למה לא נותנים לישון במסאג'?
פרופסור יקר, לפני כמה זמן הגעתי עייף מאוד למסאז'. נמנמתי קצת במהלכו, ובכל פעם שנרדמתי המעסה הזיז אותי והעיר אותי, קצת בתקיפות. זה היה מביך, וגם ממש לא נהניתי מהעובדה שהעירו אותי כל כך הרבה פעמים בשעה אחת. לדעתך המעסה היה צריך לאפשר לי לישון או שטוב שהעיר אותי כי כך חוויתי את הטיפול? מ'
לדעתי המעסה עשה טעות. החוויה שתיארת היא בעצם דוגמה לרעיון של הנאה, הסוגים השונים שלה ואופן הבנייה שלה. מטרת העיסוי היא שאתה תיהנה, ואפשר לבחון בדיוק מה קרה בשלבים השונים של החוויה. החוויה הזאת, דרך אגב, מתחילה לפני העיסוי ומסתיימת אחריו: היא מורכבת מהציפייה לעיסוי, מהעיסוי עצמו ומהזיכרון שהוא משאיר בך לאחר מעשה.
הפרט המעניין בהנאה שנובעת מהציפייה לפני ובהנאה שנובעת מהזיכרון אחרי היא ששתיהן לוכדות כמה אלמנטים של החוויה, אבל לא את כולם. אנשים עשויים לזכור 15 דקות מהנות כחוויה מוצלחת יותר מ־30 דקות ש־15 הראשונות בהן היו מהנות הרבה יותר אך 15 הדקות שאחריהן היו סבירות בלבד.
אמנם החוויה הארוכה יותר הכילה בתוכה הנאה גדולה יותר, אבל הזיכרון של ההנאה היה עמום כי מחציתה השנייה של החוויה היתה פחות מרגשת, והיא כללה חלקים מהנים פחות.
אני מניח שהמעסה שלך רצה שתחווה את העיסוי לאורך זמן, אבל כך הוא הוסיף לחוויה כמה חלקים פחות מהנים והקטין את זיכרון ההנאה שלך. זה כנראה יפחית את ההנאה מהציפייה שתחוש לפני הטיפול הבא שלך.
דרך אגב, אפשר ללמוד הרבה מהשיעור הזה. מה שקרה לך עם המעסה יכול לקרות לכל אחד בהרבה תחומים אחרים בחיים. תחשוב על זה בפעם הבאה שאתה עושה מצגת בפני לקוחות, מדבר בראיון עבודה או מארגן מסיבה או מפגש עם חברים. כדי להשאיר את הרושם הטוב ביותר חשוב מאוד לעבוד גם על בניית הציפייה וגם על הזיכרון. הדרך ליצור זיכרון שמכיל את מרב ההנאה היא לדאוג לאיכות ההנאה ולא לכמות שלה: לנסות להוריד מראש את הרגעים הפחות מוצלחים ולהשאיר לאדם השני אירוע ממושך פחות וטוב יותר.
שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il