רשתות המזון ידעו שלא צריך להתרגש מהמלצות קדמי

הליכי הקבורה של מסקנות ועדת קדמי לא החלו אתמול. הם התחילו עוד לפני שהמסקנות בכלל פורסמו. קשה להצביע על הרגע המדויק שבו הפכה הוועדה ממשהו שהפחיד את תעשיית המזון למשהו שגורם לבכיריה לפהק בשעמום, אבל גם לפני העיכובים בכנסת היו כמה סימנים ברורים לכך שהיכולת שלה לשנות משמעותית את הענף מוטלת בספק.

שרון קדמי צילום: מיקי אלון

ועדת קדמי איימה לזעזע את ענף המזון. כשמעבירים רפורמה שאמורה להשפיע מהותית על איך שתעשייה גדולה מתנהלת, יש כמה שלבים שהם כמעט טקס קבוע. קודם כל יוצאים בכירי הענף בקריאה כי הרפורמה תחסל את השוק ותביא לפיטורים של כמה מאות או אלפי עובדים. אחר כך טוענים שהיא לא מידתית, שאף אחד לא ניסה אותה בעולם ואין סיבה שהחברות הישראליות יהיו שפני ניסוי. אחר כך, כשכל זה לא עובד - מנסים לתפוס אותה בקטנות, לשלוח את הלוביסט הנכון אל הח"כ הנכון שיבוא לדיון בשעת לילה מאוחרת וישנה כמה פסיקים וסעיפים שעל הדרך ירוקנו את כל הרפורמה מתוכן.

עם זאת, הדו"ח של קדמי התקבל בענף בשקט מופתי - בלי מנכ"ל אחד שמאיים שהרפורמה תגרום לפיטורי עובדים ולהרס הענף, בלי השוואות מתוחכמות לחו"ל ועבודות כלכליות שמודלפות לתקשורת על ידי יועצים עלומים. השקט הזה אמר דבר אחד - כולם ידעו שהרפורמה של קדמי לא תזעזע אף אחד.

הדו"ח הסופי של ועדת קדמי נכתב על פני 36 עמודים והכיל 53 המלצות. מדובר ב־1.5 המלצות לעמוד בממוצע. אם זה לא מספיק, אנשי הוועדה טרחו להדגיש כי כל ההמלצות שזורות זו בזו, ויישום חלקי של הדו"ח לא יביא להורדת מחירי המזון. אמירה כזו היא אמירה מאוד מרגיעה עבור תעשיית המזון - הרי הסיכוי שכל 53 ההמלצות יאושרו במלואן כפי שהתכוון המשורר בפרק זמן סביר הוא אפסי.

מתוך 53 ההמלצות לא היתה אפילו אחת שאפשר לשים עליה את האצבע כהמלצה חדה שתוביל לשינוי יסודי בענף. בוועדת ששינסקי ידענו לומר שמדובר בתמלוגי הגז. ברפורמות בענף התקשורת ידענו לומר שמדובר בהכנסת תחרות נוספת. בוועדת קדמי אנחנו לא יודעים לומר כלום, וכרגע נראה שזה בדיוק מה שהיא תעשה.