מתקשים בכישורים: ל־86% מהדירקטורים בחברות הממשלתיות אין מומחיות פיננסית

הדירקטורים בחברות הממשלתיות הגדולות הם משכילים פחות, צעירים יותר, ובעלי רמה פחותה של ניסיון בניהול ובדירקטוריונים, לעומת עמיתיהם בדירקטוריונים של 25 החברות הציבוריות הגדולות בישראל. כך עולה מבדיקה שביצעה רשות החברות וממצאיה הגיעו לידי "כלכליסט".

מהבדיקה עולה כי בחברות הממשלתיות רק ל־43% מהדירקטורים יש ניסיון ניהולי, בעוד בחברות ת"א־25 שיעור הדירקטורים בעלי ניסיון ניהולי מגיע ל־67%. הפער בניסיון כדירקטורים גדול אף יותר: 89% מהדירקטורים בחברות הציבוריות הגדולות כיהנו בעבר כדירקטורים לעומת 58% בלבד בחברות הממשלתיות.

הממצאים נותנים רוח גב לתפיסה הרווחת שלפיה המגזר הציבורי בכלל והחברות הממשלתיות בפרט הפכו מזמן לשם נרדף לניהול לא יעיל ובירוקרטי מדי, המרוחק שנות דור מהעולם העסקי. הם גם עשויים לחזק את הרפורמה שמנסה להוביל מנהל רשות החברות הממשלתיות אורי יוגב בדירקטוריונים הממשלתיים, בניסיון להפוך אותם למקצועיים יותר ופוליטיים פחות.

משאירים את המומחיות הפיננסית לחברות הציבוריות

אחד המדדים החשובים בדירקטוריון הוא כמה מהדירקטורים בו הם בעלי מיומנות חשבונאית ופיננסית. משרד המשפטים מגדיר את המיומנות הזאת כ"מיומנות גבוהה והבנה בנושאים עסקיים חשבונאיים ודו"חות כספיים, באופן שמאפשר לו להבין לעומקם את הדו"חות ולעורר דיון בקשר לאופן הצגת הנתונים הכספיים". כאשר תפקיד הדירקטוריון הוא לפקח על החברה - מיומנות כזאת היא קריטית עבור דירקטור, וניתן להבין מדוע רשות ניירות ערך מחייבת חברות ציבוריות למנות לפחות מומחה פיננסי אחד כזה בכל דירקטוריון. בת"א־25 שיעור חברי הדירקטוריון המוגדרים "בעלי מיומנות חשבונאית ופיננסית" עומד על 72%. בחברות הממשלתיות נתון זה עומד על 14% בלבד.

כאשר בוחנים את ההשכלה של חברי הדירקטוריון מגלים כי בעוד ברמת התואר הראשון אין הבדלים גדולים, ככל שמתקדמים במעלה הסולם האקדמי הפערים מתרחבים. ל־51% מהדירקטורים בחברות הממשלתיות יש תואר שני לעומת 64% בחברות ת"א־25; ואילו רק 4% מהדירקטורים בחברות הממשלתיות הגדולות הם בעלי תואר שלישי, לעומת שיעור של 16% בחברות הציבוריות הגדולות.

כל זה קורה למרות כל המחסומים שנועדו למנוע או לצמצם את תופעת המינויים הפוליטיים בחברות ממשלתיות. כיום נדרש כל מועמד להצהיר בוועדת ברנר לבחינת מינויים בשירות הציבורי על זיקה כלשהי לפוליטיקאים, אבל לוועדה עדיין מגיעות אוכלוסיות רבות שלהן זיקה פוליטית ישירה או עקיפה - למשל קרובי משפחה של דרגים נמוכים יותר במשרדי הממשלה כמו עוזרים של שרים או פקידים אחרים.

ההכנסות בהיקף דומה, שורת הרווח שונה בתכלית

עד כמה באמת ניתן להשוות חברות ממשלתיות לחברות ת"א־25? כאשר מנטרלים מהמדד היוקרתי ביותר של הבורסה המקומית חברות כמו טבע וחברות אחזקה, מגלים כי החברות הממשלתיות והחברות הבורסאיות הגדולות הן די דומות בהיקפי התקציבים בי בסדרי גודל דומים. ב־2012 ההכנסה הממוצעת לחברה ממשלתית גדולה (יש 13 חברות כאלה - מחברת החשמל, דרך התעשיות הביטחוניות ועד הנמלים, הרכבת ודואר ישראל) עמדה על כ־5.1 מיליארד שקל. באותה תקופה החברות שהיו אז במדד ת"א־25, ללא חברות אחזקה וטבע, רשמו הכנסה שנתית ממוצעת של כ־8.9 מיליארד שקל.

אורי יוגב. "לפעמים מתביישים" בחברות הממשלתיות צילום: עומר מסינגר

אולם הפער האמיתי מתגלה כאשר בוחנים את הרווח הנקי. בעוד החברות במדד ת"א־25 רשמו ב־2012 רווח נקי ממוצע של כמיליארד שקל לחברה (בנטרול טבע וחברות האחזקה נרשם רווח נקי ממוצע של 816 מיליון שקל), בחברות הממשלתיות הגדולות נרשם באותה תקופה רווח נקי ממוצע של 6.4 מיליון שקל בלבד.

בתחילת נובמבר הסביר את הפער הזה יוגב במסיבת העיתונאים שבה הכריז על המהלך לניתוק הדירקטוריונים מזיקה פוליטית, והגדיר את החברות הממשלתיות כ"דבר שאנחנו לפעמים מתביישים בו". באותו אירוע הציב יוגב יעדים של חזרה לרווחיות של החברות האלה, כך שיוכלו לחלק דיבידנד למדינה בכל שנה, לתת את חלקן במימון התקציב, ובכך להפחית חלק מהנטל על משלמי המסים.

יוגב הכריז באירוע כי היעד שלו הוא שהדירקטורים החדשים ייכנסו לתפקידם בתוך שלושה חודשים, והגשת המועמדויות למאגר הדירקטורים צפויה להסתיים ב־1 בדצמבר. עם זאת, אין ספק שכדי להעביר חברה ממשלתית מהפסד לרווח צריך הרבה יותר מדירקטוריון מקצועי, כך שהמהלך הזה לבדו יזדקק לעוד הרבה מהלכים משלימים כדי להשיג את מטרתו.