מאחורי הקלעים בוועדת הכספים: דיונים חטופים ומשחקים בסמארטפון

הדיונים וההצבעות על התקציב בוועדת הכספים הם משחק מכור מראש, ועדיין הכי מעניין שיש בכנסת ישראל. חודש אינטנסיבי של דיונים משך לכנסת אנשי עסקים כמו נתן חץ מחברת הנדל"ן אלוני חץ, חברות ענק כמו גזית גלוב וטבע, ראשי עיר ושורה ארוכה של רואי חשבון, עורכי דין, לוביסטים ופעילים חברתיים. ובניגוד לדיונים הרגילים שבהם יש לרוב נוכחות דלה ואווירה מנומנמת במקצת, הלחץ בדיונים לאישור הספר הכחול ועב־הכרס של התקציב היה בשיאו.

הממשלה אמנם חדשה, אך השיטה ישנה: במשך שעות של דיונים מגיעים אנשי משרד האוצר ומסבירים לח"כים למה אלפי הסעיפים שהכניסו לחוק ההסדרים הם נחוצים וחשובים. הם עושים זאת ברצינות גם כשמדובר בעזים כמו מס משפרי דיור, שהוכנסו לתקציב מראש, רק כדי שיוצאו תמורת פשרה אחרת - שהיא המטרה המקורית והאמיתית שרצו להשיג אנשי האוצר.

חוק ההסדרים הנוכחי כולל בתוכו שינויים גדולים וחשובים כמו סגירת פרצות המס עם אינספור סעיפים מורכבים, שדורשים דיון מעמיק על כלל השלכותיהם, אך זוכים במקרה הטוב לדיון של שלוש שעות. זאת הדרך המהירה והבטוחה של רשות המסים והאוצר להעביר את התיקונים שהם חולמים עליהם. אלא שחברי הכנסת הופכים כך לבובות על חוט. או כמו שהסביר יו"ר ועדת הכספים לשעבר משה גפני (יהדות התורה) בדיון הראשון: "הם פשוט לא סומכים עלינו. אז הם מביאים את זה בחוק ההסדרים". "כלכליסט" מציג איך נראים הדברים מאחורי הקלעים.

25.6.13, 10:00 בבוקר: דיון על מענקי האיזון

שאלות מהקואליציה לא חייבות התייחסות

אחד הנושאים שנכללו בחוק ההסדרים הוא מענקי האיזון לרשויות המקומיות - מענקים שהמדינה מספקת לרשויות במטרה לסייע להן להגיע לאיזון תקציבי. משרד האוצר הכין מצגת המסבירה את הנושא ו־15 חברי כנסת חרוצים הגיעו לדיון. האוצר הסכים לא לקצץ במענקים, בתמורה לכך שב־57 הרשויות החזקות, שאינן מקבלות מענק איזון, תועלה הארנונה, והרשויות יעבירו 450 מיליון שקל לאוצר.

ח"כ אלעזר שטרן (התנועה) שאל שאלה פשוטה: "מי קבע ומתי נקבעו 57 הרשויות האלה?". יו"ר הוועדה ניסן סלומינסקי (הבית היהודי) השיב כי "זו המציאות. זה לא דבר שנוצר עכשיו לצורך החוק הזה". שטרן העיר כי אולי המציאות מעוותת: "לאידיוט שמסתכל מהצד הרשימה הזאת נראית בעייתית. לא נראה לי שגבעת שמואל ופרדס חנה ולצורך העניין אלקנה או אפרת לא נמצאות שם".

בהמשך ח"כ יעקב ליצמן (יהדות התורה) העלה הסתייגות וביקש לדעת מיהן העיריות שיקבלו את המענקים. חברו למפלגה גפני העיר: "זו דווקא הסתייגות טובה", וסלומינסקי צחק: "רב משה, אני ממש נדהם. אתה אומר על רב יעקב שכל ההסתייגויות שלו לא היו טובות". גפני לא נותר חייב והשיב: "תחפש בדיחות יותר טובות".

גפני (מימין) וליצמן. "האוצר לא סומך עלינו" צילום: עטא עוויסאת

באופן אירוני, דווקא לשאלות הקואליציה יש פחות סיכוי לקבל תשובה במסגרת הוועדה, משום שהן לא נחשבות כהסתייגות לרוב. מסיבה זו, עד מועד ההצבעה הן פשוט נעלמות. בסופו של דבר, בדיון הנוכחי לא ניתנו תשובות על השאלות של חברי הכנסת - הן מהאופוזיציה והן מהקואליציה, משום שלא היה זמן לדיון נוסף עד יום ההצבעות - והסעיף אושר.

11.7.13, 10:00 בבוקר: דיון על חוק הבלו

חוק ההסדרים כמהלך חקיקה עוקף כנסת

כשעלה לדיון חוק הבלו (המס הישיר על הדלק), הקובע באילו מקרים יינתן פטור מהמס - התפרצו הח"כים על נציגי רשות המסים. כלומר ארבעת הח"כים שנכחו בדיון - ליצמן, שטרן, יצחק כהן (ש"ס) וראובן (רובי) ריבלין (הליכוד).

עקרונית, חברי הכנסת היו בעד התיקון לחוק שנועד לצמצם את היקף הפטור, אולם תמיד קיים החשש שסגירת פרצות מס תקשה בפועל דווקא על החלשים, בעוד החזקים ימשיכו למצוא דרך לעקוף אותה. מסיבה זו הדיונים על שינויי מיסוי דורשים התעמקות, בעוד דיוני חוק ההסדרים, ובמיוחד הדיון הזה, התנהלו בלחץ של זמן לאור הגירעון שהיה צריך לסגור. וכך, במקום לנהל דיון עמוק על ההשפעה של קיצוץ בקצבאות ילדים או על מס עקרות הבית, היה צורך לפנות זמן לסעיפים כמו התיקון לחוק הבלו.

טופרובסקי (מימין), שטרן ושלח. כמו תוכים צילום: עטא עוויסאת

ליצמן שאל מדוע הנושא הזה נכנס במסגרת דיוני חוק ההסדרים: "אם הייתם מביאים לי יום אחרי התקציב זה היה עובר פה אחד. היום זה יעבור במיעוט. הנושא הזה לא בוער כרגע. אני מבין את הלחץ לסגור פרצות אבל זה לא שייך להיום".

במשכן הכנסת לא זוכרים חוק הסדרים כל כך עמוס שנדרש לאשר בזמן כה קצר. אמנם סעיפים רבים פוצלו מהחוק עוד בדיונים המקדימים בוועדת הכנסת, אולם הציפייה היתה כי ועדת הכספים תפצל סעיפים נוספים. אלא שסלומינסקי סבור כי אין לפצל מראש סעיפים מבלי לדון בהם - לדבריו, זו סמכות של ועדת הכנסת.

"זה לא סוד שחוק ההסדרים הוא מוגזם", אמר סלומינסקי, אך הוסיף כי "כך נקבע בוועדת הכנסת. היו דברים שהחליטו לפצל. אני לא שותף לחברי ועדת הכנסת. היה זמן לערעורים והם נידונו. אם זה הגיע אלינו, סימן שדחו את הערעור וכנסת ישראל אישרה את זה. אנחנו נוהגים לנסות לממש את החלטות הכנסת".

אולם ריבלין צידד באופוזיציה: "לא חשוב כמה חברים נמצאים ומקיימים דיונים - חוק ההסדרים הוא לא מקום להעביר הכל.אם זה דבר שנמשך כבר עשרות שנים, אין שום סיבה שלא להעביר אותו במהלך חוק רגיל. חוק ההסדרים אינו אמצעי להעברת דברים שהכנסת אינה יכולה להעביר אותם. הממשלה רוצה את זה? אין בעיה - נצביע. אנחנו רק חותמת? אנחנו יושבים פה לפני כל הציבור ויוצאים מטומטמים".

ליצמן המשיך בקו התוקפני ועקץ את נציגת רשות המסים: "הסעיף הבא בדיון הוא רפורמת בריאות הנפש. אחרי השיחה איתכם אנחנו צריכים טיפול בעצמנו".

15.7.13, 12:00 בצהריים: דיון על מס החברות

המון נציגי חברות, מעט נציגים לאזרחים

בהתאמה עם ועדת טרכטנברג, חוק ההסדרים הציע לעצור את ירידת מס החברות, לרבות עבור החברות המוחרגות בחוק לעידוד השקעות הון. החוק מיטיב במיוחד עם חברות הנמצאות באזורי עדיפות, אף שחלקן רווחיות.

אחרי שנציגי האוצר ומנהל רשות המסים הסבירו ביובש את המתווה ותועלתו, יו"ר מרכז השלטון המקומי שלמה בוחבוט, ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ' וראש עיריית ירושלים ניר ברקת, שאצלו שוכנת חברת טבע, הסבירו ברגש כמה העלאת המסים תהרוג את הפריפריה. גם חבר דירקטוריון טבע חיים הורוביץ הסביר על התחרות הקשה בעידן הגלובליזציה. אנשי רשות המסים נשכו שפתיים - כמה שעות לאחר מכן רשות המסים תשחרר לבית המשפט נתונים המראים כי טבע קיבלה הטבות מס בשווי 12 מיליארד שקל בשנים האחרונות.

חברי כנסת רבים הגיעו לדיון, כולל חברי כנסת שאינם חברי הוועדה, וכולם התיישרו עם דבריהם של הורוביץ וראשי העיר. ח"כ משה אשר (יהדות התורה), חיליק בר (העבודה), יצחק כהן, ריבלין, ליצמן ורוברט אילטוב (ישראל ביתנו) - כולם חזרו על תרחישי האימה של קריסת הפריפריה ועזיבת החברות לחו"ל. נראה היה שרק מרב מיכאלי כהרגלה הולכת נגד הרוח, עד שח"כ עפר שלח (יש עתיד) התעורר והיה חייב להזכיר לחברי הכנסת שיש גם ציבור רחב, ולא רק חברות: "בסופו של דבר אנחנו עומדים לאשר השבוע חבילה, שאיך שלא תתעצב בסוף, היא קשה לאזרח הישראלי מבחינת מסים. טוענים פה בצדק שצריך למסות את הגופים הגדולים במשק שיש בהם רווחים כלואים, ואחר כך מתנגדים כשתיקון כזה עולה. אין ספק שצריך לחזק את הפריפריה. אבל הציבור התרעם בצדק שחברת טבע שילמה שיעור מס נמוך ובלתי קביל בשנים האחרונות. למדינת ישראל יש גם איכויות רבות מעבר לשיעורי המס. יש פה ידע ושכל, וזה מרכיב חשוב בהחלטות להשקיע כאן. חייבת להישמר העדפת הפריפריה, אך שיעור המס חייב לעלות".

בסוף הדיון הוחלט לשנות את ההצעה המקורית, כך שבמקום שלחברות בפריפריה המס יוקטן מ־10% ל־9%, ולחברות במרכז יועלה מ־15% ל־16%.

17.7.13, 14:00 בצהריים: יום ההצבעות הראשון

הצבעה אוטומטית לפי השתייכות מפלגתית

בצהרי יום רביעי, 17 ביולי 2013, החלו ההצבעות על התקציב, לאחר שהסדרנים הכריזו כי החדר "נקי" מלוביסטים. אלו עוד חיכו קצת בחוץ בתקווה להפסקות, אולם ככל שהלילה התארך מספרם הלך וירד בהדרגה.

בכל כמה דקות בדיון חברי האופוזיציה זרקו לאוויר את המילים "רביזיה", "התייעצות סיעתית", "הצעה לסדר" ו"נושא חדש". ח"כ יצחק כהן (ש"ס) הציע כי רק מי שהיה נוכח ב־90% מהדיונים יוכל להצביע. זה כמובן לא קרה. מה שכן קרה, כפי שסיפר ח"כ שלח למנהל רשות המסים משה אשר לאחר אחד הדיונים, הוא שבמשך יומיים חברי הכנסת הרימו והורידו את ידם לפי השתייכותם לקבוצת הקואליציה או האופוזיציה.

דבריו של שלח השתקפו בעיקר בהתנהלותם של חברי מפלגתו. בימי ההצבעות ניכר היה כי חברי יש עתיד חילקו ביניהם את השוויון בנטל - עדי קול, יפעת קריב, רות קלדרון וחברי ועדת הכספים שמעון סולומון ועליזה לביא כמעט לא נכחו - העוזרים הפרלמנטריים של חברי הקואליציה, שספרו שיש מספיק נוכחים בחדר והזכירו להם להרים את היד בזמן שהם מצייצים או גולשים בפייסבוק מהסמארטפון שלהם.

כמעט שעתיים התבזבזו רק על התנגדויות על שם החוק. חוק ההסדרים נקרא השנה "שינוי סדרי עדיפויות לאומיים", אלא שכפי שציינה היועצת המשפטית של ועדת הכספים עו"ד שגית אפיק, בעברית תקינה אומרים "עדיפות" ולא "עדיפויות". במקביל יו"ר מרצ זהבה גלאון - שנכחה רק בדיונים שהציגו את תקציבי המשרדים ונעדרה מדיוני חוק ההסדרים - הציעה חלופות אחרות וביקורתיות כלפי החוק, כגון "אין עתיד למעמד הביניים" ו"פיגוע כלכלי במעמד הביניים" - שרק עיכבו את הדיונים עוד יותר.

גלאון. "שמות יצירתיים במקום "חוק ההסדרים"" צילום: טלי מאייר

ח"כ מיקי רוזנטל (עבודה) העיר עוד בתחילת הדיונים כי "כל הסידור הזה שמצביעים בסוף הוא בעייתי. לא הגיוני שדנים ומתווכחים ובסוף לא מצביעים". סלומינסקי הסביר כי צריך להצביע על התמונה הכוללת, אולם חברי האופוזיציה טענו שכל שינוי, כגון מתווה העלאת מס הכנסה דיפרנציאלי במקום מס אחיד של 1.5%, הוא למעשה נושא חדש. מכיוון שאין כללים ברורים שמגדירים מהו נושא חדש, בכל פעם שח"כ מתעקש על כך, הנושא עובר לוועדת הכנסת שמכריעה בו - אלמנט ששימש ככלי נשק בידי חברי האופוזיציה שהתרעמו על כך שלא היו מעורבים בסיכומים שהתקבלו.

"אתם לא יודעים מה זו עבודת כנסת. אתם לא עובדים עם האופוזיציה ומכתיבים דברים. מעולם לא היה דבר כזה", אמר גפני. בתשובה הגיב סלומינסקי: "כשראיתי מה חשוב לוועדה ייצגתי את כולם מול האוצר. ראיתי מה כואב לנו והלכתי לנסות". בצד בשקט מסביר ליצמן: "הכלל אומר - כבד את האופוזיציה, תן להם הישגים לא גבוהים. ניסן (סלומינסקי - ח"פ) מאוד דורסני". שעתיים אחר כך ליצמן כבר התפוצץ בוועדה: "כל נושא יהיה נושא חדש. אתם תכנסו מחר את ועדת הכנסת. אתם לא יודעים להתנהג כמו בני אדם. אנחנו קראנו למישהו עמלק?". בתגובה התבדח ח"כ אחמד טיבי (רע"מ־תע"ל): "אדוני היו"ר, עמלק הוא נושא חדש".

כשמחוגי השעון הצביעו על השעה 12 בלילה, חברי הכנסת כבר היו במחוזות אחרים. הדיונים נעו בין סיפורי מוסר השכל של ריבלין, תלונות על קולות המואזין ופעולות תג מחיר, והשאלה אם השטחים כבושים או משוחררים - שגררה הערה מצד ח"כ ליצמן, ולפיה המדינה החופשית היחידה היא מאה שערים.

דיון רציני יותר התנהל על עובדי ועדת הכספים - מנהל הוועדה, היועצת המשפטית ועוזריה, מרכזת הוועדה והדובר. גילה גמליאל (ליכוד) הזכירה לנוכחים שהאנשים הללו החלו לעבוד באותו יום בשמונה בבוקר, כשבלילה שלפני כן הכינו במרץ את כל החומרים להצבעות. גפני וגמליאל האשימו את סלומינסקי שאינו סוגר את הדיון, בעוד סלומינסקי האשים בכך את האופוזיציה שמושכת זמן.

18.7.13, 10:30 בבוקר: יום ההצבעות השני

ויכוחים מיותרים שסופם ידוע מראש

אחרי שסלומינסקי החזיק את חברי הכנסת עד ארבע לפנות בוקר ביום ההצבעות הראשון, האופוזיציה קצת התעייפה - למעט מרב מיכאלי (העבודה) שמילאה את מקומה של חברת הוועדה סתיו שפיר, וקמה עם עשרות הסתייגויות שהיא רוצה להצביע עליהן. ולמרות זאת, ביום ההצבעות השני רוב העיכובים הגיעו דווקא מצד הקואליציה.

היום נפתח בנושא ההתחשבנות בין בתי החולים וקופות החולים. ההצעה של האוצר ומשרד הבריאות היתה שקופות החולים ישלמו לבתי החולים יותר כדי לטפל בגירעונות שלהם. חבר ועדת הכספים רוברט אילטוב (ישראל ביתנו), שברוב הזמן הסתפק בקבלת עדכונים על הדיונים אחרי שהם הסתיימו, הגיע והביע התנגדות להסכם, משום שלדבריו יש להחריג ממנו את בית חולים הדסה.

אילטוב הצליח לשכנע חברי כנסת נוספים למרוד וההסתייגות כמעט אושרה, אלא שדווקא האופוזיציה סיכלה זאת. עיסאווי פריג' (מרצ) נכנס לדיון במהלך ההצבעה, וחבריו לאופוזיציה צעקו לו להרים את היד. פריג' סירב להצביע בלי שמסבירים לו על מה הוא מצביע, ולאחר דין ודברים העיר כי "ההחרגה של הדסה מההסכם היא פוליטית". לריבלין נמאס מפירוק האחדות הקואליציונית, והכריז שאם אין קואליציה, הוא פורש מהדיונים.

ריבלין. "חוק ההסדרים אינו אמצעי להעבר דברים שהכנסת אינה יכולה להעביר. אנחנו רק חותמת? אנחנו יוצאים מטומטמים" צילום: גיא אסיאג

למרות הריבים הבלתי פוסקים על כמעט כל סעיף, הדבר העיקרי שעצבן את האופוזיציה היה ההתעקשות של יש עתיד להשאיר בחוק ההסדרים את סעיף כושר ההשתכרות כהתניה להנחה בארנונה. סלומינסקי הודיע כבר ביום הראשון של ההצבעות כי הנושא יפוצל מחוק ההסדרים, אולם הדבר לא נעשה בהסכמה עם יש עתיד, וסלומינסקי היה צריך לחזור בו.

ח"כ גמליאל ניסתה לשכנע את אנשי הקואליציה והאופוזיציה במהלך היום לפצל את הסעיף בתמורה לסיום הפיליבסטרים של האופוזיציה אולם לא הצליחה. שטרן וריבלין הזהירו כי יצביעו נגד הסעיף, אולם יש עתיד היו בטוחים בניצחונם וסירבו למשוך אותו. זאת אף שעוד במהלך הדיונים עלו קשיים עם החוק הנוכחי, משום שלא היו בו הגדרות ברורות למדידת כושר השתכרות.

ביום חמישי בשמונה בערב, כאשר הנושא עלה מחדש לדיון, אמרה היועצת המשפטית שגית אפיק כי אינה יודעת כיצד ניתן להצביע כשהדיון בנושא לא מוצה: "פתחתי את הפרוטוקול של אותו דיון. ראובן קוגן (סגן הממונה על התקציבים באוצר - ח"פ) הבטיח לנו תשובות כמה פעמים ואמר 'נחזור אליכם עם תשובות', וגם משרד המשפטים. לא הספקנו להגיע לשאלות היותר ספציפיות". רק לאחר דברי אפיק הודיע ח"כ שלח כי הוא מבקש לפצל את הנושא מחוק ההסדרים בגלל הקושי המשפטי. ח"כ גמליאל כעסה על כך שנציגי יש עתיד חיכו עד רגע זה כדי לפצל סעיף שהביא לריצוי האופוזיציה ולאפשרות להעביר את חוק ההסדרים; אולם מבחינת יש עתיד, "לא מנהלים משא ומתן עם האופוזיציה" על מה מפוצל ומה לא, ולכן עד שהחליטו כי אכן יש קושי משפטי, הם משכו את הזמן, כמו שעשתה האופוזיציה.