חברות המלח ויתרו על קרקע תמורת הוצאתן מכתב האישום

חברות המלח מקבוצת אריסון לא הועמדו לדין בפרשת הולילנד, בין היתר בתמורה לכך שהסכימו לבחינה מחודשת של הסכם קרקעות המלח בעתלית ובאילת. כך נודע ל"כלכליסט". הסכם קרקעות המלח נתן לחברה הטבות מפליגות ובעקבותיו הועמד לדין בעל השליטה בחברה לשעבר, דני דנקנר, באישום של מתן שוחד.  

לחברות המלח שבבעלות אריסון התקיים שימוע לפני הגשת כתב אישום ב־2010, ובסיומו הוחלט לסגור את התיק. על

פי הפרקליטות, אחת הסיבות המרכזיות לסגירת התיק נגד החברה היתה הסכמתה של קבוצת אריסון לפתוח מחדש את ההסכם ההיסטורי בין המדינה לחברה, שהעניק לה את האפשרות לרכוש בפטור ממכרז חלקים נרחבים מהקרקע שהיא חוכרת. ההסכם נחתם לפני שקבוצת אריסון רכשה את החברה. בתמורה לסגירת התיק הסכימה קבוצת אריסון לפתוח מחדש את תנאי ההסכם המקורי, בידיעה שהיא עלולה להיפגע מכך.

בעקבות הוצאת החברה מכתב האישום, הסתפקה הפרקליטות בהגשת כתב אישום רק נגד דני דנקנר, שהיה מבעלי השליטה בחברות המלח לפני אריסון, אף שלרוב נוהגת הפרקליטות לכלול בכתב האישום את החברה עצמה כישות משפטית. דנקנר נאשם בכך שהעסיק את הלוביסט מאיר רבין כדי שישלם תשלומי שוחד לדודו יעקב אפרתי, מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל דאז, במטרה לשנות את ייעוד הקרקעות של חברות המלח בעתלית ובאילת. במסגרת תיק נוסף נגדו, שאינו קשור לפרשה, נשלח בשבוע שעבר דנקנר לשנת מאסר בגין עבירות של הפרת אמונים ופגיעה בניהול תקין של תאגיד במסגרת תפקידו כיו"ר בנק הפועלים.  

שינוי ייעוד ל־2,000 דונם

דני דנקנר היה מבעלי השליטה בחברות המלח לפני אריסון, שרכשה את השליטה בחברה בשנת 2007. שנה לאחר מכן רכשה אריסון את את כל מניות הציבור, וחברת תעשיות מלח לישראל נמחקה מהמסחר בבורסה.

בשנת 2003 הגישו החברה להגנת הטבע וגופים נוספים עתירה נגד ההסכם. בתחילת 2012, ערב הגשת כתב האישום נגד דנקנר, דרש בג"ץ מהמדינה לתת את התייחסותה להסכם שנחתם עם חברות המלח ב־1996 לגבי קרקעות בהיקף כולל של כ־2,000 דונם.

מטרת ההסכם, שעומד כיום במרכז ההליך נגד דנקנר, היתה לאפשר פינוי של המפעלים ולשנות את ייעוד הקרקע לצורך בניית אלפי יחידות דיור. בהסכם נקבע כי לאחר שינוי ייעוד הקרקע יוקצו 50% מזכויות הבנייה בעתלית לחברת המלח ו־50% למינהל, ובאילת יוקצו 70% למינהל ו־30% לחברות המלח.

ביולי השנה החליטה מועצת מקרקעי ישראל לאמץ כללים חדשים לשינוי ייעוד מתעסוקה ותעשייה למגורים במגרשים גדולים וריקים ברובם, כגון בריכות המלח. ההחלטה צמצמה את זכויות הבנייה של היזם: מתוך 50 הדונמים הראשונים יוכל היזם לרכוש 20%, ואילו עבור 50 הדונמים הבאים ניתן יהיה לרכוש 10%. עבור שטחים שגודלם יותר מ־100 דונם נקבע כי היזם יוכל לרכוש רק 5%. כל זאת לפי שווי הקרקע בייעוד הקיים, כלומר לא בייעוד היקר יותר – למגורים. עבור חברות המלח המשמעות היא שהן יוכלו לרכוש בפטור ממכרז 120 דונם, כ־6% מהשטחים.

מפעל חברות המלח בעתלית צילום: אלעד גרשגורן

"החברה לקחה אחריות"

ממסמכים שהגישה המדינה לאחרונה לבית המשפט העליון, עולה כי מנכ"לית משרד האוצר החליטה לבטל את החלטת מועצת מקרקעי ישראל שנוגעת להסכם הישן, ועל כן תימחק העתירה. חברות המלח טרם שלחו לבג"ץ את התייחסותן, ונראה שבשלב לא תפעל החברה נגד ההחלטה.

גורם המעורה בהסדר אמר ל"כלכליסט" כי בשימוע ביקשה קבוצת אריסון לוותר על כתב האישום, ובתמורה הסכימה להצעה לפתוח את ההסכם.

משרד המשפטים מסר בשם פרקליטות מחוז תל אביב בתגובה: "חברת תעשיות מלח היתה חשודה בתיק הולילנד ואף נערך לה שימוע. בשימוע הציגו באי כוחה מספר טענות, וביניהן העובדה שהחברה החליפה בעלות, ושהיא גילתה נכונות לקחת אחריות על המעשים המיוחסים לה בתקופה הרלוונטית. כמו כן הושגה הסכמה שלפיה עסקת רכישת הקרקעות תוחזר לבחינה מחודשת במינהל מקרקעי ישראל. בשל אלה, ונימוקים נוספים, התיק נסגר".

מקבוצת אריסון לא התקבלה תגובה עד פרסום הידיעה.