תחרות הטפטפות בין הקיבוצים חוזרת מארה"ב לזירה המקומית

המכרז למכירת חטיבת המים של חברת ג'ון דיר האמריקאית נכנס לישורת האחרונה. ברשימת המועמדות הסופיות לרכישת האחזקה מובילה נטפים, שהגישה הצעת מחיר ראשונית לרכישה. כ־50 חברות התעניינו עד כה ברכישת החטיבה, אולם רק כ־12 הגיעו לישורת האחרונה והגישו הצעות ראשוניות.

חטיבת טכנולוגיות המים של ג'ון דיר הוקמה ב־2006. בסוף חודש מאי באותה שנה הודיעה החברה על רכישת פלסטרו, חברה ישראלית בשליטת קיבוץ גבת, שהוגדרה אז כמתחרה המרכזית של נטפים בתחום ההשקיה בעולם. נטפים ניסתה לרכוש את פלסטרו בעצמה, אך ג'ון דיר הקדימה אותה וחטפה את הרכישה מתחת לאפה.

מערכת השקיה של פלסטרו. מוצר מתוחכם ויקר כמו של נטפים

מלבד פלסטרו רכשה ג'ון דיר גם חברה לאיתור ולניהול מקורות מים ומוצרי השקיה בהתזה ובטפטוף בשם Roberts Irrigation Systems, וחברת השקיה נוספת בשם Systems International־T המחזיקה בקו מוצרי מטרה וטכנולוגיית טפטוף בצינורות מתכלים.

מנסים להסתגל לקשיי השוק

בסוף 2011 רכשה קרן פרמירה את השליטה בנטפים מידי הקיבוצים מגל ויפתח ומידיהן של קרנות ההשקעה מרקסטון וטנא, לפי שווי של 850 מיליון דולר. קיבוץ חצרים, שהוא בעל המניות הגדול בחברה, נותר עם רוב אחזקותיו (39%). השווי הגבוה התבסס על התוצאות הכספיות שהציגה נטפים ב־2011 - מכירות בהיקף של 809 מיליון דולר ורווח תפעולי תזרימי (EBITDA) של 115 מיליון דולר. היעד שהציבה פרמירה עם הרכישה היה צמיחה שנתית של 16% שתביא את החברה למחזור מכירות של 1.7 מיליארד דולר ב־2016 ותכין את החברה להנפקה.

מאז נטפים ושוק ההשקיה כולו עוברים שנים קשות, אף שכחברה הגדולה בשוק הפגיעה שלה מהמשבר היא קטנה מהמתחרות. את 2012 סיימה נטפים במכירות של 750 מיליון דולר ואת 2013 תסיים במכירות של 800–850 מיליון דולר, כך ש־2011 נראית חריגה והשווי ששילמה פרמירה נראה גבוה מהשווי הריאלי. לא ברור אם זהו הרקע לעזיבתו המפתיעה של מנכ"ל החברה יגאל אייזנברג בחודש שעבר, בהמשך לעזיבות של שורה של בכירים ישראלים אחרים.

שוק הטפטפות מתחלק לשני סוגים עיקריים: דריפ־ליין ודריפ־טייפ. נטפים והמפעל בגבת (פלסטרו לשעבר) מייצרים דריפ־ליין, מוצר מתוחכם ויקר יחסית שמאפשר לפתוח את החורים ולווסת לחצים לאורך הצינור כך שהטפטוף יהיה אחיד. לנטפים ישנו הליין המלא של טפטפות ברמה הגבוהה ביותר. פלסטרו מייצרת טפטפות דומות אם כי באיכות שירות נמוכה במעט, ולמעשה אין לנטפים הרבה מה להרוויח מהרכישה שלה מלבד הוצאת מתחרה מהשוק.

נטפים לוטשת עין דווקא למוצר של החברות האמריקאיות, הדריפ־טייפ. זהו מוצר זול בהרבה - צינור פלסטיק מחורץ בחלקו הפנימי עם חורים, לא מווסת, יעיל וחד־עונתי בדרך כלל. בתקופה שבה החקלאות מצויה בזמנים קשים, וזהו המצב היום, החקלאי הסיני או הברזילאי מעדיפים את המוצר הזה על פני השקעה במוצר יקר רב־שנתי שמצריך תכנון השקעה. לנטפים מוצר דומה, נחות יותר, שלא מצליח לעמוד מול העוצמה של ג'ון דיר בתחום, ולשם היא לוטשת עין.

סיבה נוספת ולא פחות מהותית מבחינת נטפים לרכישה היא הגדלה של 20%–25% במכירותיה השנתיות, או קצת פחות אם חלק מהלקוחות יעזבו.

המכירות של חטיבת המים בג'ון דיר עומדות על כ־220 מיליון דולר בשנה. מחציתן מגיעות לפי הערכות מהמפעלים של פלסטרו בגבת, ארה"ב ודרום אמריקה ואוסטרליה לטפטפות, ומחציתן מארה"ב. מדובר בירידה משמעותית מהמכירות של החטיבה לפני כחמש שנים, כשהיא רשמה בשיאה הכנסות של כ־300 מיליון דולר בשנה (מחציתן מפלסטרו).

חברי קיבוץ גבת חוששים

ג'ון דיר מוכרת למעשה חברה הפסדית, כשההפסד השנתי שלה מוערך ב־30–40 מיליון דולר. לכן עבור נטפים מדובר בהזדמנות לרכוש חברה במשבר שניתן להבריא. הקרנות אייפקס ופימי נמשכות לרכישה מאותה סיבה, ונען־ג'יין, חברה הודית־ישראלית שמוחזקת בידי תאגיד־הענק ההודי ג'יין ומוגדרת היום כשנייה בגודלה בתחום בעולם, בוחנת גם היא את הרכישה. בתעשייה מאמינים שמחיר העסקה יהיה סביב 100 מיליון דולר, וכי לקרנות השקעה כמו אייפקס אין כדאיות לרכוש אותה. לכן מאמינים כי הרוכשת תהיה חברה גדולה מהענף שתוכל לייעל את העסק, כמו נטפים.

גם בגבת עושים את הניתוח הזה, וחברי הקיבוץ מודאגים. רכישה של נטפים, אומרים חברים בקיבוץ, עלולה להביא לסגירת המפעל בגבת. "יש גם חשש פסיכולוגי מההיסטוריה של שתי החברות, כשלגבתניק זה די משפיל לעבוד אצל היריבים מחצרים ונטפים", מסביר גורם בתעשייה.

ג'ון דיר שילמה לקיבוץ גבת 80 מיליון שקל כאשר רכשה את פלסטרו ב־2007. מחצית הסכום הלכה לקרן הפנסיה של החברים ומחצית לכיסוי חובות. בהסכם שנחתם הוכנסו שלושה סעיפים מהותיים לגבי העתיד: פלסטרו תמשיך להתקיים בגבת ב־15 השנים שאחרי המכירה (נותרו עוד עשר שנים) ותמשיך להעסיק 120 מחברי הקיבוץ; ג'ון דיר תמשיך לשכור את המפעל מהקיבוץ ולשלם תמורת שירותים שונים כ־1.8 מיליון שקל בשנה; והסכם אי־תחרות שתמורתו מקבל גבת כ־150 אלף דולר בשנה. הקיבוץ מקבל מדי שנה מג'ון דיר כ־5.5 מיליון שקל בסך הכל, כולל שכר לחברים.

אף שבנטפים טוענים שאין שום תוכנית או כוונה לסגור את המפעל בגבת, בקיבוץ לא רגועים. הקיבוץ פנה לג'ון דיר בתחילת התהליך, וביקש הבהרות לשאלה אם מי שירכוש את החברה יממש את ההסכם. "האינדיקציות שקיבלנו מג'ון דיר היו שהדבר יהיה חלק מהסכם הרכישה - התחייבות של הקונה לקיים את הסעיף הזה. אנחנו מתרשמים שהם ידרשו מהרוכש לעמוד בהסכמים האלה", אומר יו"ר מזכירות הקיבוץ משה רוגל.

אם בחישוב של עשר שנים מדובר ב־55 מיליון שקל שהקיבוץ אמור לקבל, הרי שישנן הערכות שנטפים לא תהסס להיכנס למו"מ על מתן פיצוי לגבת וסגירת המפעל. "כרגע אנחנו לא יכולים לעשות דבר. התהליך הוא בלעדינו. בגדול אנחנו מעדיפים לא לקבל את הכסף אלא לשמור על התעסוקה במפעל ועל החברים העובדים", אומר רוגל.

בנטפים, עם זאת, מציינים כי מצב דומה קיים בקיבוץ יפתח, שאת אחזקותיו רכשה פרמירה בעסקה ב־2011. גם בעסקה הזו התחייבה החברה להעסיק את העובדים מהקיבוץ למשך 15 שנה, כך שאין שום סיבה וסיכוי שהחוזה של ג'ון דיר עם חברי קיבוץ גבת יופר במקרה של רכישה על ידי נטפים. אותם גורמים טוענים כי נטפים פותחת 1–2 מפעלים חדשים בשנה, ואין סיבה לסגירת מפעל כזה בלי קשר לחוזה.

לא בטוח שהעסקה תאושר

גם אם נטפים תזכה במכרז, ישנה שאלה מהותית של הגבלים עסקיים הכרוכים במיזוג בין החברות. ב־2007 היתה רשות ההגבלים הישראלית אחד הגורמים שעיכבו את העסקה בין השתיים, אף שבנטפים טענו כי הדבר ימנע מחברה ישראלית להתבסס כגדולה בתחום. סביר להניח שתחת בעלים זר, קרן פרמירה, הדרך ברשות ההגבלים לא תהיה קלה יותר למתן אישור. מכשול דומה צפוי גם ברשות ההגבלים האירופית.