הליכה לקיסריה: זה לא הסכום, זה המסר

בנימין ושרה נתניהו מגיעים לרומא, אתמול צילום: קובי גדעון, לע"מ

התשובה הרשמית היא שהציבור צריך לממן את ההוצאות השוטפות של ביתו הפרטי של ראש הממשלה — "רק לשמר את הקיים" ולא בשביל לשדרג את הערך — משום שכך זה כתוב בנוהל. זה בכלל לא קשור לראש הממשלה. הוא לא ידע מכלום, והתקשורת כרגיל שופכת את דמו. עובדה, גם אריק איינשטיין אמר, ואפילו כבר לפני 16 שנה, ממש כאילו הוא היה הראשון לזהות.

זה פשוט הנוהל. וכמו הש"ג, גם הנוהל תמיד אשם.

בית הזוג נתניהו בקיסריה. 313 אלף שקל על חשבון הציבור ב־2012 צילום: שאול גולן

2. תסמונת הנוהל אשם היא הקו הדק שמחבר בין מימון הציבור את חשבון הוצאות ביתו הפרטי של ראש הממשלה, לבין כל מיני תופעות אחרות בחברה הישראלית, דוגמת שכר הבכירים. גם שם הנוהל אשם. במקרה של שכר הבכירים, הנוהל הוא החלטת הדירקטוריון. מה אתם רוצים ממני, אני בכלל לא רציתי לקחת מענק פרישה מיוחד של 1.5 מיליון שקל. זה הדירקטוריון החליט, הדירקטוריון אשם, הדירקטוריון ממש הכריח אותי לקחת את הכסף.

העניין המעצבן עם הנוהל, שהוא אף פעם לא עובד הפוך. הנוהל אף פעם לא אומר שהציבור לא אמור לממן בתים של ראשי ממשלות שגרים בקיסריה. כי כשהנוהל נקבע, מותר לנחש, לא היו ראשי ממשלות שגרו בקיסריה. וראו זה פלא, אף אחד לא טרח לעדכן את הנוהל, לספר לו שמשהו השתנה כאן בארץ ישראל הישנה והטובה, עד שיצא שהנוהל אשם.

הנוהל אשם בכך שאפשר לקנות נרות ריחניים ב־6,000 שקל, שאפשר לקנות מונה צעדים (250 שקל), שאפשר לקנות תחתיות לכוסות (3,000 שקל) או לממן גינה מטופחת בבית הפרטי ביותר מ־18 אלף שקל. זה הכל הנוהל אשם. רק לא נבחר הציבור. הוא חשב שהוא עצמו שילם על הגינה. ועל הכבלים. ועל החלפת הרצועות של התריסים. ועל המקרר החדש. ארור הנוהל הזה, הוא כל כך מבלבל.

בני הזוג נתניהו. לא צריכים להיות עניים, אבל גם לא נהנתנים צילם: אבי אוחיון לע"מ

3. הרעיון של השתתפות הציבור במימון ההוצאות הפרטיות של בית הפאר הפרטי של ראש הממשלה קשור במישרין גם להחלטה של שר האוצר יאיר לפיד לא להעלות את המסים בשנה הבאה. זה לא ש־3 מיליון השקלים שהציבור שילם בכספי המסים שלו לאחזקת בתיו של ראש הממשלה באמת משנים דבר מה בתקציב המדינה. בתקציב של כמעט 400 מיליארד שקל מדובר בטיפה בים. הסכום הזה גם לא מעיק על הציבור בשום צורה. בהנחה (לא ריאלית) של 3 מיליון עובדים שמשלמים מס מלא, המשמעות היא בסך הכל שקל לעובד. חפיף, יש אנשים רבים שמוכנים לתרום לראש הממשלה בנימין נתניהו הרבה יותר.

העניין כאן אינו הסכום, העניין כאן הוא העיקרון. העניין הוא חוסר ההתייחסות ביראת קודש לכספי המסים של הציבור. הזלזול, ההיתלות בנוהל, כאילו הנוהל המציא את עצמו, כאילו נהלים לא ניתן לשנות. כשהציבור רואה את הכסף נשפך על נרות ריחניים ועל סידורי פרחים הוא מקבל איתות מראש הממשלה. הוא מקבל ממנו מסר. והמסר הוא שהמסים שהציבור הישראלי משלם הם הפקר. ועוד לפני שהם הפקר, הם חסויים ושמורים מכל משמר, ונחשפים רק בעתירה לבית המשפט, ממש לא מיוזמתה של המדינה.

תקציב הבית הפרטי של ראש הממשלה הוא רק גרגר קטן של מלח. אבל העיקרון הזה הוא מעין מוטיב חוזר לכל אורך ספר התקציב. כספי משלם המסים מממנים — החזיקו חזק — את העובדה שאנשי הקבע יכולים לנפוש במלונות פאר, כמו מלון בראשית במצפה רמון בסכום של פחות מ־200 שקל ללילה, כי משרד הביטחון משלים להם את העלות המלאה שעומדת על כ־2,000 שקל ללילה. כספי משלם המסים מממנים את המיליארדים העודפים שהמדינה שילמה לאגד בלי חשבון; את 620 מיליון השקלים שהמדינה הלוותה למתנחלי גוש קטיף ואחר כך מחקה אותם בתוכנית ההתנתקות; את תקציבי בתי הספר החצי־פרטיים; את הפנסיה הבלתי נגמרת של עובדי חברת החשמל; את 80 אלף השקלים בכל חודש שמקבל שיאן הפנסיה התקציבית של המדינה; ועוד מיליון ואחד סעיפים אחרים. ואחרי כל זה, אנחנו באים בטענות לראש הממשלה שרצה לראות קצת טלוויזיה בכבלים? אולי בדיוק הקרינו את "מציצים".

כשמשלם המסים רואה שזה מה שעושים בכספו, מה הפלא שהוא רוצה לשלם פחות מסים? מה הפלא שהוא מעלים מסים? מה הפלא שהעלמת מסים, בין שעל ידי אדם פרטי, עסק קטן או חברת ענק, הפכה לתופעה נורמטיבית? כשהציבור יודע שהמסים העולים יזרמו לבסוף לברז שממלא את כוסות המים בבית משפחת נתניהו בקיסריה, אפשר להבין את שר האוצר שבחר לא להעלות מסים.

4. השבע לעולם לא יבין את הרעב. אנשים שמישהו אחר משלם עבורם את הוצאות הגינון בבית הפאר הפרטי שלהם בקיסריה לעולם לא יבינו את האנשים שלא מצליחים לגרד 4,000 שקל בשביל לשלם משכנתא. הפער הזה גדול מדי, אי אפשר לגשר עליו בסיורים במחוזות העוני. הציבור לא מצפה מראש הממשלה להיות עני. הציבור גם לא מצפה מראש הממשלה לחיות בדלות, בסגפנות, ולחשוב על כל עגבנייה שהוא קונה. אבל בדיוק באותה מידה הציבור גם לא מצפה מראש הממשלה להיות נהנתן ופזרן, בשעה שהציבור שמממן את רמת החיים הזו נאנק תחת יוקר המחיה.

וכל עוד הציבור הוא זה שמשלם את אחזקת הבתים הפרטיים בקיסריה וברחביה, כל עוד זה הנוהל ואין משנים אותו, אזי לציבור יש מלוא הזכות לדעת מה לכל הרוחות עושים שם עם כספו בקיסריה וברחביה. זו לא היטפלות. זו לא מציצת דם. זו בסך הכל בקשה לדעת מה החשבון לפני שאנחנו משלמים. זה רק עניין של צרכנות נבונה.

ועכשיו, אחרי שהציבור ראה את החשבון, לציבור יש בקשה.

אנא, שנו את הנוהל. תודה.