נפקדים מלהחליט

הרושם שנוצר בדיון היה שהשופטים, ובראשם הנשיא אשר גרוניס, מעדיפים לצמצם את הדיון למישור המעשי ולהימנע מדיון עקרוני שעלול ליצור "תוהו ובוהו משפטי ומעשי", כהגדרת השופט אליקים רובינשטיין.

בית המשפט העליון. הנשיא גרוניס המליץ לעותרים הפלסטינים להתפשר צילום: חיים צח

החלת החוק במזרח ירושלים סיבכה את המדינה

הדיון עסק בבעיה משפטית סבוכה שנוצרה ב־1967, לאחר שהמדינה החילה את החוק הישראלי במזרח ירושלים. החלת החוק כללה גם את החוק לנכסי נפקדים, שאפשר לשלטון הישראלי לתפוס את הרכוש הערבי העצום שנכלל בתחומי מדינת ישראל אחרי 1948, בעקבות מלחמת העצמאות. החוק קבע שכל מי שהיה בתקופת המלחמה בארץ אויב, או בשטח ארץ ישראל שנשלט על ידי אויבים, נתפס כנפקד ולכן ניתן לקחת את רכושו.

החוק אפשר למדינה לתפוס את כל הנכסים הפלסטיניים ביותר מ־400 ערים, עיירות וכפרים. ב־1967 הפכו כל הפלסטינים שהיו להם נכסים בירושלים אך התגורר בגדה או במדינה ערבית לנפקדים, ואפשר היה לקחת את רכושם. כתוצאה מכך נוצר מצב שבו מאות משפחות פלסטיניות, גם מערים סמוכות כמו רמאללה או בית לחם, איבדו בתים, חנויות, מגרשים, ועסקים מתוקף הגדרתן כנפקדות.

להתפשר בהווה, לשכוח מהעבר

מה שנוצר למעשה הוא מצב שרירותי שלפיו כל גורם ישראלי רשמי רשאי לתפוס נכס של פלסטיני שגר מחוץ לירושלים. ראשי המערכת המשפטית מבינים שמדובר במצב שהדעת אינה סובלת, אך מנגד הם לא יכולים להתעלם מהחוק.

כפי שמצטייר מהדיון בעליון בשבוע שעבר, מעדיפים השופטים והמדינה להחזיר את הרכוש בהווה לארבעת העותרים מאזור ירושלים. מנגד, כולם מעדיפים לא להסתבך לגבי מה שהיה בעבר.