הפוך, ביבי, הפוך
ההיסטוריה מלמדת שכמעט בכל שנה תקציב הביטחון גבוה באופן משמעותי ביחס למתוכנן. לכן הפעם אולי כדאי לשקול אסטרטגיה שונה - לוותר על קיצוץ של 3 מיליארד שקל ולסכם שהשנה יכלול התקציב את כל האירועים החד־פעמיים שעוד יגיעו
1. בנובמבר 2009 כינס צה"ל מסיבת עיתונאים דרמטית והציג את תוכנית ההתייעלות שגיבשה לו חברת הייעוץ מקינזי. התוכנית נכפתה על צה"ל לאחר מלחמת לבנון השנייה והיתה חלק ממסקנות ועדת ברודט שביקשו להבטיח למערכת הביטחון תקציב גדול יותר, אשר חלקו יגיע מהתייעלות פנימית שתחסוך 30 מיליארד שקל.
- הציבור נדרש לשלם 23 מיליון שקל על עבירות תנועה של חיילים
- פרטים מזהים על 30 נכי צה"ל קשים נחשפו באינטרנט במשך חודשיים
- ראש אכ"א בצה"ל: "אחד מכל 4 ממשרתי הקבע מקבל השלמת הכנסה"
במערכת הביטחון יגייסו בימים הקרובים את מלוא הכריזמה כדי להוכיח לקבינט איזו התייעלות פנימית נעשית בשנים האחרונות, ובחלק מהמקרים הם גם יאמרו אמת. בחדר ישיבות הממשלה ירחף כל הזמן איום הפגיעה באימונים והאחריות שתוטל על כתפי מי מהשרים בוועדת החקירה הבאה. כמשקל נגד למצגות והררי הנתונים שבהם יוצפו השרים, הנה כמה עובדות על איך באמת נראית ההתייעלות בצה"ל.
2. מסקנות מקינזי התייחסו לשלושה תחומים התופסים כ־40% מתקציב הביטחון - רכש, בינוי ואחזקה. העבודה של חברת הייעוץ מצאה כי תוכנית ההתייעלות בתחומי הבינוי צפויה לחסוך החל מ־2010 כ־ 14% מעלויות הבינוי של צה"ל, כלומר 350–450 מיליון שקל בשנה. איך? הבדיקה העלתה כי עלויות הבינוי במערכת הביטחון גדולות בעשרות אחוזים מעלויות הבינוי במגזר האזרחי. את הכשלים המליצה מקינזי לחסל על ידי איחוד מרכז הבינוי של צה"ל ואגף הבינוי במשרד הביטחון. המהלך אמור היה בשלב הראשון להוביל להתייעלות מעצם איחוד האגפים וייעול העבודה, ובשלב השני להוביל לחיסכון גם בעלויות כוח האדם (על ידי ביטול משרות כפולות). בסיומו היתה אמורה מערכת הביטחון להיפרד מכ־1,000 עובדים, חלק ניכר מהם אזרחים עובדי צה"ל.
הרמטכ"ל בני גנץ. לא היה צריך את מקינזי כדי להגביל את הדלק בצה"ל צילום: צביקה טישלר
ארבע שנים חלפו מאז, ומתשובת גורמים בצה"ל לשאילתה שהגשנו בסוף השבוע עולה כי רק ב־2012 (באיחור של שנתיים) נסגרו אגף הבינוי במשרד הביטחון ומרכז הבינוי בצה"ל, ואוחדו לגוף אחד במשרד הביטחון. המהלך הניב בשנה שעברה חיסכון של 100 מיליון שקל. תשובה רשמית לשאלה כמה עובדים פוטרו לא ניתנה, אולם ההערכות הן כי מרבית העובדים מחזיקים עד היום בתקנים הקודמים שלהם כך שהתייעלות גדולה לא הושגה. כדי להבין את המשמעות צריך לחזור להבטחות של צה"ל ומקינזי מ־2009 לחיסכון של 350–450 מיליון שקל רק כתוצאה מהמהלך הזה החל ב־2010. במציאות הושג חיסכון קטן בהרבה של 100 מיליון שקל, ובאיחור ניכר.
3. לסכום החיסכון שהושג - 100 מיליון שקל - יש משמעות סמלית. מערך הבינוי העצום של צה"ל ומשרד הביטחון, זה שמנהל מתקנים בשטח של כ־8 מיליון מ"ר ומחזיק בתוכנית בינוי שנתית בהיקף של 3.3 מיליארד שקל בשנה (במונחי 2009), הצליח לחסוך בהתייעלות בדיוק את הסכום ששולם למקינזי, כנראה עם יתרון קל לטובת הסכום ששולם לאחרונה. למה כנראה? מכיוון שמערכת הביטחון לא מסכימה לחשוף את הסכום ששולם במדויק לחברה, וגם מעולם לא טרחה להסביר מדוע האריכה למקינזי את החוזה פעם אחר פעם ללא מכרז, באופן שתפח לסכומים עצומים כאלה.
בנקודה הזו ראוי להסביר כיצד עובדת מקינזי וכיצד עובדות חברות ייעוץ בכלל. החברות הללו נשכרות כדי לעצב תוכניות התייעלות לגופים ממשלתיים או פרטיים תמורת סכום שנקבע מראש, במקרה של משרד הביטחון - 22 מיליון שקל. החוזה הראשוני כולל רק את גיבוש ההמלצות והתוכנית. בשלב הבא מציעות חברות הייעוץ לגוף שעבורו הוכנה התוכנית לשכור גורם נוסף שילווה את יישומה. בשלב הזה מסבירות חברות הייעוץ בדרך כלל שרצוי לקחת דווקא אותן ללוות את התוכנית, כיוון שראוי שהחברה שגיבשה את ההמלצות ומכירה אותן על בוריין תלווה גם את יישומן. בחלק הראשון של גיבוש ההמלצות נערך בדרך כלל סקר שוק או מכרז ונבחנת הכדאיות הכלכלית של ההצעה שהתקבלה. מכיוון שנערך מכרז, מתמחרות חברות הייעוץ את החלק הראשון של העבודה בסכום נמוך יחסית כדי לזכות במכרז, ואת "המכה" הן עושות בשלב השני, של ליווי התהליך. אז מצוי בידיהן כבר לקוח שבוי שלא יכניס למערכת חברת ייעוץ נוספת, אלא יעדיף לשכור את שירותי החברה שגם גיבשה את ההמלצות, והתעריף של ליווי השלב השני עולה בהתאם. באופן הזה תפח החוזה של מקינזי מ־22 מיליון שקל (סכום שלא כלל את ההמלצות בנושא כוח האדם, שאליהן בצבא לא נתנו למקינזי להתקרב) ליותר מ־100 מיליון שקל על כל הפעילות, כולל שלב היישום.
4. כדאי להתעכב דווקא על שלב היישום של תוכנית ההתייעלות כי בשלב הזה, שכאמור עליו שילמה מערכת הביטחון את מרב שכר הטרחה למקינזי, היו כמה פספוסים. הבולט שבהם הוא יישום ההמלצות לניהול רזה בתחום האחזקה. בדו"ח מ־2009 החמיאה מקינזי בסך הכל למערכי האחזקה של צה"ל, אך קבעה כי הסדנאות של צה"ל לא תמיד עובדות בצורה היעילה ביותר. לדבריה, מערכת הביטחון טרם אימצה באופן גורף דפוסי פעילות של "ניהול רזה" (אופטימיזציה של זמן, סטנדרטיזציה של תהליכים ועוד, המקובלות במגזר הפרטי) ועליה לעשות זאת בהקדם. ההערכה של החברה היתה כי הטמעת שינוי תפיסתי במערכי האחזקה תוביל לחיסכון שנתי של 140-170 מיליון שקל. בפועל התברר כי מתודולוגיית הניהול הרזה לא ממש תופסת בצה"ל, היא גם עוררה התנגדות פנימית ורוב היחידות זנחו אותה לאחר תקופה קצרה וחיסכון מינימלי בכסף.
5. מקינזי היא לא "האיש הרע" בסיפור הזה. מתודולוגיות החיסכון שהביאה מקובלות בכל המגזר העסקי. וזו בדיוק הבעיה, הן מקובלות במגזר העסקי ולאו דווקא מתאימות לצה"ל. חלק מההמלצות שגיבשה החברה היו טריוויאליות, לא היו ישימות במונחים צה"ליים, וחלק נוסף צה"ל זנח בעצמו או התמהמה ביישומן. התוצאה בפועל היא שלא הושגו מלוא יעדי ההתייעלות.
אבל האמת היא שצה"ל לא באמת היה צריך את מקינזי כדי שתגיד לו להתאים את מספר האוטובוסים שמזמינה כל יחידה למספר הנוסעים - וכך לחסוך 2 מיליון שקל בשנה (המלצה אמיתית שהופיעה בדו"ח המקורי). הוא גם לא היה צריך את מקינזי כדי שתגיד לו להגביל את צריכת הדלק של הרכבים או להכליל קריטריון של צריכת דלק במכרזי הליסינג שלו. בפועל צה"ל הצליח להתייעל ללא מקינזי כתוצאה מהליכים פנימיים שלו הרבה יותר מאשר בהתאם להמלצותיה, והוא בוודאי גם לא היה צריך את מקינזי כדי שתחזיק לו את היד ביישום ההמלצות במחיר של עשרות מיליוני שקלים.
6. ההיסטוריה מלמדת שכמעט בכל שנה תקציב הביטחון גדל בסוף השנה ביחס למתוכנן. לפעמים היתה זו תולדה של פעולה הגנתית חד־פעמית כמו עופרת יצוקה, בפעם אחרת היה זה תקציב ייעודי לבניית הגדר, ולפעמים סתם גידול כתוצאה מהעברות תקציביות שאיש לא יכול באמת להתחקות אחריהן. בסיטואציה הזו, אולי כדאי לשקול הפעם אסטרטגיה שונה - לוותר על קיצוץ של 3 מיליארד שקל בביטחון, ולסכם עם מערכת הביטחון שהתקציב יכלול השנה את כל האירועים החד־פעמיים שעוד יגיעו. את הבור שייפער, אם בכלל, יכסה צה"ל מתוך התייעלות פנימית שלו, התייעלות אמיתית, ואת זה הוא יכול לעשות גם בלי צ'ק שמן למקינזי.
ממערכת הביטחון נמסר כי היא מבצעת מהלכי התייעלות בהיקפים שאין להם אח ורע במגזר הציבורי ובכל תחום - מרכש, דרך ניהול שוטף ועד כוח אדם.
בניגוד לנטען, רוב המלצות חברת מקינזי יושמו ובהן איחוד אגף הבינוי במשרד הביטחון ומרכז הבינוי בצה"ל לכדי אגף אחד במשרד הביטחון, מהלכים להתייעלות במשק הדלק והרכב, ניהול הרכש בצוותי רכישה משותפים ועוד. מהלכים אלו ונוספים חסכו ויחסכו בעתיד מיליארדים רבים למערכת הביטחון.
תהליך בניית התוכנית הרב־שנתית של צה"ל מתרחש בימים אלה אל מול המציאות האזורית ואתגרי השעה. התוכנית נבנית בהתאם לאילוצי התקציב שהוגדר על ידי הדרג המדיני ולצד צורכי ההתעצמות הנדרשים מצה"ל. כחלק מתוכנית זו נבחנים שינויים בזרועות ובאגפים, לרבות הקטנת מערכים וקיצוץ תקני כוח אדם.
