשים בחברות שהולכות לתספורת מקבלים שכר מנקר עיניים. עובדה שבשוויץ הגבילו את השכר והדבר הזה מבורך. לעומת זאת, השכר בשירות הציבורי סביר. העובדה שראש הממשלה ונשיא בית המשפט העליון מקבלים משכורות סבירות היא אינדיקטור לשכר שצריך שיהיה בחברות ציבוריות".

"כאילו איתן עדיין חי"

בכל פעם שנשיץ מרים את מבטו הוא רואה את בנו איתן ז"ל, שתמונה גדולה שלו מעטרת את קיר לשכתו.

"איתן הלך בעקבותיי ואף עבד איתי כשותף במשרד. לצערי לפני שלוש שנים איבדתי אותו. נפרדתי ממנו, כשקיבל דום לב בחדרו במהלך נופש בחו"ל, כשהיה בן 48. בגלל העבודה המשותפת איתן למעשה חי איתי כל היום. עד עכשיו בכל תיק אני מוצא את טביעת האצבע שלו.

"היו המון תיקים שעבדנו עליהם יחד ובכל פעם אני נתקל בכתב היד שלו ומרגיש כאילו הוא נמצא איתי כאן במשרד. צריך לנסות להמשיך לחיות עם מה שקרה, לקבל את הדין, זכינו להרבה שעות יחד בגלל העבודה המשותפת וצריך להודות על כל רגע שבו יכולנו להיות יחד".