מאיפה יביאו עוד 900 מיליון שקל לכיסוי הגירעון
מקצה השיפורים שערכה ועדת הכספים בגזירות האוצר הוא מהלך ידוע מראש: האוצר מציע קיצוצים, נסוג קצת, הממשלה וועדת הכספים מתהדרות בתוצאה, ובמקרה הצורך תמיד אפשר להגדיל את הקיצוץ הרוחבי. והציבור? הוא נשאר עם אסופת גזירות כואבות
06:5418.07.13
שר האוצר החדש, יאיר לפיד, וגם יו"ר ועדת הכספים החדש, ח"כ ניסן סלומינסקי לא המציאו כידוע שום גלגל. עיקרי הסיכום שאליו הם הגיעו אתמול היו כתובים על הקיר באותיות קידוש לבנה כבר שבועות ארוכים. מדובר בתהליך שחוזר על עצמו בכל פעם מחדש, כאשר הממשלה מגישה לאישור הכנסת חבילת גזירות בהיקף כזה או אחר.
קראו עוד בכלכליסט:
- "להחליף את השם של חוק ההסדרים לאין עתיד למעמד הביניים"
- חוק ההסדרים: בוטל המס על משפרי הדיור ועקרות הבית
- במקום הגזירות שבוטלו: קיצוץ רוחבי נוסף בתקציבי משרדי הממשלה
מהלך מסוג זה בוצע למשל רק בקיץ האחרון, כאשר האוצר הציע להעלות את שיעורי מס הכנסה ב־1%, החל ממדרגת המס השנייה. בשל החשש מהביקורת הציבורית על המהלך, הזדרז אז שר האוצר לשעבר, יובל שטייניץ והזיז את העלאת שיעור המס ממדרגת המס השנייה למדרגת המס השלישית, ובתמורה הוקדם ביצוע המהלך של העלאת שיעור הפרשות המעסיקים לביטוח הלאומי. כאשר ההצעה הגיעה לכנסת, הצליח יו"ר ועדת הכספים לשעבר, ח"כ משה גפני להזיז את העלאת שיעור המס למדרגה הרביעית, ובתמורה הונמך גובה מדרגות המס הרביעית והחמישית.
מה שעומד מאחורי הסיפור הוא הצורך הנואש של חברי ועדת הכספים להיות רלוונטיים. משרד האוצר יכול היה לגבש ללא קושי תוכנית גזירות הגיונית יותר, גם בלי דברי התוכחה של סלומינסקי. אבל אז מה בדיוק יעשו חברי הכספים? כיצד הם יסבירו בערב לבני משפחותיהם מה הם עשו בעבודה? הפיתרון שהגו ומיישמים דורות שלמים של פקידים באוצר ונבחרי ציבור בכנסת מוכר וידוע לכל: שוזרים בין גזירות התקציב בכוונת תחילה כמה וכמה עיזים לא הגיוניות, ומניחים פשוט לחברי ועדת הכספים לשלוף אותן מהעדר בקול תרועה רמה. בסוף התהליך מקבלת גם הממשלה וגם ועדת הכספים את ליטרת הבשר שלהן, ורק אנחנו נשארים עם אסופת הגזירות, כמה מהן קשות במיוחד, שהנחיתה עלינו הממשלה באישור ועדת הכספים.
שר האוצר יאיר לפיד. "הקיצוץ הגדול בתולדות המדינה" צילום: אלכס קולומויסקי השוני היחיד בסיפור הנוכחי מסיפורים דומים בעבר הוא אולי היקף השינויים שהצליחה ועדת הכספים להכניס בהצעתו המקורית של משרד האוצר, והוא נובע ככל הנראה מחוסר ניסיונו של השר החדש, יאיר לפיד. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא סיפור הצעת המס שזכה לכינוי "מס משפרי דיור", שהציעה להטיל מס רכישה ("מס טאבו") בשיעור של 3.5%, כמדרגה ראשונה, על כל מי שרוכש דירת מגורים ובעבר הייתה רשומה על שמו דירת מגורים אחרת. מהר מאוד התברר כי המס החדש, שאמור היה להכניס לממשלה סכום שנתי לא מבוטל של כ־1.05 מיליארד שקל, יפגע לא רק באלה שרוצים לשפר את תנאי מגוריהם, כמו למשל זוגות צעירים, אלא גם באלה שפועלים בכיוון ההפוך, למשל משפחות שלא מצליחות לעמוד בתנאי המשכנתא ומעוניינות לעבור לדירות קטנות יותר.
גם שר האוצר עצמו, יאיר לפיד הביע את אי שביעות רצונו מהצעת מס משפרי הדיור שגובשה במשרדו, וסיפור ביטולה אתמול מזכיר הצעה אחרת של לפיד, שבוטלה עוד במהלך דיוני הממשלה. ההצעה הקודמת הייתה לבטל את הפטור הקיים ממע"מ על שירותי תיירות - מהלך שהיה אמור להזרים לקופת המדינה סכום שנתי לא מבוטל של כ־530 מיליון שקל. בשני המקרים גיבו אנשי האוצר את הצעות המסים שגיבשו בתילי תילים של חוות דעת מקצועיות.
במקרה של מס משפרי הדיור הסביר האוצר שמחקרים שונים מראים כי מיסוי הנדל"ן פוגע בצמיחה פחות ממס הכנסה ומע"מ. במקרה של המע"מ על שירותי תיירות הסבירו אנשי המשרד לממשלה כי ביטול הפטור יגדיל את ההוצאה הממוצעת לתייר רק ב־4%. והשאלה המתבקשת בשני מקרים אלה היא זאת: אם אכן מדובר בשני מהלכים כה מופלאים, עם תופעות לוואי שוליות בלבד, מדוע הזדרז האוצר לשחוט את אותן שתי תרנגולות שאמורות היו להטיל לו ביצי זהב, כמעט ללא קרב?
מס פרוגרסיבי יותר
סיפור השינויים במס הכנסה הוא אולי הסיפור היותר ידוע מראש מבין מכלול השינויים שעליהם סוכם אתמול. תחילה מגבשים הצעה פשטנית שפוגעת בכולם בשיעור דומה, ואז מטילים נטל נוסף קל יותר על בעלי השכר הנמוך מאוד והבינוני, משאירים את הנטל ללא שינוי על בעלי השכר הבינוני־גבוה, ומכבידים קצת יותר את הנטל על בעלי השכר הגבוה.
חברי ועדת הכספים באמת חושבים שאנשי המקצוע באוצר צריכים את עזרתם כדי לגבש שינוי כזה או אחר בשיעורי מס הכנסה? אבל כללי המשחק הרי נקבעו עוד כשאנשי האוצר, וגם חלק מחבריה הלוחמניים של ועדת הכספים, היו בגן חובה. התוצאה הסופית היא שמערכת המס תהיה יותר פרוגרסיבית מזו שהציע האוצר תחילה, אבל מה שחשוב באמת הוא שבעוד חצי שנה נשלם כולנו יותר מס הכנסה.
נראה גם כי אי אפשר בלי עוד איזה סיפורון מעצבן מצידם של אנשי האוצר. בניגוד למתוכנן ההעליה במס ההכנסה תהיה מדורגת: 1% עד שכר ברוטו של 14,000 שקל בחודש, 1.5% לבעלי שכר של 14–22 אלף שקל, 2% לבעלי שכר של יותר מ־22 אלף שקל. אנשי המשרד טרחו וחישבו שהקלת הנטל הנוסף על אלה שמסתופפים בשלוש מדרגות המס התחתונות תגרע מקופת המדינה כמיליארד שקל. בשתי מדרגות המס שמעליהן יישאר הנטל ללא שינוי. הכבדת הנטל על מדרגות המס העליונות תוסיף לקופה כמה מאות מיליוני שקלים נוספים, אבל לא תביא את המהלך כולו לידי איזון.
מה אם כן עושים? שולפים מהמחבוא צעד נושן ומודיעים על הקפאת העדכון השנתי של מדרגות המס שאמור להתבצע בתחילת ינואר 2014, והופ, מזרימים לקופה הציבורית עוד כמה מאות מיליוני שקלים. העדכון השנתי של מדרגות המס הוא מכשיר שהופעל לראשונה במסגרת תוכנית הייצוב המפורסמת של שנת 1985, במטרה למנוע את שחיקת שכר הנטו של העובדים במשק כתוצאה מהאינפלציה. האינפלציה כיום אינה זו שהייתה אז, וגם שחיקת הנטו ואובדן ההכנסות לממשלה אינן דומים כיום למציאות של שנות ה־80. אבל בשם האיזון התקציבי הקדוש מוכנים כעת ראשי האוצר לפגוע גם בכבשת הרש שמלווה אותנו בנאמנות כבר 28 שנים.
אבל האמת היא שמשרד האוצר יכול להרשות לעצמו, לפחות בינתיים, לגלות רוחב לב בצד ההכנסות. הסיבה התמוהה והמטרידה לכך היא שתוספת המסים הכוללת הנדרשת שבה נקב האוצר מלכתחילה, כ־14 מיליארד שקל בשנים 2013–2014, גדולה ככל הידוע בכ־2 מיליארד שקל מהצרכים האמיתיים של התקציב והגירעון בשנתיים הקרובות.
תקציב נטול תקווה
אבל גם אחרי השינויים שהוכנסו אתמול בגזרת הנטל הנוסף על משלמי מס הכנסה, אנחנו נשארים עם תקציב קשה וכואב, ולמרבה הצער הוא גם תקציב חסר תקווה. אז האוצר הסכים לשפץ קצת את מדרגות מס הכנסה ולהפוך את הגזירה לפרוגרסיבית מעט יותר. אבל במקביל צריך לזכור שתוך שנה (בתחילת השנה הנוכחית ובתחילת השנה הבאה) יועלה שיעור מס הכנסה לבעלי השכר הבינוני בשיעור מצטבר של 2.5%. ותוך פרק זמן דומה (בקיץ האחרון ובקיץ הנוכחי) הועלה כבר שיעור המע"מ בשתי פעימות ב־2%.
וכל זה כאשר במקביל התקציב לשנתיים הבאות, לדברי השר לפיד עצמו, "מכיל את הקיצוץ הגדול בתולדות המדינה", קיצוץ שמשמעותו המעשית היא שלמרות שנשלם לממשלה הרבה יותר מסים, הממשלה מצידה תיתן לנו הרבה פחות שירותים. הבעיה הגדולה יותר בתקציב היא שמעבר לסתימה אפשרית של חלק כזה או אחר מהגירעון הממשלתי, אין בו למעשה כלים להגברת קצב הצמיחה. וללא הגברת הצמיחה, גם שנת 2015 והשנים שיבואו אחריה, בניגוד לדברי ההרגעה של לפיד, צפויות להיות שנים קשות לפחות כמו השנתיים הקרובות.
לא משחק שסכומו אפס
השורה האחרונה בכל הסיפור, שכאמור חוזר על עצמו כמעט מדי שנה, היא מה יקרה כאשר האוצר יסכם את צד הזכות ואת צד החובה של כל המהלכים שעליהם סוכם אתמול עם יו"ר ועדת הכספים. כבר עכשיו אפשר להקדים ולומר שהמספרים בשני צידי המשוואה אינם מתכנסים לסכום אפסי, כזה שלא יאיים על גודלו של הגירעון בתקציב.
הסיבה העיקרית לכך היא שלפחות בשלב זה מדובר בהערכות בלבד. ההכנסות שאמורות היו להגיע מ"מס משפרי דיור", ושבוטלו כאמור אתמול, למשל, נגזרות כמובן ממספר רוכשי הדירות בשנתיים הקרובות - נתון שלאף אחד אין מושג על גודלו האמיתי. בנוסף לכך, כל האריתמטיקה שנוהג האוצר לעשות באירועים מסוג זה, נוטה בדרך כלל להתיישר על פי התוצאה הסופית שקובעים אנשי המשרד מראש. הפעם, למשל, הוסיף האוצר למשוואה סכום של 500 מיליון שקל שהממשלה תמשוך כדיבידנדים מחברות ממשלתיות. בפעמים קודמות נהג האוצר לציין בשורה שאמורה הייתה לאזן בין הרצוי למצוי הצהרות אחרות, כמו למשל "תוספת הכנסות כתוצאה מהעמקת הגבייה".
אם כן, במהלך התקופה הקרובה יבחן האוצר את יישום ההחלטות שהתקבלו אתמול, מתוך כוונה שסיכומן הכולל יהיה קרוב לאיזון. במידה ויווצר חוסר בהכנסות - שכרגע נראה כעומר על כ־900 מיליון שקל - שיביא לעלייה בגירעון, יפעל האוצר להגדלת הקיצוץ הרוחבי בתקציב.
שר האוצר אסר להטיל מע"מ על פירות וירקות
בין הנושאים שהונחו על השולחן בעת הדיונים על התקציב היה גם ביטול הפטור ממע"מ על פירות וירקות – מהלך שזכה לתמיכה רחבה מהגורמים המקצועיים בנושא. באגף התקציבים, ברשות המסים ואפילו בלשכת רואי החשבון תמכו במהלך. אלא ששר האוצר יאיר לפיד הטיל וטו.
לפי חישובי הגורמים המקצועיים באוצר, ביטול הפטור והטלת מע"מ מלא על פירות וירקות יכול היה להוסיף להכנסות המדינה 2.2 מיליארד שקל בשנה. לדעתם, ביטול הפטור היה מהווה פגיעה מינורית באנשי העשירונים התחתונים, שניתן היה לפצותם בדרך אחרת, והיה צעד נוסף במלחמה בהון השחור.
לטענת ח"כ אלעזר שטרן (התנועה), שקידם את במרץ את המהלך, במקום הפטור ניתן היה לבטל גזירות תקציביות אחרות כדוגמת העלאת מס הכנסה למשתכרים מעל 14 אלף שקל בחודש.
אלא שלפיד הטיל וטו. מבחינתו, הטלת המע"מ היתה מהווה פגיעה בלתי נסבלת במעמד החלש, גם אם מדובר בפגיעה סמלית והגיונית כלכלית.
לדברי שטרן, "כשיש מע"מ על לחם ותרופות אי אפשר להסביר למה אין מע"מ על פירות וירקות חוץ מאשר קבוצות לחץ.
דודי גולדברג נשיא לשכת רואי החשבון הסביר כי ניתן לפצות את מי שהכנסתו נמוכה באמצעות מס הכנסה שלילי. לטענת גולדברג, "המע"מ על ענף הפירות והירקות זה משמעו גם מאבק בהון השחור בשווקים".
חן פונדק
