להנמיך ציפיות

הרעש מסביב למינוי הנגיד החדש חורג מיכולתו האמיתית להשפיע על המציאות הכלכלית בתנאים הקיימים. תפקידו של נגיד בנק ישראל אכן מאוד חשוב, אך בתקופה הנוכחית מידת השפעתו צפויה להיות די מוגבלת.

אמירותיו של פרופ' ליידרמן, ביומיים בהם הספיק להיות מועמד לנגידות, לגבי כוונותיו להכין תוכנית נרחבת להנעת הצמיחה וטיפול בבעיות שונות של המשק, נתקבלה כמהלך די טבעי בתקשורת. אכן, על פי התפיסה הקיימת בשיח הציבורי הרווח כיום, נגיד בנק ישראל צריך לטפל גם במחירי הדיור, גם ביוקר המחיה, גם בפערים החברתיים וגם בנושאים רבים נוספים. זאת בנוסף על תפקידו המוגדר, לשמירה על יציבות המחירים, היציבות הפיננסית ועידוד הצמיחה במשק. ברם, לא כל כך ברור מה יכול היה לעשות הנגיד המיועד בכדי לשנות מהותית את המצב הנוכחי בכלכלה הישראלית.

בשנים האחרונות חשיבותם של הבנקים המרכזיים בעולם אכן עלתה עקב המשבר הכלכלי העולמי ותפקיד המפתח שהם שיחקו בו. יחד עם זאת, גם אם המשבר נשאר מאחורינו וגם אם לאו, לבנקים המרכזיים בכלל ולבנק ישראל בפרט, לא נותר מרחב פעולה גדול לשינויים. עובדה זו כבר באה לידי ביטוי במציאות.

אם נבחן את הצעדים בהם נקט בנק ישראל בשנה האחרונה ואת השפעתם על המציאות הכלכלית, לא נמצא הוכחות חותכות לכך כי פעולותיו שינו מהותית את ההתפתחויות במשק. הריבית ירדה בשנה האחרונה ב-1%, בנק ישראל התערב במסחר במט"ח והטיל מגבלות על שוק המשכנתאות.

ליאו ליידרמן ויעקב פרנקל צילום: צביקה טישלר, בלומברג

התוצאות הפוכות ממה שהיינו מצפים...

באותה התקופה הצמיחה במשק המשיכה להתמתן, האינפלציה ירדה, השקל התחזק, מחירי הנדל"ן המשיכו לעלות וחל קיפאון באשראי לעסקים. אנו כמובן לא יכולים לבדוק מה היה קורה אילו בנק ישראל לא היה עושה מהלכים אלה, אך מאידך די ברור כי הצעדים שננקטו לא הביאו למפנה באף תחום.

עובדה זו אינה אומרת כללכי בנק ישראל עשה צעדים לא נכונים. למעשה, כך פעלו גם הבנקים המרכזיים העמיתים שלו בעולם. פשוט המציאות מעידה שהבנקים המרכזיים די מיצו את השפעתם בתנאים הכלכליים הנוכחיים עם הכלים שיש להם.

ישנה כמובן האפשרות להוריד את הריבית ל-0%, להגדיל התערבות בשוק המט"ח ואולי גם לרכוש האג"חהממשלתיות, כפי שעשה בנק ישראל בשיא המשבר בשנת 2009. אולם, לא כל כך סביר שגם הנגיד הנועז ביותר ילך לכיוון זה נוכח הסכנות שטמונות בצעדים אלה ובעיקר הסכנה של זינוק נוסף במחירי הדירות ואולי גם בהתפתחות בועות בשווקים הפיננסיים.

הציפיות מהנגיד החדש

לכל נגיד יש בקדנציה שלו את האירוע החשוב ביותר שלפי התנהגותו באותו האירוע תבחן הקדנציה כולה. אצל דוד קליין היה זה המשבר של שנת 2002, כאשר עשה את השגיאה והוריד את הריבית ב-2% לאחר שהאמין להבטחתו של שר האוצר לצמצם את הגירעון. לאחר מכן קליין העלה את הריבית לרמה גבוהה, אולי גבוהה מדי, כדי להתמודד עם נפילת השקל ועלייה באינפלציה. אח"כ עד סוף הקדנציה הוא רק עסק בהורדה הדרגתית של הריבית וכנראה בקצב איטי מדי. לפישר היה כמובן המשבר הכלכלה שבמהלכו הפגין מנהיגות ופעל מהר ומדויק, כדי למזער את הנזקים.

נראה, שהמבחן העיקרי של הנגיד החדש לא יהיה ביצירת מפנה בצמיחת המשק, אלא ביכולתו לזהות את העיתוי הנכון ליציאה מהמדיניות של ריבית סופר-נמוכה, כדי למנוע התפתחות אינפלציה. עיתוי זה יכול להגיע בעוד שנה או שנתיים ועד אז האפשרויות של בנק ישראל לשינוי המציאות די מוגבלות.

יש שיגידו, כי על פי החוק, לנגיד יש תפקיד כיועץ כלכלי לממשלה. אכן, הנגיד פישר היה מעורב כמעט בכל החלטה כלכלית חשובה עד כדי הטלת וטו על חלק מהן. אולם, יכולת הנגיד להשפיע קשורה בראש ובראשונה באישיותו ובמוניטין שלו. תכונותיו של הנגיד פישר אפשרו לו לשחק תפקיד מפתח בכל התהליכים הכלכליים המהותיים. לעומת זאת, לקודמו בתפקיד הקשיבו הרבה פחות. הנגיד החדש יכול להפוך ליועץ חשוב, אך יכול גם להישאר רק עם ההגדרה מבלי יכולת השפעה אמיתית על פוליטיקאים דעתנים.

לכן, בסופו של דבר, מעבר לפיקנטריה, עוצמת הרעש התקשורתי שהתפתחה מסביב למינוי הנגיד קצת מוגזמת לעומת יכולת ההשפעה האמיתית שלו על המציאות הכלכלית בנסיבות של ימינו.