"רמת אי־השוויון בישראל צריכה לעורר אי־נוחות אצל כל אחד"

כשהעולם מתעטש ישראל מצטננת", אומר פרופ' מרטין אייכנבאום. "ישראל היא כלכלה קטנה ופתוחה שתלויה מאוד ביצוא. בוא נניח שארצות הברית או אירופה נקלעות עכשיו לצרות. גם אם עשיתם הכל כמו שצריך, אם הן ייכנסו למיתון הביקוש למוצרים שלכם יירד, ואתם הולכים להיות קורבנות תמימים של הטעויות שלהן. לכן אתם מוכרחים להיות מוכנים למשבר שהוא לא פרי ידיכם, אבל שתיאלצו להתמודד איתו בכל מקרה. המשבר שחווינו הוא הרי לא המשבר האחרון", כך טוען פרופ' אייכנבאום, מרצה באוניברסיטת נורת'ווסטרן, יועץ לפדרל ריזרב ומי שנחשב לאחד הכלכלנים המוניטריים הבכירים בארצות הברית כיום.

אייכנבאום מסביר כי לכן השאלה היא "איזה נשק הייתם רוצה שיהיה לכם לפני המשבר, כדי שתוכלו להיות אפקטיביים בזמן המשבר?". זו גם השאלה שאותה עתיד לבחון אייכנבאום במחקר שאותו יציג היום בכנס של פורום ספיר בניהול פרופ' ערן ישיב באוניברסיטת תל־אביב.

בראיון ל"כלכליסט" סוקר אייכנבאום את הבעיות שעמן מתמודדת הכלכלה הישראלית, את לקחי המשבר הפיננסי, ואת המסקנות שאותן ישראל יכולה להסיק כדי להיערך למשבר הבא, שעוד יגיע.

מרטין אייכנבאום (59). תפקיד: פרופ' לכלכלה באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו ויועץ לפדרל ריזרב. השכלה: ד"ר לכלכלה מאוניברסיטת מינסוטה. מגורים: גלנקו, אילינוי. עוד משהו: היה חבר בצוות מומחים בינלאומי להערכת חטיבת המחקר של בנק ישראל

"אני מודאג מאוד מאחוז התוצר שמושקע פה בחינוך"

אייכנבאום מבקר בארץ בקביעות. הוא מכיר היטב את בנק ישראל, ושימש כחבר בצוות מומחים בינלאומי שהוקם ביוזמת הבנק להערכת חטיבת המחקר בבנק. בשנה החולפת, אייכנבאום אף הוזכר כאחד המועמדים האפשריים להחלפת סטנלי פישר כנגיד הבנק.

הזכרת משבר שיכה בישראל מבחוץ. האם יש סיבות לדאגה?

"בארצות הברית, לא. דברים תמיד יכולים לקרות כמובן, אבל לי נראה שארצות הברית נמצאת בדרך להתאוששות אטית. לעומת זאת אירופה היא מאוד בעייתית. הייתי לפני כמה ימים באחד הבנקים הפדרליים והיה לנו דיון על אירופה. יש הרבה סיבות להיות פסימיים לגביה. לא הייתי אומר שיש סבירות מאוד גבוהה למשבר נוסף באירופה, אבל קשה לראות שם התאוששות מהירה. ישראל מאוד תלויה ביצוא לאירופה אז זה ישפיע כמובן על ישראל, שזו בעיה".

אחת המסקנות המרכזיות של המחקר שאותו יציג היום אייכנבאום היא כי המשבר האחרון היה חריף במיוחד בגלל התפקיד שמילאה בו המערכת הפיננסית, מסקנה שאותה הוא מגבה במודלים שאותם פיתח. לכן אחד הלקחים שהוא מציע לישראל הוא להימנע ככל האפשר מכניסה למצב של בועת נכסים ממונפת, שבה מעורבים המוסדות הפיננסיים. בימים של בועת נדל"ן וגאות במשכנתאות בארץ, ההמלצה הזו נראית רלבנטית מתמיד.

מה חלקו של בנק ישראל במצב? האם מדיניות הריבית הנמוכה היא שגורמת לזינוק במחירי הנדל"ן, כך שמחיר עידוד הפעילות במשק הוא ניפוחה של בועה?

"מאנשים בבנק ישראל וממכריי מקרב הכלכלנים בארץ אני מבין שמתקיים פה דיון רציני: האם זו רק בועה, או שאולי יש פה מצב שבו הממשלה מחזיקה ביותר מדי קרקעות, האוכלוסייה גדלה וכולם רוצים לחיות בערים הגדולות. במקרה כזה, שערי הריבית הם לא העיקר, והדבר שבו צריך להתרכז הוא בשחרור עוד אדמות והשקעה בעוד בנייה. אני חושב שזה הפתרון שפישר העדיף בטווח הארוך, ולדעתי זה גם הפתרון שקרנית פלוג מעדיפה".

זו לא נחמה למי שרוצה לקנות בית.

"אין ספק שאם אתה אדם צעיר בישראל שמתחיל משפחה ורוצה לקנות בית, זה מאוד יקר. זו המציאות. השאלה היא אם האדם הצעיר הזה צודק בניתוח שלו שזה בגלל שערי הריבית הנמוכים, או שזה קשור לגורמים אחרים שנמצאים מחוץ לשליטתו של הבנק המרכזי".

בכל זאת, יש לעתים תחושה של נתק בין תמונת המאקרו, ולפיה שיעור החובות של משקי הבית נמוך בהשוואה בינלאומית והלימות ההון של הבנקים משתפרת, לבין המציאות של משקי בית עם הכנסה קפואה ומינוף שעולה.

"אין עוררין שרמת אי־השוויון בישראל צריכה לעורר אי־נוחות אצל כל אחד. השאלה היא למה זה, ומי צריך לעשות משהו לגבי זה. יש משימות מסוימות שפשוט לא מתאימות לבנק המרכזי. זה חלק מדיון רחב יותר שעוסק בשאלות כמו איך מגדילים את הפריון בישראל והאם ישראל משקיעה מספיק בחינוך — שאלות מרכזיות, שחורגות מעבר למדיניות מוניטרית. הרבה מהתסכולים של המחאה החברתית היו של ישראלים צעירים שאכן חיים במדינה שבה המשכורות קפואות במידה מסוימת, ושבה הפריון לא גדל כנדרש. ומובן שהם מאוד מתוסכלים. אבל חשוב מאוד שתהיה כתובת נכונה לגבי הפתרון. והכתובת הזו היא לא בנק ישראל. היא במקומות אחרים בישראל".

"כחבר ישראל", מוסיף אייכנבאום, "אני מודאג מאוד כשאני מסתכל על אחוז התוצר שמוקדש לחינוך ולאוניברסיטאות. ישראל חיה כיום מפירותיהם של עצים שאותם נטעה לפני 30–40 שנה והשאלה היא אם אנחנו נוטעים עצים חדשים. ישראלים צריכים לשאול את עצמם מה סדרי העדיפויות שלהם ובמה אנחנו רוצים שהממשלה תהיה מעורבת".

"היום לפתע כולם מתעניינים בבנקים המרכזיים"

את המשבר האחרון, אייכנבאום מסכים, ישראל צלחה באופן מוצלח בהשוואה עולמית. "אני חושב שהתמזל מזלכם והייתם חכמים, היתה לכם כאן מנהיגות טובה, ובמיוחד סטנלי פישר".

אגב, התחושה היא שבנקים מרכזיים בכל העולם התמודדו עם המשבר המיידי בצורה מוצלחת יחסית, עד כדי כך שהם אפשרו לפוליטיקאים לא לעשות יותר מדי.

"לפני עשר שנים, כשהייתי הולך לבית כנסת ואשתי היתה אומרת 'בעלי הוא כלכלן, הוא עוסק במאקרו־כלכלה', כולם היו נרדמים. בנקים מרכזיים? למי אכפת. היום כולם מתעניינים. אבל הם מתעניינים יותר מדי. עד כדי כך שהם מצפים לתשובות לשאלות כמו 'מה קורה עם מזג האוויר', או 'כואבת לי היד, מה לעשות'. מאוד חשוב שבנקאים מרכזיים יבהירו במה הם יכולים לטפל, ובמה פשוט אין להם יכולת לטפל".

נגיד בנק ישראל לשעבר סטנלי פישר צילום: עמית שעל

אבל גם אייכנבאום מסכים אין ספק כי בשנים האחרונות הגדרת התפקיד של הבנקים המרכזיים בעולם, וגם בישראל, התרחבה הרבה מעבר לשמירה על יעד האינפלציה. הנושא החם ביותר בעולם הבנקאות המרכזית כיום הוא 'יציבות פיננסית' או 'מאקרו־יציבות' — רעיון הכולל פיתוח כלים שיאפשרו התמודדות ממוקדת עם היווצרות תנאים מסוכנים במערכת הפיננסית, בלי להידרש להעלאות ריבית שמשפיעות על כל המשק.

"כיום אנחנו יודעים לבחון היטב גופים וחברות ספציפיות: האם הבנק הזה במצב טוב או רע? אנחנו יודעים לעשות את סוג הרגולציה הזה טוב מאוד", אומר אייכנבאום. "אנחנו פחות טובים בלומר: מחירי הדיור נעשים מטורפים, המערכת נהיית מאוד ממונפת — מה צריך לעשות.

"דבר אחד שאפשר לעשות במצב כזה הוא להעלות את שערי הריבית. אבל אז אתה הורג את הכלכלה. ולכן השאלה היא האם יש דברים אחרים שאנחנו יכולים לעשות, למשל הגבלת שיעור המימון למשכנתאות, כפי שנעשה בקנדה למשל. כלומר לפתח כלים שלא הורגים את הכלכלה אלא מכוונים למגזר או ענף מסוים. עדיין לא הגענו לשם, אבל זו החזית של מה שבנקאים מרכזיים ופקידי ממשלה צריכים להתמודד איתו".

"התחזקות השקל לאורך זמן היא אתגר אמיתי"

אתגר נוסף שבו אייכנבאום מתמקד, ושמהווה כאב ראש רציני עבור בנק ישראל, הוא שער מטבע החוץ. אחד הגורמים שסייעו לישראל במשבר אחרון, הוא אומר, הוא העובדה שבישראל קיים שוק הון מפותח שמאפשר לחברות ללוות במטבע המקומי. "בישראל לא היה מצב שבו חברות ומוסדות פיננסיים מחזיקים בנכסים בשקלים אבל לווים בחו"ל בדולרים. כי במצב כזה, על ידי פיחות של השקל, היית הורג חלק מהחברות ומהמוסדות הפינסיים שלך".

את ההתערבות של בנק ישראל בשער השקל בזמן המשבר, באמצעות רכישת דולרים מסיבית, אייכנבאום מתאר כצעד אפקטיבי ביותר בטווח הקצר, אבל ככזה שאינו יכול להוות מדיניות ארוכת טווח. "השאלה ארוכת הטווח היא האם הבנק המרכזי יכול להוריד את השקל באופן מלאכותי מהרמה שבה השווקים רוצים שהוא יהיה, לתקופה של 10, 15, או 20 שנה. אני לא חושב שאף אחד, וגם לא פישר, חשב שניתן לעשות את זה. ישראל היא כלכלה צומחת, השקל מתחזק לאורך זמן, וזה אתגר אמיתי. פישר אמר דברים ברוח הזו בנאום שלו במרכז הבינתחומי מוקדם יותר השנה: אנחנו יכולים להתערב במשבר בטווח הקצר, אבל לאורך תקופות ארוכות יותר לשער החליפין יהיו חיים משלו, שמשקפים את נתוני היסוד העמוקים יותר. ואני חושב שזה מה שאנחנו רואים".