עדיין משלמים יותר ומקבלים פחות: 4 הערות על התקציב
שינוי מתווה ההעלאה של מס ההכנסה הוא בלוף, אף אחד לא מטפל במחירי הדיור, ומשרד הביטחון יקבל כל מה שהוא יבקש. הכל על חשבוננו
06:5318.07.13
1. מס הכנסה לא ויתר על מאות מיליוני שקלים, הכסף עדיין יגיע מכיס הציבור
אתמול, בחצי הראשון של היום, היה נדמה כאילו תקציב המדינה נפל על הראש. חברי הכנסת מהקואליציה והאופוזיציה המטירו מבול של הודעות לעיתונות בזו אחר זו על העיתונאים. אלה בקואליציה התגאו בהישגים, אלה באופוזיציה תקפו בפבלוביות את משרד האוצר על חורבן הבית.
קראו עוד בכלכליסט:
- חוק ההסדרים: בוטל המס על משפרי הדיור ועקרות הבית
- למה 94% מתוספת התקציב למשטרה היא לשכר ופנסיה?
- הממשלה מעדיפה שלא תדעו
אבל האמת, כידוע, היא בפרטים הקטנים ובמה ששוכחים לספר לציבור. הנה דוגמה אחת לסיפור הזה. חברי ועדת הכספים, ובראשם יו"ר הוועדה ניסן סלומינסקי, התגאו אתמול על השינויים שהצליחו להכניס במתווה העלאת מס ההכנסה. ואמנם, הם השיגו הישג חשוב. המתווה החדש של העלאת מס ההכנסה יהיה פרוגרסיבי יותר - כלומר ייקח יותר מבעלי ההכנסות הגבוהות יותר - בניגוד להצעה המקורית של משרד האוצר. במקום להעלות את מס ההכנסה ב־1.5% לכולם, חברי ועדת הכספים החליטו להעלות את מס ההכנסה ב־1% בלבד למי שהכנסתו נמוכה מ־14 אלף שקל בחודש ברוטו וב־2% למי שהכנסתו גבוהה מ־22 אלף שקל בחודש ברוטו.
אלא שמה שהח"כים שכחו לספר אתמול לציבור, בשלל ההודעות הנרגשות שהם שחררו לאוויר העולם בתום הסיכום עם פקידי האוצר, הוא שיש עוד צד למטבע הזה. שינוי מדרגות המס כפי שהציעו הח"כים היה יוצר למדינה חור של כ־700 מיליון שקל בהכנסותיה. זה משהו שהאוצר לא היה יכול להסכים לו.
מה עושים? בלית ברירה, הח"כים הסכימו לקבל את ההצעה של הפקידים: להקפיא בשנת 2014 את עדכון מדרגות המס בהתאם לאינפלציה. הצעד הטכני הזה לבדו, משעמם וסתמי ככל שהוא נשמע, יכניס למדינה עוד כ־600 מיליון שקל בשנה.
זה עובד כך: מס הכנסה משולם על פי מדרגות הכנסה. למשל, בשנת 2013, מי שההכנסה שלו היא 14,200 שקל בחודש משלם 21% מס הכנסה. אבל מי שהכנסתו גדולה בשקל - 14,201 - משלם כבר 31% מס הכנסה. בין שתי רמות השכר האלה עוברת מדרגת מס, אחת מתוך שבע.
בכל תחילת שנה רשות המסים מעדכנת את מדרגות המס האלה בהתאם לעליית המחירים במשק. לולא העדכון הזה, בעלי משכורות נמוכות יותר עלולים לשלם יותר מס.
יו"ר ועדת הכספים ניסן סלומינסקי (מימן) ושר האוצר יאיר לפיד צילום: אוהד צויגנברג בהתאם לאותה דוגמה, אם השכר שלכם הוא 14,201 שקל בחודש, שיעור המס שתשלמו החל מהשנה הבאה יעלה ב־1% ויעמוד על 32%. אבל, אם רשות המסים היתה מעדכנת את מדרגת המס, כך שהיא תעמוד על יותר מ־14,201 שקל בחודש, הייתם משלמים מס נמוך יותר (רק 22%). אבל הח"כים הסכימו שהמדינה תקפיא את עדכון מדרגות המס בשנה הבאה, כך שהעובדים השכירים שהיו יכולים ליהנות מהקלה בנטל המס הפסידו. כמה הפסידו? 600 מיליון שקל בסך הכל.
הצעד הזה שקול לחלוטין להעלאת מס, אבל קל בהרבה להכניס אותו לחוק ההסדרים משום שהוא טכני ואף אחד לא יגלה בו עניין ציבורי. כך הח"כים יכולים להרוויח כותרת ולחמוק מביקורת.
2. הציבור ממשיך לשלם יותר בלי לדעת אם הוא מקבל תמורה
אחרי כל הקרנבל הזה, בשורה התחתונה הציבור הישראלי - לרבות החברות הישראליות - צפוי לשלם בשנתיים הקרובות הרבה יותר מס. ליתר דיוק, 19 מיליארד שקל יותר (המספר הפנטסנטי הזה כולל גם את העלאות המסים שכבר נכנסו לתוקף בתחילת השנה, שכבר הספקנו לשכוח מהן). מי שיציץ בספר התקציב, בטבלה אחת מני רבות שמופיעה שם בעמוד 193, יוכל לראות כיצד ראש הממשלה בנימין נתניהו הצליח בתוך שנתיים למחוק כמעט לחלוטין עשור שלם של הפחתות מסים (בעיקר מס הכנסה ומס חברות).
וזה הסיפור האמיתי בסופו של דבר. עם כל משיכות החבל והתעלולים החשבונאיים של פקידי האוצר מול חברי ועדת הכספים, בסוף הציבור הישראלי צריך לשאול את עצמו שאלה אחת חשובה: על מה לעזאזל נשלם מעכשיו הרבה יותר מס?
אפשר להניח שחלק גדול מהציבור יהיה מוכן לשלם יותר מס אם יובטח לו כי בתמורה יקבל יותר שירותים ציבוריים, או באיכות גבוהה יותר. שהחינוך יהיה חינוך, שהבריאות תהיה בריאות, שהכבישים יהיו כבישים, שהטלוויזיה תהיה טלוויזיה. בפועל, זה לא ממש מה שקורה.
העלאות המסים הנרחבות בתקציב 2013–2014, ובל נשכח את אלה שצפויות להגיע גם ב־2015–2016, נועדו בשביל לסתום את הגירעון המבני שנפער בתקציב המדינה. גירעון מבני שפירושו שגם בתקופה שבה המשק צומח והאבטלה נמוכה, הכנסות המדינה לא מספיקות בשביל לממן כמו שצריך את הוצאותיה. הוצאות שגדלו מאוד בשנתיים האחרונות בעיקר הודות לסדרת תוספות שכר שונות במגזר הציבורי, אבל גם בשל בורות שומן בתקציב המדינה שלא טופלו כלל בתקציב הנוכחי.
הציבור הישראלי לא יקבל שירותים ציבוריים טובים יותר בשנתיים הקרובות. הזקנה עדיין תתאשפז במסדרון, התורים במשרד הפנים ימשיכו להיות בלתי אפשריים, קווי התחבורה הציבורית לא יגיעו פתאום לאן שאתם צריכים, הרכבת התחתית בתל אביב לא תיבנה, פקידי הביטוח הלאומי ימשיכו לאמלל את הציבור, הקושי לסגור מרפסת לא יוקל, האדיבות של נותני השירותים במשרד הממשלה לא תשתפר, הבזבוז האסטרונומי במנגנון משרד החינוך לא ייעלם. אבל אתם תשלמו יותר מסים. הרבה יותר מסים. וזכותכם המלאה לשאול - על מה ולמה? זכותכם המלאה לדרוש מן הממשלה רשימה מפורטת: אילו שירותים ממשלתיים השתפרו? אילו נוספו?
3. אף אחד לא מטפל בבעיה המרכזית והדחופה ביותר - מחירי הדיור
אחת הבעיות החברתיות־כלכליות, אם לא הבעיה בה"א הידיעה, שלא נפתרה בתקציב כהוא זה היא בעיית מחירי הדיור. כל הצעדים שהממשלה עשתה בארבע השנים האחרונות כדי להילחם בעליית מחירי הדיור כשלו. כולם. להוציא קיפאון של כשנה בעקבות המחאה החברתית, מחירי הדיור ממשיכים לעלות מהר יותר מהגידול בשכר הממוצע, מהר יותר מהאינפלציה, מהר יותר מקצב הבנייה, מהר יותר מכל דבר אחר.
בעיית מחירי הדיור היא בעיה קריטית. היא תמנון הרסני שעלול לשלוח זרועות למקומות רבים. מחירי הדיור הגבוהים לא רק מרחיקים את הזוגות הצעירים (והאחרים) מחלום דירת 4 חדרים ליד המשפחה. הם גורמים לדור שלם של הורים לאכול את החסכונות שלהם ולפגוע ברמת החיים העתידית שלהם בגיל הפנסיה. הם מעמיקים את הפערים הבין־דוריים משום שרק מי שיש לו (או להוריו) מצליח באמת לרכוש דירה.
שכונת כפר גנים החדשה בפ"ת צילום: דוד הכהן הם חושפים דור שלם למשבר פיננסי אם הריבית תעלה או האבטלה תעלה או שניהם גם יחד. הם גם יוצרים בעיה מאקרו־כלכלית, משום שכשתשלומי המשכנתא חונקים, המשפחות מצמצמות את הצריכה השוטפת שלהן, מה שמקטין את הכנסות המדינה ממע"מ ומסים על צריכה - כך שנוצר גירעון נוסף. ומחירי הדיור הגבוהים גם מאיימים על היציבות הפיננסית של הבנקים, בעיקר אלה שמחלקים משכנתאות בהיקף גדול.
זו בעיה אמיתית. בעיה שנדמה שהיא גדולה על הממשלה. היא כל כך גדולה שהיה צריך להקים קבינט מיוחד לענייני דיור. זו יוזמה מבורכת, בעיקר אם סוף סוף יהיה גוף אחד שיתאם בין כל הגורמים שמשפיעים על מחירי הדיור. אבל השוק בינתיים לא מחכה לאף אחד, לשום פקידי ממשלה שיחשבו מה לעשות. תקציב המדינה וחוק ההסדרים היו הזדמנות לעשות מעשה אריקשרוני, לבנות בתוך זמן קצר 80 אלף יחידות דיור כמו בתקופת העלייה הגדולה. זה לא קרה הפעם. לא התגלו במשרד האוצר, גם לא במשרד ראש הממשלה, אריקשרונים.
4. במשרד הביטחון יודעים שיום לאחר אישור התקציב הכל ייפתח מחדש
ולבסוף, נותר העניין הלא פתור של תקציב משרד הביטחון. לציבור אולי נדמה שהקרב הזה מאחורינו, אבל בפועל הוא רחוק מסיום. מחר יתכנס הקבינט הביטחוני בראשות ראש הממשלה נתניהו לדיון מכריע. הצבא יציג שם את מה שהוא מכנה המשמעויות מרחיקות הלכת של הקיצוצים התקציביים על ביטחון המדינה. המצגות של הצבא מפחידות למדי, תהיו בטוחים. במשרד הביטחון מעריכים שראש הממשלה ושרי הקבינט לא ייתנו ידם לקיצוץ עם משמעויות מרחיקות לכת שכאלה.
ראש הממשלה הוא בסופו של דבר האיש עם היד על השאלטר בסיפור של תקציב הביטחון. זו בעיקר הכרעה שלו. גם בצבא, ודאי במשרדים אחרים, כבר מבינים שתקציב הביטחון גדול על המדינה. הם רק מבקשים שם לפרוס את הקיצוץ על פני תקופה ארוכה יותר. למעשה, לא נעים לומר, בצבא מבקשים מעין הסדר חוב. אלא שתקציב המדינה לא עובד ככה, ואת הגירעון אי אפשר לפרוס. צריך לסגור אותו כאן ועכשיו.
הרמטכ"ל בני גנץ. שאלת תקציב הביטחון נותרה פתוחה צילום: צביקה טישלר אם ראש הממשלה יחליט לפרוץ את תקרת הגירעון, ההחלטה צפויה לגרור עליו ביקורת ציבורית רחבה, ובעיקר לחייב אותו לעבור מחדש שלוש קריאות בכנסת, שכן התקרה נקבעת בחוק. והדבר האחרון שראש הממשלה רוצה זה לא להצליח להעביר את התקציב בכנסת עד סוף יולי, שכן אז הכנסת תתפזר.
בקיצור, ראש הממשלה מסונדל מבחינה פוליטית ופרוצדורלית לגבי תקציב הביטחון. כך שמה שצפוי לקרות הוא שהתקציב יעבור כמו שהוא, אבל מערכת הביטחון תקבל הבטחה. יום לאחר אישור התקציב, הכל ייפתח מחדש. אם מערכת הביטחון תדרוש תוספות - והיא תדרוש - היא גם תקבל אותן. מהיכן? מהיכן שתמיד - ממשרדי הממשלה האחרים. מהמסים שתיכף תשלמו ביתר שאת.
והעיקר? בבורות השומן לא ייגעו. משלחת הרכש של משרד הביטחון בניו יורק עדיין תעמוד על תלה, ובפנסיה התקציבית של אנשי הקבע - קודש הקודשים של מערכת הביטחון - עוד לא נמצא גיבור החיל שייגע.
