דואר אדום ועידות

כגודל החומה גודל האכזבה: הסופר–מיני הסינית עדיין רחוקה מהמתחרות

המנוע של גרייט וול C10 רועש, התנהגות הכביש שלה בעייתית וערכת הגז מיותרת. מבחן הדרכים הראשון בישראל למכונית סופר־מיני סינית חושף מוצר שאינו מוכן לשיווק

לפני ארבע שנים רוב בכירי ענף הרכב הישראלי הסתובבו במסדרונות יבואניות הרכב בעיניים טרוטות. לא מחוסר שינה, אלא בגלל שילוב של ג'ט לג ואכזבה. הטיסות הארוכות לסין מדי שבוע, לחיצות הידיים המרובות עם בכירי תעשיית הרכב הסינית, החתימות על ההסכמים, האכזבות התכופות לנוכח מכוניות מדגמים חדישים שרק נראו טוב על הנייר, וההבטחות התכופות בנושא שיווק בישראל עשו את שלהן: ענף הרכב הישראלי נשבה בקסמה של סין ושל שפע יצרני הרכב הסיניים שהבטיחו מכוניות זולות לכל פועל בישראל. אלא שבסופו של דבר הגיעה גם התפכחות כואבת: אמנם כל יבואן רכב ישראלי מחזיק כיום בזיכיון למכירת מכוניות סיניות בישראל, אך בפועל דגמים תוצרת ארץ הענק הם עדיין לא מחזה נפוץ בכבישי הארץ.

קראו עוד בכלכליסט:

אמצעי הפיתוי: הסבה לגז ושפע אבזור

צ'רי, ג'ילי, FAW ועוד שמות אקזוטיים שיבואני הרכב התרגלו לזרוק לאוויר, התאדו כלעומת שבאו. מדוע? ראשית, שוק הרכב הסיני עדיין רחוק ממיצוי. כדי למכור מכוניות בישראל הרכב צריך לעמוד בתקנים המחמירים שנדרשים לשיווק של רכב באירופה, ועמידה בתקנים הללו עולה הרבה כסף. שוק הרכב הסיני רחוק מאוד ממיצוי הפוטנציאל הגלום בו, ועד שיצרני הרכב הסינים לא ימצו את השוק המקומי, הם לא ישקיעו את ההון הדרוש כדי להתאים את מכוניותיהם לאירופה.

מעבר לכך, המכוניות הסיניות ברובן עדיין אינן מתאימות לטעם האירופי מבחינת איכות. וישנה עוד בעיה: השוק הסיני מוצף במותגים אירופיים ואמריקאיים, וכדי למכור מכוניות בסין יצרני הרכב הסיניים היו חייבים להשקיע הון אדיר כדי לשדרג את מכוניותיהם, בעיקר באמצעות רכישת טכנולוגיות מערביות. על ההון הזה מישהו צריך לשלם, והתוצאה היא שכיום בשוק הרכב הישראלי המכוניות הסיניות כבר אינן צפויות להיות זולות באופן משמעותי מהמכוניות היפניות והאירופיות.

גרייט וול C10במהירויות חניה ההגה לעתים קשה מדי, ובנסיעה התופעה מחריפה צילום: תומר הדר

למרות זאת, בשוק הישראלי ניתן להבחין בטפטופים ראשונים של רכבים מסין. בדו"ח האחרון של איגוד יבואני הרכב הופיעו לפתע מכוניות מסחריות של דונגפנג שייבאה ארצה יבואנית טויוטה. MG משווקת כיום בישראל מכונית משפחתית, וגרייט וול משווקת זה שנתיים גם טנדרים.

כעת מגיעה מכונית שמכוונת בדיוק אל לבו של פלח השוק שנמצא כיום בצמיחה המהותית ביותר — שוק מכוניות הסופר־מיני - גרייט וול C10. אלא שבניגוד להבטחות העבר, C10 אינה מכונית זולה. היא עולה 76 אלף שקל, מחיר זהה למחירה של יונדאי I10 בגרסת הבסיס. הסיבה, בין היתר, היא מיצובית: רכב שחודר לישראל במחיר נמוך מדי יתויג לנצח כמוצר נחות.

כדי להתחרות בשוק הצפוף הזה, שמאופיין בשפע של מבצעים והנחות, נדרשת מחשבה מסוג שונה. הפתרון של חברת המזרח, יבואנית גרייט וול C10, הוא הסבה לגז ושפע של אבזור: כיום ה־C10 היא מכונית הסופר־מיני היחידה בישראל שמשווקת מקורית מן החברה עם מערכת הנעה בגז, שמוזילה את עלויות התדלוק.

יותר מדי דומה לטויוטה יאריס האחרונה

מעבר לכך הרוכשים מקבלים בכל רכב גג נפתח וחישוקי סגסוגת. מבחוץ לא קשה להבין שצוות מעצבי ה־C10 בילו שעות רבות מחוץ למשרד. בעיקר עם המשפחה. אולי בחופש. אחרי הכל, הם לא היו צריכים להתאמץ, הם פשוט העתיקו את טויוטה יאריס מהדור האחרון.

גרייט וול C10. מבט מבפנים צילום: תומר הדר

רק קדמת הרכב שונה מהיאריס, ולא לטובה: בחרטום ה־C10 מתנוסס גריל ענק, עטור פסי כרום שנראה כאילו נלקח ממכונית מנהלים אמריקאית אי שם במהלך שנות התשעים. הגלגלים נראים קטנים בתוך בתי הגלגל המנופחים, ובפועל החלק היחיד שנראה טוב ברכב הוא הישבן. אלא שאותו אנו מכירים כבר מטויוטה.

בפנים המצב משתפר, אך לגרייט וול עדיין יש הרבה מה ללמוד. תא הנוסעים עצמו מרווח במידה סבירה בשביל מכונית סופר־מיני וגם נראה טוב. חלקו העליון של לוח המחוונים מחופה פלסטיק שחור שנראה מודרני, אך נוקשה למגע, ואילו החלק התחתון בקונסולה המרכזית מכוסה בפלסטיק כסוף שנראה זול ביחס לחלק העליון.

האבזור עשיר וכולל בקרת אקלים, גג נפתח ושליטה לרדיו מגלגל ההגה. תנוחת הישיבה מעט בעייתית, במיוחד לנהגים גבוהים, וההגה אינו מתכוונן באופן שמאפשר לנהג לראות את לוח המחוונים כראוי. מעבר לכך, ה־C10 מצוידת בשתי כריות אוויר בלבד. בעידן שבו רוב המתחרות מצוידות במינימום של ארבע כריות אוויר, מדובר בנתון בעייתי.

כדי לנהוג במכונית סינית צריך לנקות את הראש. להשתחרר מדעות קדומות, לשכוח שמועות וסיפורים ולהתמקד במכונית. כשנהגנו בקורוס הופתענו לטובה. כשגרייט וול נוסעת בדרך פתח תקווה, היא בעיקר מאכזבת. ראשית המנוע: גם במצב שבו המנוע מונע בגז וגם במצב שבו המנוע מונע בבנזין, מדובר במנוע רועש מאוד.

יותר מ־4,000 סיבובים לדקה הרעש מזכיר מכונית סובארו ישנה, ומתחת ל־4,000 סיבובים לדקה המנוע סתם רועש. העברת הכוח אינה ליניארית ויותר מכך, יותר מ־3,000 סיבובים לדקה הכוח אמנם מגיע, אך ההרגשה רחוקה מאוד מהצהרותיה של גרייט וול על 95 כוחות סוס ו־14.1 קילוגרם למטר של מומנט. ההיגוי מוזר, במיוחד לנוכח התחרות המודרנית מאירופה ומיפן.

במהירויות חניה ההגה לעתים קשה מדי, ואילו בנסיעה התופעה רק מחריפה. אך אלה אינם חסרונותיה העיקריים של ה־C10: הבעיה העיקרית היא מערכת המתלים — C10 אמנם משככת מהמורות באופן משכנע, אך במצבי חירום, כאלה שבהם הנהג נדרש לסטות בפתאומיות, או כאלה שבהם C10 מתמודדת עם שורה של שיבושי כביש, המרכב מבצע סדרה של טלטולים מסוכנים שגורמת למערכת בקרת היציבות להתערב במהרה. החוויה אינה נעימה וגם אינה בטוחה.

הסיכוי היחיד הוא הורדת תג המחיר

גרייט וול חוזרת לחברה ואנחנו שמחים להיפרד ממנה. ענף הרכב העולמי מספק לשוק הרכב הישראלי כמעט מדי שבוע דגמים חדשים. בהתחשב בהתפתחויות הטכנולוגיות של השנים האחרונות, קשה מאוד להיתקל במכונית שאינה טובה, או לפחות בכזו שאינה תחרותית לשוק הרכב הישראלי. אך הגרייט וול C10 עונה על שני הקריטריונים.

ישנן מכוניות שאמנם אינן מושלמות, אך הישראלים לרוב אינם מבינים ברוב הזוטות. המקרה של גרייט וול שונה: כל נהג שהתנסה באחת ממתחרותיה מתוצרת קוריאה, אירופה או יפן, יבחין בקלות שמדובר במכונית שעדיין אינה בשלה דיה להתמודדות בשוק הרכב הישראלי. יתרה מזאת, ערכת התדלוק בגז שמסופקת עם ה־C10 מתאימה למכוניות שצריכת הדלק שלהן גבוהה. זו של הגרייט וול אינה גבוהה מאוד בכל מקרה.

הדרך היחידה שתאפשר ל־C10 להצליח בישראל תהיה אם היבואנית תסיר את ערכת הגז ותוריד את המחיר באופן ניכר. עד שמהלך כזה יתרחש, ה־C10 לא תהיה מספיק תחרותית לשיווק בישראל.