התחרות המלוכלכת בין החברות הביטחוניות

אחד מהמקרים שבהם הגיעה התחרות לשיא התרחש ב־2010, כאשר בוטלה זכייתה של אלביט במכרז למכירת מערכות בקולומביה (במסגרת עסקה של 130 מיליון דולר לאספקת ציוד לצבאות אמריקה הלטינית) לאחר שורה של פרסומים בעיתונות המקומית שהטילו ספק באיכות מוצריה של החברה. משרד הביטחון חשד כי מי שעומדת מאחורי הפרסומים השליליים היא המתחרה הישראלית תע"א, שהפסידה במכרז, ופתח בבדיקה מול החברה.

יוסי וייס מנכ"ל התעשייה האווירית. ממשלת ישראל נאלצה להתערב צילום: התעשייה האווירית לישראל בע"מ

במקרה דומה שהתרחש ב־2007 בחר משרד הביטחון במערכת כיפת ברזל של רפאל להובלת ההתגוננות מפני איום הרקטות על ישראל. תע"א, שפיתחה מערכת מקבילה ששמה מסך פלדה, התאכזבה מאובדן החוזה, שהיקפו הכולל נאמד במיליארד שקל, והחלה להפעיל לחצים כבדים על משרד הביטחון באמצעות העיתונות ומבקר המדינה.

במשרד הביטחון זעמו על התנהלות החברה והורו לתעשייה האווירית לחדול מיד מפיתוח המערכת, אחרת יישללו ממנה רישיונות היצוא שלה, שמאפשרים לה לעבוד מול משרדי הגנה בכל העולם.

האירוע הזה ומקרים דומים הביאו את משרד הביטחון לאסור על החברות לקיים תחרות בלתי הוגנת בחו"ל ולהסדיר את יחסי הכוחות במגרש המשחקים של המגזר הביטחוני בעזרת הגברת מעורבותו של המשרד. מנכ"לו פינחס בוכריס הקים ב־2009 את ועדת הררי לבחינת נושא התחרות בין החברות, ויורשו אודי שני קיבל את דו"ח ההמלצות שלה שנה לאחר מכן. בדו"ח המליצה הוועדה לאפשר למשרד הביטחון לחלק את העולם בין החברות הביטחוניות באופן שיקבע מי מהחברות תמכור מערכות בכל מדינה. על פי דו"ח הוועדה, משרד הביטחון ייתן עדיפות במתן רישיון יצוא לחו"ל לחברה שמוכרת מערכת דומה בארץ לצה"ל.

הדו"ח קבע גם סט של כללים שנועדו לכפות על התעשיות הביטחוניות לקיים תחרות הוגנת: למשל, משרד הביטחון עשוי לשלול רישיון יצוא מחברה שהתנהלה בצורה לא הגונה כלפי מתחרה שלה בחו"ל, ונאסר על חברה שהפסידה במכרז לפעול נגד חברה ישראלית אחרת שכבר זכתה בו. עוד לפי הדו"ח, כל חברה שעובדת בחו"ל תידרש לאמץ תוכנית אכיפה והדרכה פנימית לעובדים הרלבנטיים כדי שההוראות ביחס לתחרות הבינלאומית ימולאו.