יתרון הביתיות מול אבק הכוכבים

איש משלושת המועמדים שהגיעו לקו הגמר של ועדת טירקל איננו מלהיב. אחרי שפרופסור יעקב פרנקל נאלץ למשוך את מועמדותו, וטוב שמשך, ואחרי שפרופ' ליאו ליידרמן נבהל מהחיטוט בענייניו האישיים, וחבל שנבהל, ואחרי שראש הממשלה לא הצליח לקטוף עוד כוכב נוצץ משמי שיקגו, נותרנו - איך ננסח את זה בלי לפגוע בנגיד הבא - עם שלושה אישים שהכריזמה שלהם לא מאפילה על המועמדת שנפסלה, ד"ר קרנית פלוג, מועמדת לא מלהיבה כשלעצמה.

למעט בן ברננקי, ספק אם מועמדות כלשהי היתה יכולה למלא את הנעליים הענקיות המדומות של פרופ' סטנלי פישר, שהיה נגיד בסדר, תודה, אבל שגה וטעה כבן אנוש, כפי שנכתב כמעט רק ב"כלכליסט", ולא היה נגיד אלוהי, כפי שיחצנו אותו בהכנעה ובהתבטלות יחצנים ועיתונאים. פישר תרם להתנפחות מחירי הדיור והגדיל את היתרות של הבנק להר מפלצתי של 80 מיליארד דולר. אבל בואו נשאיר משהו להיסטוריונים.

בלכר, אקשטיין ומדינה. לא מלהיבים צילום: בלומברג אביגיל עוזי אוראל כהן

חילוקי דעות מ־1987

נחזור אם כך מהרקיעים העליונים לכדור הארץ, למועמדים שהם בני אדם, ולעתים גם זה בספק כלשהו, כמו במקרה של פרנקל. הציבור הישראלי אדיש לקרב המתחולל השבוע על המשרה החשובה בין שלושת המועמדים. ובכל זאת, אם שלושתם יעברו את משוכת טירקל, אפשר אולי להציע לאישים שיקבלו את ההכרעה - בנימין נתניהו ויאיר לפיד - איך לבחור את הנגיד הבא.

המועמדות של ויקטור מדינה תמוהה, ולא רק בגלל גילו. הוא אמנם כיהן בתפקידים בכירים בבנק ישראל, אבל זה היה מזמן. תחשבו על זה: הוא התפטר מבנק ישראל בגלל "חילוקי דעות" עם הנגיד המיתולוגי פרופ' מיכאל ברונו בשנת 1987! מאז הוא כיהן פה ושם, התפטר מפה ומשם, אבל קשה לשכוח לו את מענק הפרישה השנוי במחלוקת מבנק המזרחי - 13 מיליון שקל. אפשר לקנות בסכום הזה הרבה חליפונים בדיוטי פרי.

בין מריו בלכר לבין צבי אקשטיין הבחירה לא פשוטה. שניהם פרופסורים. בלכר עשה את הדוקטורט בשיקגו, נקודה לטובתו אצל נתניהו, ואקשטיין הסתפק במינסוטה. אבל גם אקשטיין הראה השבוע שהוא יכול לגייס מכתבי המלצה מחברים שזכו בפרסי נובל לכלכלה. שניהם כלכלנים מוערכים עם ניסיון רחב ומגוון, מוכרים בקהילה הבינלאומית, לא כוכבים. לא בשמי שיקגו ולא בשמי דאבוס. בצד המינוסים: בלכר נפלט מכס הנגיד של ארגנטינה אחרי שישה חודשים עצבניים בבואנוס איירס. אקשטיין היה הצל החיוור לאורו של פישר בירושלים.

בארגנטינה שמעו על פואד?

אם לבלכר יש עדיפות ברורה על אקשטיין בכל הפרמטרים המקצועיים ועוד קצת בקשרים הבינלאומיים ויותר מקורטוב של כריזמה - צריך ללכת על בלכר בלי היסוס. אבל, במקרה שלפנינו, כשהכישורים הם פחות או יותר בתיקו, צריך לקחת בחשבון גם את יתרון הביתיות על אבק הכוכבים. אקשטיין חי כאן, מכיר מקרוב את הכלכלה הישראלית וגם את הנייד של משה גפני, צמח בבנק ישראל ועוסק באובססיביות בבעיות מבניות של המשק. בלכר לא יודע אפילו מי זה פואד.

לא צריך לפסול מועמד ישראלי לשעבר רק מפני שבחר בקריירה בינלאומית וחי הרחק מכאן רוב חייו. אם ישראלי לשעבר, או יהודי שלא חלק איתנו את תלאותינו, הוא האיש הנכון ביותר לתפקיד ממלכתי, יש לקבל אותו בזרועות פתוחות. אבל אם הישראלי לשעבר לא עולה במידותיו על הישראלי, למה להעדיף אותו?