חוקרים מצאו את התכונה המשותפת לאנשים מצליחים ומאושרים

נראה אף שהאופטימי המציאותי נהנה מהטוב שבכל העולמות, שכן הוא משתמש בריאליזם שלו כדי לשפר את הביצועים שלו בעבודה ובתחומים אחרים, אך אינו נכנע תחת עול הייאוש. זו לפחות ההנחה של סופיה צ'ואו, פסיכולוגית ארגונית באוניברסיטה הלאומית של טייוואן, שהציגה את הממצאים שלה בכינוס של האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה, שנערך בתחילת אוגוסט בהוואי.

מחקרים קודמים הוכיחו כי אופטימיים מעריכים מחשבות שגורמות להם להרגיש טוב עם עצמם, בעוד שהפסימיסטים מעדיפים תפיסה אמיתית יותר של עצמם. אולם צ'ואו מסבירה כי תפיסה מפוכחת מסוג זה עשויה לפגוע ברווחה של הפסימיסט, מכיוון שהוא מועד יותר לדיכאונות. מנגד, האופטימיים לרוב חיים יותר ונהנים מבריאות טובה יותר.

על אף הדיכוטומיה הברורה הזו בין שני סוגי האישיות, לאחר מספר שנים בתחום העסקים צ'ואו הבחינה שישנם אנשים שהם גם אופטימיים וגם ריאליסטיים, ואותם אנשים נטו להיות מצליחים ביותר. לפיכך היא החלה לבחון האם ריאליזם ואופטימיות באמת עומדים משני צדי המתרס.

אופטימיים מציאותיים, הטיפוסים המאושרים והמצליחים צילום: shutterstock

לשם כך, היא חילקה שורה של מבחני אישיות ל-200 סטודנטים בטייוואן. המבחן בדק בכמה "אשליות חיוביות" החזיקו הסטודנטים, וכן האם הם הונעו יותר מהעצמה אישית או מהמציאות.

האופטימיים חולקו לשני מחנות: הריאליסטים והאידיאליסטים. "האופטימי המציאותי נוטה להעדיף דיוק על פני העצמה אישית, בעוד שהאופטימי הלא ריאליסטי נוטה לבחור בהעצמה האישית", מסבירה צ'ואו.

במחקר נמצא, שהאופטימיים הריאליסטיים מקבלים בממוצע ציונים גבוהים יותר לעומת חבריהם הפחות מציאותיים לספסל הלימודים. להערכתה של צ'ואו הסיבה לכך נובעת מכך שהם לא משלים את עצמם שיוכלו להצליח מבלי ללמוד או לעבוד קשה.

באופן מסורתי, תפיסת עולם מציאותית יותר מלווה ברווחה אישית פגומה ודיכאון גדול יותר, אולם האופטימי הריאליסט מצליח להיות מאושר. על מנת להבין מדוע, צ'ואו חפרה עמוק יותר בתוצאות של מבחני האישיות.

היא מצאה כי לאופטימיים הריאליסטים היו רמות גבוהות יותר של שליטה עצמית ושליטה על מערכות היחסים הבין אישיות שלהם. "בכל פעם שהם עומדים בפני סוגיה, אתגר או בעיה, הם לא יגידו - 'אין לי ברירה וזו האפשרות היחידה שעומדת בפני' - אלא הם יהיו יצירתיים, תהיה להם תכנית ראשית ותכנית חלופית ותכנית חלופית לתכנית החלופית", אומרת צ'ואו. התנהלות מסוג זה מאפשרת להם לשמור על עליזות וחיוביות לגבי העתיד, גם אם הם מודעים לגמרי לאתגרים שעומדים בפניהם בהווה.

עם זאת יש לאופטימיים הריאליסטים חיסרון אחד: הם בעלי סבירות גבוהה יותר לסבול מחרדות לעומת חבריהם הלא מציאותיים. לטענתה של צ'ואו הסיבה העיקרית לכך היא שהם מכירים באפשרות של כישלון, בעוד שאנשים לא מציאותיים משתמשים באשליות חיוביות כדי להרגיע את החרדות שלהם.

הממצאים מצביעים לדעתה של צ'ואו על כך שהאופטימיים המציאותיים והאופטימיים הלא מציאותיים הם למעשה בעלי סוגי אישיות שונים לגמרי. לסיכום, צ'ואו מציינת כי על מנת לפתח תפיסה חיובית אך מציאותית, אנשים צריכים להיות בעלי נקודת מבט מפוכחת על המציאות, אך כזו ששמה דגש על האלמנטים עליהם הם יכולים לשלוט בסיטואציות השונות.